קטגוריה: מאמינה באהבה

טליה "נו באמת טליה, מה אני עוד יכולה לאמר לך שתשתכנעי לבוא למסיבת יום העצמאות?" שואלת אותי שרי בקולה המתפנק. "את כזו עקשנית," אני מפהקת, אפילו לא טורחת לכסות את פי בידי, "אני רוצה לנוח. ל-נ-ו-ח. חזרתי מטיסה שנתקעה בגלל תקלה במטוס, כבר שכחת?" "את לא מבינה שאת צריכה שיואב יראה אותך מחייכת ויצאו לו…

בלילה שנהרג הוא בא אליי בחלומי וביקש שאבוא אליו. "תבוא אתה," עניתי לו, רק בגלל שהוא עמד בראש הגבעה ואני למרגלותיה. "אני לא יכול, אני צריך אותך. בואי," הוא הושיט יד לקראתי. כשקמתי בבוקר חשבתי לעצמי 'איזה חלום ממש מוזר.' הייתי אז בביקור משפחתי בניו יורק והתקשרתי הביתה בחשש. מילה לא נאמרה לי עד שחזרתי…

לזיכרם של בני משפחתי שנספו בשואה גרמניה אווה "אני לא מבין מה אתה מוצא בה," הוא אמר לאחיו בלעג. היא שמעה ושתקה. כאב לה שהוא רואה בה רק נערה עניה, ולא את מי שהיא באמת. "אל תעצבי אל ליבך," נהג ג’קוב לאמר לה, "את יודעת שכנער שבא מבית עשיר אני יכול להשיג כל נערה שאחפוץ.…

פתיח השמש מציצה מבעד לתריסים. יום חדש נולד. אני מתמתחת במיטה , מגרשת את קורי השינה מעיניי מנסה להתאפס על עצמי. נגיעה מקרית בכר  לידי מזכירה לי שאני לבד. לבד בלב ליבה של מגיפה עולמית שמונעת ממני לצאת לטבע ולצלם אותו. מה שפעם הייתי עושה למחייתי. אני נאנחת. שוב יהיה עליי לצלם נוף עירוני ואנושי.…

אלה ג’יינפילד אני מביטה על אית’ן.  הוא שוכב על הגב, זרועותיו משני צידי גופו. פניו נראות חלקות מכל מתח, לא מוטרדות משום דבר. אני תוהה איך אני נראית כשאני ישנה. "את נושמת כל כך בשקט, פנייך כל כך שלוות שלעיתים אני בודק אם את בכלל נושמת," הוא אמר לי, "אני מקנא בשלווה שנופלת עלייך כשאת…

❤️ הסיפורים שיתפרסמו בחגי תשרי פרופסור אלה ג'יינפילד היא מנהלת חדרי הניתוח של מחלקת ילדים. חצי שנה קודם לכן היא נפרדה מפרופסור אית'ן סמית'פילד. לשניים אין ילדים אך יש רכוש רב  שעל החלוקה שלו רבים עורכי הדין של שניהם. כנגד כל הסיכויים מצליחה אלה להציל את חייה של שיינה הקטנה. ביום שחרורה מברך אותה אימה…

אדליין סמית' וולש הבקיעים בינינו היו גלויים לעיניי כל. היה לי ברור שהכותרות יזעקו דקה אחרי שמילות הפרידה תאמרנה ביננו. היה לי גם ברור שזה יבוא מצידו. * "זה לא עובד בינינו," אומר לי קונור בשעה שהשעון על הקיר מראה שהשעה שתיים אחר חצות. איך אני יודעת? כי אני  כל כך המומה מכך שבאמצע הלילה…

בשעות האלה שתנומה נופלת על הבית, זה הזמן הפרטי שלנו. אני תופסת את מקומי בך, אתה מצטמצם לעברי, עד שלא נשארת פרודת אוויר אחת בינינו. דבר לא קיים בעולמי מלבדך ואין מי שקיימת בעולמך פרט לי. שעות מתוקות שרק שלנו. בר? dessin02.yurtdisiseyahatler.com

אלה אני לא יכולה לומר שלא הרגשתי כלום. תמיד הייתה לו דרך להשתיק אותי. פרחים ומתנות היו חלק מחיי. "את לא חושבת שזה מוזר שככה באמצע השבוע הוא שולח לך זר פרחים?" שאלה אותי קרן חברתי הטובה. "אני מבינה שאת לא רגילה לגילויי אהבה כאלה ולכן את לא יכולה להבין. הוא פשוט אוהב אותי," עניתי…