קטגוריה: כותבת אותי – הבלוג שלי

    באמת שהתכוונתי לפנק אתכם בסיפור קצר לחנוכה. ♦   בחרתי להם שמות, התלבטתי בין התמונות, רציתי להכניס נס לסיפור, אולי שיהיה קצת דימיוני. ♦ ג'קוב וויויאן עמדו כל אחד מהצד שלו וצחקו. ♦ "בינינו בר," אמר ג'קוב, "מעבר לעובדה שעל גבר כמוני אי אפשר לספר בכמה מילים,, האור שאני מפיץ סביבי גדול מידי.…

    נכתב בעקבות שיחה…   היא אתה האחד ששברת את ליבי לרסיסים, הקפאת אותו כמו קרחון שבקוטב. הפרת את הבטחותיך לי.   ♦️ הוא   איך את לא רואה את האש שיוצאת ממני אליך, ואת זו שמתרחקת מונעת ממנה לעטוף אותך.   ♦️ האחרת   איך היא לא מבינה שאת החום שחסר לו הוא…

צופה מהצד ומחייך… * רק בשבילו היא כותבת ערימות של מילים. שידע מה היא מרגישה, (ודאי היה משמח אותו לדעת, הרי הוא תוהה) שידע מה היתה רוצה שיעשה לה, (החל מצווארה ומטה….) שידע מה היתה רוצה שיאמר לה, (מילים מלאות רגש שתדע שהוא מרגיש). כמה תגובות היא מקבלת, כמה שיחות רחוקות מהעין מתנהלות בעקבות המילים…

יש משהו בקול שמרגיש לך קרוב יותר, מוחשי יותר. כאילו, שאם תשמע אותי אומרת את המילים, הן תלטפנה אותך. כאשר אספר לך שזוכרת את טעם הדבש של נשיקותיך על שפתיי, אתה תשלח יד ותיגע בשפתיך וידיך תתמלאנה בדבש. כאילו שאם ארקום לך מילים על מגע ידיך על גופי, אתה תחוש את עורי הרך בקצות אצבעותיך.…

. אני מרגישה צורך להקדים ולאמר  שלא אני האישה המוכה ולא אני זקוקה לנחמה. לצערי, אני רואה אותה קרוב אליי. האלימות מתבטאת בקשת רחבה של פגיעות. היא מתחילה בקינאה חולנית, אלימות מילולית, אלימות כלכלית, ומגיעה עד מכות ורצח. מי שהפכה לקורבן איננה אשמה בכך. אל תתרחקו ממנה, אל תנטשו אותה, די בכך שהרשויות מתנערות ממנה.…

ולפעמים…. כשאני מלאה בשברי דמעותיהם אני חייבת לשחרר אותן ממני וכותבת מילים עצובות. לא תמיד עם כל הרצון שלי, אני יכולה שיהיה לסיפורם סוף טוב, שכן זה הסיפור שלהם ואינו תלוי בי. אז למי ששאל אותי למה אני כותבת עצוב, הנה התשובה. בר #introvertdear.com