קטגוריה: מאמינה באהבה

כל כך רציתי לברוח ממה שקרה ביני לבין אמיר, ששכחתי כמה אני קשורה למקום הזה. השמש החמה, הים שניבט מבעד לחלון המערכת, והריחות הכה מוכרים. פתאום בא לי ללכת לשוטט בשוק המקומי. שעות העבודה בחברת התקשורת שונות ממקום עבודה רגיל, היות והיא מפעילה ערוץ חדשות המשדר סביב השעון, ולכן העובדים לא נוהגים להביט על השעון…

אני נזכרת ביום שנפגשנו. נסעתי עם חברים מהקיבוץ לחוף פלמחים. השארנו את הג'יפים בקיבוץ, וירדנו ברגל לכיוון המערה שנחצבה בחוף. * אני זוכרת שהים היה שקט כמו מראה, וצבעו היה כל כך כחול, וכשהיבטתי עליו הפכו עיניי לכחולות עוד יותר. פגשנו בהם, קבוצה של גברים צעירים מתל אביב, שהתחרו ביניהם על אופנועי ים, במטרה לתפוס…

אני חושבת כמה זה אירוני שהשמים אפורים כל כך, ורוח חזקה נושבת, אבל אף טיפת גשם לא יורדת, מה שלא אופייני ללונדון בעונה זאת. כל הדרך למרפאה של קייט אני ממלמלת ' בבקשה שאני טועה.' "את בדרך?" שואלת קייט, שמתקשרת אליי. "אני עוד חמש דקות אצלך," אני עונה לה. "ד"ר יורק אמר שהוא חושב שאת…"…

אני נהנית להסתובב עם ניקול. אני מודה על הניסיון הרב שרכשתי בעבודה עם צוות עובדים. אני מחמיאה לה רבות, וגורמת לה להביט עליי במבט מעריץ. לא שאני צריכה להיוא נשוא הערצתה, אלא שכבר למדתי שזה עדיף כל כך שהיא תנסה לחתור תחתיי. "את יודעת מה בא לי?" אני שואלת ולא מחכה שהיא תענה, הרי אין…

כשאני חוזר לדירה, אני רואה שהג'יפ של לי לא נמצא בחניה, מה שנראה לי סביר, היות והיא עובדת כעת. האורות בבית כבויים, ואני יוצא למרפסת בה ישבנו אתמול לאכול את ארוחת הערב. הצלחות עדיין מונחות על השולחן, ועליהן הסטייקים שציליתי בברבקיו. אני מתיישב על הכיסא עליו ישבתי אתמול, ומנסה לשחזר מה קרה כאן אמש, מה…