VIEW POST
אני בוחרת בצבע האדום
הדובדבני
לקשט את ציפורניי.
ניגשת אליו ,
מניחה ידי
על מסך המחשב שלו,
זה שמונח על ברכיו.
“תראה,”
אני אומרת לו בשקט.
הוא מביט על המסך
ומנסה להבין.
“אני לא מבין
על מה את מדברת.”
“תראה,”
אני לא מרפה.
הוא מסתכל,
הפעם בעיון
על החלונות הפתוחים
על גבי המסך.
“אני עדיין לא מבין.”
אני מנתקת
את אצבעותיי מהמסך,
מראה לו את ידי.
מבטו עוקב אחריי,
עיני האוקיינוס שלו
(הן כאלה…
בר אבידן הוא שם העט שלי ובו מונצחים שם נעוריי ושם נעוריה של סבתי.למי שלא יודע, אני מתגוררת באזור טורונטו. עם זאת כיוון שרציתי את הקירבה לאוקיינוס ברבים מסיפוריי, בחרתי דווקא בניו יורק ולונג איילנד, המוכרים לי, כסביבה ליצירת עולם שלם המורכב מ"משחקי הבקבוק" (עדיין בכתיבה.)מאז, אני שוזרת קטעים מהם בסיפוריי. למשל את חברת האופנה "מיו מילאן" בבעלותה של ליאה מק'ליין, המוזכרת לא פעם, או רשת המלונות "אורכידאה" של אלכס רוטשיילד אהוב ליבה. מידי פעם כשאני נזקקת לעורכי דין בסיפור זה או אחר אני מזמינה את אחד מצוות עורכי הדין של חברת "ל.א.ר" לייצג את גיבור הסיפור.במקביל לכתיבת "משחקי הבקבוק" פתחתי בלוג אישי בו התחלתי לספר גם סיפורים אחרים.מקווה שתיהנו מסיפוריי בדיוק כשם שאני נהנית לכתוב אותם.תודה לצוות שמלווה אותי ובראשם ה-אחת שיודעת ענת כהן-שמש.קריאה נעימה!בר אבידן