שעת לילה מאוחרת,הירח ברום השמים,השמש מזמן הסתלקה.

זו השעה המיוחדת שלנו ,אבל לא כל יום,לא היום.

מתוך שינה אני שומעתאת קול צעדיך בשביל מהמוסךבו החנת אתהג׳יפ המפואר שלך.

אתה פותח את הדלת,נכנס הביתה,חולץ את נעליךהתואמות לחליפתשלושת החלקים שלך.

גבר אלפא אמיתי.

אני מנסה לגרש את קורי השינה מעינייומחכה לך.

אתה ניגש למקרר המשקאות,מוזג לך משקה…

זה מתחיל בחלום.
הוא נראה רחוק
ובלתי מושג,
ועם זאת הכי מוחשי.

רק אז את פורטת אותו
למעשים ורואה
אם הוא בר השגה
בר הגשמה,
בוחנת את פרטי חלקיו.

את מוצאת
שהוא עדיין קסום בעינייך,
וצועדת בשביל
הגשמתו.

בדיוק כך
ואין קיצורי דרך.

Image by Enrique Meseguer from Pixabay

אני לא יוצאת הרבה מהבית.המשרד שלי הוא בבית,וגם פינת הכתיבה שלי.אתמול היה לי יום מאד צפוף,שזה די אופייני אצליליום הראשון בשבוע.בצהריי היום כשסיימתיאת מטלותיי,אמרתי לו שאני זקוקה לאוויר.בחוץ מזג אוויר סתווי,מנוקד בטיפות גשם."בא לי איקאה,"אמרתי לו,אחרי שחודשים רבים לא היינו כאן.רציתי לקבל השראהלשינויים שעורכת בבית.

אני אוהבת לשבת ליד חלונות…

1.הרגשתי שאני לא יכולה יותר.אז נכון שהייתה לי מדפסת,הקדילאק של המדפסות,אבל באופן קבוע היא הפכה ל-לא מחוברת.החלטתי לעשות מעשה.הלכתי להתחדש עם מדפסת חדשה."אני רוצה מדפסת צנועה,"אמרתי למוכר,"שתהיה צבעונית,שתהיה עם WIFIשתהיינה בה 4 אפשרויות(תתפלאו שעד היום מבקשים בבנק בישראל לשלוח בפקס..)והמילוי, שלא יהיה יקר."

הוא מצא לי אחת ב 149 דולר.סביר…

הרהורים של שבת בצהריים…

🟣

לפעמים בא לי

ללכת לאחור עם הזמן.

לא כדי שמניין שנותיי ייספר

לאחור,

אלא כדי שדברים ישובו להיות

פשוטים יותר.

🟣

שלא תבינו לא נכון,

אני מאד נהנית ביום יום

מהקידמה.

אבל לפעמים,

לפעמים זה מוגזם.

🟣

כמו למשל החיבור הדביק

לטלפון הנייד.

כל כך דביק,

שהוא הופך מרכז העולם,

ולא מי שאתה מחובר אליו.

🟣

לאחרונה ממש בא לי

לחזור להדפיס במכונת כתיבה.

לא כזו…

לפנינה יקרה שלי,

לא יכולתי לכתוב לך מילות פרידה

בעודך כאן. 

כבר כמה ימים שאני מרגישה

אותך מרחפת בין העולמות. 

הכינו אותנו שהשעה קרובה

ועדיין אי אפשר

להיות מוכנים לרגע כזה. 

מתקשה לנשום. 

עוצמת עיניים 

ושבה לימים ההם

של קיץ 2019, 

לחודשיים מופלאים

שניתנו לנו במתנה, 

רק שתינו. 

"אחותי הקטנה," 

קראת לי, 

ובאותה נשימה, 

בגלל הפרשי הגילים

 בינינו

קראת לי, 

"ילדה שלי." 

קשה לי להאמין

שאינך, 

וכואבת שלא הייתי שם

להיפרד ממך. 

תודה על שהיית לי

אימא שניה, 

ותודה…

הבית,
הוא לא ארבעת הקירות החיצוניים,
אלא מה שבתוכו.
הנשמה והאהבה
שאתה מכניס לתוכו.

הוא יכול להיות מואר
ומלא עושר,
גם אם מרכיביו פשוטים
וחפים מכל עושר חצוני.

וכך קרה,
שלפני שנים שכרתי דירה
במרחבי הרשת.

בחרתי לי
שכנים נאים,
קשרתי קשרים נפלאים
הרבה מחוץ
לקירות הבית.

עם הזמן
הפסיקו בעלי הבית
להשקיע בו.
לא בבניין שיהיה יפה
ולא בדיירים שיהיו נאים.

מה שעצוב הוא
שדווקא היחס כלפי הדיירים
ששמרו עליו,
השתנה לרעה.

ועדיין
יפים החברים…

קשה שלי
כאחת שמאמינה באהבה,
שמאמינה בחיה ותן לחיות,
שמאמינה באמת ובכנות,
ובמתן מרחב אישי.
קשה לי.

מעדיפה לא לבעוט,
להשאיר את המילים
לעצמי.

אז מתרחקת.

יש לי בית למילים שלי,
בית שנבנה באהבה,
שיש בו אלפי סיפורים שכתבתי
ובלוג אישי,
בית נקי.

אני מוצאת את עצמי
יותר שם.

מה צופן בחובו העתיד?
אין לי תשובה .

בר

פורסם בפייסבוק

הוא כולו מרוגש,

מנקד את גופה בנשיקות,

מפלס את דרכו לכבוש

את גופה.

"אני רוצה ממך ילד,"

הוא לוחש לה בקול חרוך….

ישנן מילים

שנאמרות בלהט היצרים.

וזה לא שהוא לא רוצה ילדים.

רק כשהם מגיעים לעולם,

יש ומאבדים עניין.

יש,

אני כותבת,

כי רבים באמת רוצים אותם,

אבל לא כולם מבינים

את ההתחייבות שמגיעה איתם.

התחייבות ללא תאריך תפוגה.

שקט של יום ראשון.

אמנם רעש המכוניות…

מרגיש לי שעליי להיפרד כראוי

מחודש יוני 2022.

🌾

זה היה חודש  מיוחד במינו.

🌾

חודש של טלטלה בין שני קצוות.

משל עמדתי על מאזניים,

וכל כף

משכה אותי לכיוונה.

רגליי היו נטועות חזק בקרקע,

והיקשבתי לשתיהן.

🌾

נדמה היה

כי רוח סוערת חלפה עלינו,

כל אחד בעיניניו.

🌾

את החודש ליוותה כמעט לאורכו

מי שנשאה איתה ריחות של הארץ,

שגרמה לי לצאת משיגרתי,

להרפות מאורח חיי המוקפד.

🌾

חודש…