לפעמיםמתערב הגורל.פעם נותן,פעם לוקח.פעם מעורר,ופעם ממית.

וכל אותו זמןצריך להקשיבלסימנים שבדרך.

לקרואאת האותיותשבין האותיות.

לעצום עינייםולקבל הכלבאהבה גדולה.

כי בסוף,בסוף הכל מסתדר.

כשהתגלית לי,היייתי מכורבלתבתוך מים שקטים,ואתה הייתאש בוערת.

להבותיך עטפו אותי.גרמו למימיי לגלוש,ללבה שבי,להתגלות.

טבלת בגדותייותשקוט,ואילו אני הפכתיאש להבה.

בר

#

#fabt.livejournal.com 

כשמבשרים לך ש..
וזה לא משנה מה,

לא תמיד את עוצרת רגע לחשוב,
מזמינה את ההיגיון להתייעצות,
ונושמת עמוק.

אלא מרגישה ענן עוטף אותך,
מונע ממך לראות לתוכך,
מונע ממך לתקשר עם המח.

אחר כך עולים הרגשות,
רוקדים בך ריקוד מטורף,
כל אחד נדחף.

זה רק הזמן,
שנותן לכל לשקוע,
ולתת למחשבות הטובות
שוב להשתלט.

לאמר שהייתה מופתעת מהמילים, לא יהיה נכון.

היא כבר לא הרגישה פרפרים כשעמדה להיפגש איתו. האם אי פעם הרגישה? היא לא ידעה לענות על כך בעצמה.

זה הפך לשגרה ידועה מראש. יום חמישי זה היום בו הוא ניפגש איתה לארוחת צהריים.

לעיתים החברות שכחו ושאלו אותה אם הן יכולות להיפגש. תמיד הייתה…

היא הביטה מבעד לחלון, ספרה את העלים שנופלים.

היא קבעה לה תאריך יעד.

כל יום ארזה כמה קרטונים.

היא הניחה בהם בחרדת קודש את הספרים שאספה עם השנים. כל אחד הזכיר לה שבועות של עבודה קשה בהם חסכה פרוטה לפרוטה כדי לרכוש אותו.

את הבגדים שנקרעים הייתה תופרת, מטליאה בהם טלאים.

את החרוזים של…

היא לא ידעה מה יש בהם במים שמושכים אותה אליהם.

מישהו פעם אמרה לה שבטח חייתה באטלנטיס וירדה איתה למצולות.

היא הביטה בו ושתקה.

“מאיפה הוא מביא את הסיפור ההזוי הזה?” חשבה לעצמה.

הוא דווקא נראה לה שפוי.

אבל מה היא כבר הבינה ילדה בת עשר כשהרימה עיניה למעלה

והסתכלה על הנער שזרק אבנים למים,

והרעיד…

🐦

*את*

“אני באה לאסוף אותך,” את אומרת לי.

זו איננה שאלה אלא הסבר לכך שיש לי עשר דקות להתארגן.

אני עסוקה במריחת לק. או אם לדייק, מחכה שהוא יתייבש.

אני מביטה בדמותי בראי ומחשבת מה אספיק לעשות בעשר הדקות הבאות.

השיער שלי רטוב, אבל אם אבזבז זמן על יבושו יגמר לי הזמן.

אני מודה על…

הוא יכול עדיין לשמוע את הצעקות של אביו בשעה שפניו האדימו מכעס:
“למה לא הרחת את החלב?!”
הוא יכול לראות לנגד עיניו את אימו מתכווצת ואומרת: “אבל הרחתי.”
היה ברור לכולם שהיא עונה לו כי היא מפחדת מהמכה שתנחת עליה
אם תאמר לו שלא.
“אני רוצה לראות,” היה אביו אומר ומאלץ אותה להריח.
אימו גייסה…

היא זקוקה לתשואות הקהל.

הנפש, שלה צמאה למילה טובה.

למרות שהיא מקבלת ממנו פה ושם מילים טובות, היא יודעת.

המילים האלה באות עם מחיר.

מחיר שלעיתים זה פשוט לה לשלם, ולפעמים עולה לה בבריאות.

החיוך על פניה בשעה שהיא קמה ממיטתה הוא משהו שקורה לה

בלי לחשוב.

ואולי דווקא כתוצאה ממחשבות רבות , או כפי שקוראים…

עכשיו כשהוא חושב על זה ככה זה התחיל.

יום אחד כאשר נכנס לרשת החברתית ראה את פניה המחייכות

מתוך שורה של אנשים שהוצעו לו כהמלצה לחברות.

החיוך הזה גרם לו לעצור לרגע למרות שהתרוצצו לו מילים בראש

שהתכוון לעלות כפוסט.

הוא הביט בתמונה שלה ליד הים, לבושה שמלת טריקו פשוטה שהדגישה

את קימוריה. אבל יותר…