מחבר: Bar Avidan

אני מודה שפחדתי לפגוש את ליאו באוניברסיטה. חשבתי שאוכל להתחמק מהמפגש איתו. היה לי ברור שאם זה יקרה, אהיה אסרטיבית כלפיו. לא אתן לו לראות מה אני מרגישה. ברגע שהוא הבין שאני שם, בחדר המורים, כשניגש למזוג לעצמו קפה, הוא הכין גם לי, וכך הוא מוטט את כל החומות שהצלחתי לבנות. הוא גבר מוכר ומאד…

אני מחפשת מיליםלדייק את הרגש,כותבת,מוחקת,עד שמרוצה מדיוק המילים. אני מקריאה לו אותן, הוא מביט בי במבט משועשע. "אין לך מה לומר?"אני שואלת. "זה הרימובן מאליו,"הוא מושך בכתפיו. אבל רגע לפני שהואמפנה את גבו,אני מספיקה לראותאת החיוך המרוצההמרוח על פניו. כמובן שאני לא מגלה לושראיתי.גם אני מפנה אליו את גבישלא יראה אותינושכת את שפתייבגללו.

עיקר כתיבתי היא כתיבת סיפורים בהמשכים. הסיפורים בקטגורית #סיפור_במתנה נולדו מהצורך שלי לכתוב מידי פעם סיפורים קצרים, שאינם משתייכים לאף קטגוריה, ואני כותבת אותם לפי הקצב שהדמויות מכתיבות לי. קריאה מהנה, בר 2024 פורסם ב-6.11.24 פורסם ב-26.10.24 פורסם ב- 3.7.24 פורסם ב- 12.6.24 פורסם ב- 3.4.2024 2023

אם יש משהו שאי אפשר לומר עליי, זה שאני גבר רגשן. מעטים הם הדברים שמרגשים אותי. אין ספק שהמח הוא ששולט בכל דבר שאני עושה, והלב הוא רק משאבה שמזרימה את הדם בגופי ותו לא. * גרהם ניופנלנד, אבי, הוא גבר קשוח, שחי חיים סגפנים, ואיני זוכר שראיתיו מחייך. הוא מתחיל את יומו עוד בטרם…