ארוחת הערב מאחורינו, הבית מאורגן.נכנסים למוד לילה.שקט נופל על הבית.

אני לובשת חצאית טריקו ארוכה,וגופיה מתחתיה.

אני פורסת את השטיח הוורוד עם הפרח הלבן על הריצפהומפעילה את ערוץ הכושר.אומרים -“נפש בריאה בגוף בריא.”

אני יורדת על ברכיי ושולחת רגל ארוכה לאחור,על פי הוראת המאמנת בטלוויזיה.אני מרגישה את שולי החצאית גולשים במורד הרגל,נעצרים…

נכתב היום לפני שנה…

18 במרץ 2020 ·

*

תרגיל בכתיבה ברוח התקופה…

“איך אני אכתוב עכשיו?”

אני שואלת אותו,

“קשה לדמיין דברים

כשהכול נראה לא מציאותי.”

הוא מתקרב אליי,

נותן לי להיעטף בריח של גבר

שיצא הרגע ממקלחת

וכולו נודף ריח של מי הגילוח שלו.

הוא מביט אליי

במבט הזה

שמלטף לי את הבטן,

מרים גבה,

מחייך…

*
בימים האלה
יש וקשה לפנטז אהבה.

ואני,
כל מה שאני צריכה
זה לעצום עיניים,
לקרוא לך לבוא אליי.

השאר נעשה מעצמו.

הזיכרון של הריח שלך
כל כך קרוב אליי,
שמשכר את חושיי.
וככל שעפה עם הדימיון
אני יכולה להרגיש אותו.

את מי הגילוח שלך
שטרחת לשים בשבילי
מעורבב עם ראשית
רסיסי הזיעה שלך
בשעה שאתה מתרגש לקראת…
בשעה שגופך כבר מתכונן
למפגשך איתי.

אתה אוהב להסתכל בי
בשעה שמדמיינת…

וכל מילה שלך
רק מגבירה את האש…

וכל תנועה שלך,
החל מהרעש הזה
שמפר את השקט,
בשעה שאתה מניח
את אצבעותייך,
אלה שאני עורגת אליהן,
על אבזם חגורתך.

אני עוצמת עיניים,
מרוכזת כולי
לשמוע את ה”קליק”
של פתיחתו.
הרי אני יודעת
מה מסתתר שם,
מתחתיו.

ובעקבותיו,
הקול של החגורה
שמחליקה בין הלולאות,
כמו נחש חמקמק,
בהסירך אותה
כדי לאפשר לי להמשיך.

ככה אתה אוהב את זה.
את הידיים שלי
שנשלחות קדימה,
נרגשות לפתוח את…

אצבע אחת,

זה כל מה שאני צריכה,

האצבע שלך.

שתרפרף לאורך לחי

לכיוון שפתיי,

כאילו אומרת:

“תתכונני.”

היא גורמת לי

לפשק מעט את שפתיי

כדי לתת ללהבה שנדלקה באחת

להשתחרר ממני.

“תתכוני,”

אתה לוחש לעורפי,

ושפתיך מרחפות מעל שיערי.

אני נעטפת במבשם מי הגילוח שלך.

אני מפסקת עוד מעט את שפתי

מחפשת חמצן

להשקיט את האש הבוערת.

כמה טועה אני,

הרי החמצן רק מבעיר אותה יותר.

אני כבר…

אתה חושב שאתה צריך

ללמד אותה.

אינך יודע שלביאה
נלחמת בשביל כולם,
ולעצמה לא מבקשת הרבה?

היא רק צריכה את המבט,
את השקע הזה בצוואר
להתחכך בו,
את הרגשת העוצמה
שאתה מפגין,
גם אם אתה רק נוכח.

הידיעה שאתה שם,
נותנת לה את הכח
לחיות את היום יום שלה.
גם אם הוא מלא במרדפים.

הידיעה שאתה שם
משקיף עליה
גם אם אינך אומר מילה.

היא יודעת.
היא מריחה…

אתה מביט בי
בעיניים בוערות
מתשוקתך.

אני מרימה אלייך
עיניים סקרניות
חושפת את הרגש
שבי.

אתה מתרכך
לרגעים נדירים,
מאפשר לי לצלול
לרגש הגואה
שבך.

ב.א.

# hellotimandra47universe.tumblr.co

אתה נדחק לתוכי,
לפינות הנסתרות
שאיש לא היה בהן.

נשימותיך כבדות,
שלי מתקצרות,
נושך שפתייך,
אני את שלי.

וכשאתה מרוקן
את כולך בי,
אתה משחרר ממני
את כאביי.

אני לא מתאפקת
ולוחשת את שמך.
ובכך אומרת לך:
“תודה,”
אומרת לך:
“אני חופשיה,”
אומרת לך:
“אוהבת.”

רגעים אחרי,
כששנינו נושמים שוב,
אתה עוטף את כולי
בזרועותיך המגוננות,
ולא נותן לשדיי
לחזור שוב.

ב.א.

#בתשוקתי_בר_אבידן

פעם ידעתי
במדויק
מה אני אוהבת,
יכולתי לכתוב
מילה במילה,
את התיאור שלך.

כשבאת אליי,
והתגנבת
מבין הסדינים,
הייתי המומה.

כי זו לא הייתי אני,
וזה לא היית אתה.
כל כך רחוק מדמיוני היית,
כל כך רחוקה הייתי
ממה שחשבתי שאני.

כל שהיה צריך לקרות
הוא שתעביר את ידך
ברפרוף כמעט לא מורגש,
לאורך מתאר גופי,
בין גבעותיי ועמקיי,
כדי שיתהפך
כל מה שידעתי.

והבעירה שהבערתני,
העבירה אותי על דעתי,
ומחקה כל מה…

בוקר חדש.
אתה מתחיל יום עבודה וכולך מרוכז בו.
המסך שלך מראה שאתה כבר ממש בתוך סערת היום.
כשעל צג המחשב שלך מספר חלונות פתוחים
ועוד אחד גדול בצד
שמריץ כל הזמן מספרים משתנים וגרפים.
מבטי נמשך לידך שכותבת במהירות משהו
על נייר שלידך.
 
אתה לובש ג’ינס זרוק וחולצת בד כחולה,
שמבליטה את עיניך.
אתה אחד שתמיד חם לו
ולכן…