אתה מביט בה.

כמה ציפית לפגישה הזו איתה.

היא מתבשלת בך בכל אותם הימים בהם לא התראתם.

ועדיין..

כמה שתתכנן את מהלכיך, לעולם אינך יכול לצפות

מה יקרה שם כשתהיו לבד.

ביחוד איתה.

הרי היא שקטה כמו מים עמוקים,

מלאה במערבולות של רגש,

וסוערת כמו הר געש

רגע לפני שהוא מתפרץ.

ואתה יודע היטב היכן לגעת.

ולעיתים אתה רוצה לטבוע…

אתה אוהב לגעת בפינות מלאות אבק,
שקורי עכביש מסתירים את מה שנוצץ מתחתן.
מקומות חשוכים לא מפריעים לך, לא מרתעים אותך.

אני אוהבת מקומות שקטים,
עוטפת את סודותי בבדי משי רכים,
לא מפחדת מהחושך, יודעת שתאיר לי אותו.

אתה בא כמו שאתה.
בלי חליפות, בלי תחפושות,
וזה מה שאני צריכה.

רק המבט הזה בעיניים ששורף את הכל,
מאיר את…

היא טורפת גברים….

באה אליהם
כחתלתולה קטנטנה
חסרת ישע,
והם פורשים זרועותיהם
המגוננות,
מעצימים אותה מכוחם.

כאשר היא שבעה,
היא נוטשת אותם מדממים
כמהים אליה,
וממשיכה לטרף הבא.

הפעם זה היית אתה
שנשארת מאוהב בה
עד כלות,
כהיא כבר המשיכה
הלאה,
מוחקת את זיכרך,
מפנה מקום לבא בחייה.

ואתה שותק,
יודע שפעם אתה היית
הגבר הבא.

ב.א.

“עיצרי,”
אתה אומר בטון כזה,
שלא מותיר בי ספק
שזו אינה בקשה.

אני נדה בראשי לשלילה.

“לא עוצרת,”
אני אומרת,
כדי שיהיה לך ברור.

“את יודעת
מה את עושה לי,”
אתה אומר.

הטון שלך משתנה,
כמעט מתחנן
שאפסיק.

“מה עשיתי?”
אני שואלת אותך בתמימות,
“הרי אני לבושה.”

“אני מזהיר אותך,”
אתה אומר
ומצמצם את המרחק בינינו
בשנייה.

“את משחקת איתי,”
אתה קובע.

“ממש לא,”
אני עונה,
“אני פשוט רוצה,”
אני אומרת,
נעמדת על קצות אצבעותיי
ומנשקת אותך.

“זה…

אני רוצה לעשות איתך אהבה.

בלי שתראה אותי, בלי שאראה אותך.

גם שמי לא יהיה חשוב בעיניך,

כשם ששמך לא חשוב בעיניי.

אני רוצה שתאהב אותי במילים

שתעברנה בי תשוקה,

ואני מבטיחה לך להחזיר אש גדולה.

אז אם כבר שאלת,

אלה השפתיים שמושכות אותי.

לא, ממש לא מה שאתה חושב.

לא שם ..

אלא על שפתיי.

רוצה שתנשק אותי

כאילו חייך תלויים…

הוא מביט בי במבט כזה

אני כבר יודעת שהוא זומם משהו.

אני מרימה את הכפפה,

עוטה על פני מבט הכי תמים

שאני מצליחה לגייס.

אני יודעת שהוא יודע,

הוא יודע שאני יודעת,

ובכל זאת אנחנו ממשיכים לשחק.

הוא מכניס את ידו לכיס מכנסיו,

אני משתדלת לא להציץ.

הוא יודע שאני סקרנית

ולכן מושך את הזמן.

“הבאתי לך משהו,”

הוא אומר כבדרך אגב,

כאילו…

ארוחת הערב מאחורינו, הבית מאורגן.נכנסים למוד לילה.שקט נופל על הבית.

אני לובשת חצאית טריקו ארוכה,וגופיה מתחתיה.

אני פורסת את השטיח הוורוד עם הפרח הלבן על הריצפהומפעילה את ערוץ הכושר.אומרים -“נפש בריאה בגוף בריא.”

אני יורדת על ברכיי ושולחת רגל ארוכה לאחור,על פי הוראת המאמנת בטלוויזיה.אני מרגישה את שולי החצאית גולשים במורד הרגל,נעצרים…

נכתב היום לפני שנה…

18 במרץ 2020 ·

*

תרגיל בכתיבה ברוח התקופה…

“איך אני אכתוב עכשיו?”

אני שואלת אותו,

“קשה לדמיין דברים

כשהכול נראה לא מציאותי.”

הוא מתקרב אליי,

נותן לי להיעטף בריח של גבר

שיצא הרגע ממקלחת

וכולו נודף ריח של מי הגילוח שלו.

הוא מביט אליי

במבט הזה

שמלטף לי את הבטן,

מרים גבה,

מחייך…

*
בימים האלה
יש וקשה לפנטז אהבה.

ואני,
כל מה שאני צריכה
זה לעצום עיניים,
לקרוא לך לבוא אליי.

השאר נעשה מעצמו.

הזיכרון של הריח שלך
כל כך קרוב אליי,
שמשכר את חושיי.
וככל שעפה עם הדימיון
אני יכולה להרגיש אותו.

את מי הגילוח שלך
שטרחת לשים בשבילי
מעורבב עם ראשית
רסיסי הזיעה שלך
בשעה שאתה מתרגש לקראת…
בשעה שגופך כבר מתכונן
למפגשך איתי.

אתה אוהב להסתכל בי
בשעה שמדמיינת…