היא

בהתחלה כשרק התאהבה בו, חשבה שתפסיק לנשום

אם יעזוב אותה.

הפרידה ביניהם החלה זמן קצר אחרי שהתפזרו

פרפרי ההתרגשות הראשונים.

היא לא ידעה אז שהם הבינו,

והלכו לחפש לה את הגבר הבא.

זה התחיל מימי חמישי שבהם נפגש עם חבריו בפאב.

“בימי חמישי אני נפגש עם חברים. זה כבר שנים ככה,                

רק בגלל שאני איתך זה…

היא

“אני הולך,” הוא אמר, משך בכתפיו, וסגר את הדלת בשקט.

הוא באמת לא גבר של דרמות,

אבל בעיניה גם סגירת הדלת השקטה נשמעה כטריקה.

‘הוא שכח את המפתח’ מזדעקת בה המחשבה.

‘טיפשה,’ ענו לה הקירות הלבנים, ‘מה הוא צריך מפתח אם עזב?’

‘הוא עזב!’ היא חושבת בבהלה, ‘הוא באמת עזב.’

היא יושבת כעת בדירתם המשותפת,…

השמש עדיין התמתחה משנת הלילה שלה,

כאשר צלצל השליח בפעמון ביתה.

“רגע,” היא צעקה וחיפשה את חלוק המשי לכסות

על גופה הערום.

כזו היא. היא אוהבת לישון ערומה.

היא דחפה את רגליה לנעלי הבית המרופדות בפרווה לבנה

ומיהרה לגשת לדלת.

השליח הגיש לה מעטפה לבנה, סקר בחיוך את גופה,

ונעלם.

כל כך הייתה סקרנית לראות מה יש במעטפה,…

לפעמיםמתערב הגורל.פעם נותן,פעם לוקח.פעם מעורר,ופעם ממית.

וכל אותו זמןצריך להקשיבלסימנים שבדרך.

לקרואאת האותיותשבין האותיות.

לעצום עינייםולקבל הכלבאהבה גדולה.

כי בסוף,בסוף הכל מסתדר.

כשמבשרים לך ש..
וזה לא משנה מה,

לא תמיד את עוצרת רגע לחשוב,
מזמינה את ההיגיון להתייעצות,
ונושמת עמוק.

אלא מרגישה ענן עוטף אותך,
מונע ממך לראות לתוכך,
מונע ממך לתקשר עם המח.

אחר כך עולים הרגשות,
רוקדים בך ריקוד מטורף,
כל אחד נדחף.

זה רק הזמן,
שנותן לכל לשקוע,
ולתת למחשבות הטובות
שוב להשתלט.

לאמר שהייתה מופתעת מהמילים, לא יהיה נכון.

היא כבר לא הרגישה פרפרים כשעמדה להיפגש איתו. האם אי פעם הרגישה? היא לא ידעה לענות על כך בעצמה.

זה הפך לשגרה ידועה מראש. יום חמישי זה היום בו הוא ניפגש איתה לארוחת צהריים.

לעיתים החברות שכחו ושאלו אותה אם הן יכולות להיפגש. תמיד הייתה…

היא הביטה מבעד לחלון, ספרה את העלים שנופלים.

היא קבעה לה תאריך יעד.

כל יום ארזה כמה קרטונים.

היא הניחה בהם בחרדת קודש את הספרים שאספה עם השנים. כל אחד הזכיר לה שבועות של עבודה קשה בהם חסכה פרוטה לפרוטה כדי לרכוש אותו.

את הבגדים שנקרעים הייתה תופרת, מטליאה בהם טלאים.

את החרוזים של…

היא לא ידעה מה יש בהם במים שמושכים אותה אליהם.

מישהו פעם אמרה לה שבטח חייתה באטלנטיס וירדה איתה למצולות.

היא הביטה בו ושתקה.

“מאיפה הוא מביא את הסיפור ההזוי הזה?” חשבה לעצמה.

הוא דווקא נראה לה שפוי.

אבל מה היא כבר הבינה ילדה בת עשר כשהרימה עיניה למעלה

והסתכלה על הנער שזרק אבנים למים,

והרעיד…

🐦

*את*

“אני באה לאסוף אותך,” את אומרת לי.

זו איננה שאלה אלא הסבר לכך שיש לי עשר דקות להתארגן.

אני עסוקה במריחת לק. או אם לדייק, מחכה שהוא יתייבש.

אני מביטה בדמותי בראי ומחשבת מה אספיק לעשות בעשר הדקות הבאות.

השיער שלי רטוב, אבל אם אבזבז זמן על יבושו יגמר לי הזמן.

אני מודה על…