מחבר: Bar Avidan

כשהקמנו בית, חשבתי איזה כייף לי שיש לצידי גבר חזק עם שתיי ידיים טובות. אבל הוא לא ויתר לי ולימד אותי… להסתדר לבד. "מה תעשי כשאהיה במילואים?" הוא זרק לי את הטעון הכי הגיוני. אני מודה לו שהוא לימד אותי לא לוותר לעצמי, בשום תחום. לימד אותי, שאני יכולה הכל. זה לא שהוא לא עשה…

ישנן דברים שמונחים לפיתחך, בלי שציפית, והם מרטיטים את מיתרי ליבך, במדוייק, בדיוק בזמן הנכון.   אני זקוקה לצלילים כמו חמצן. הם עוזרים לי לנשום, בימים שאני ממעיטה בנשימות.   בר   imgbin.com

לא סתם הכותרת 'רוחות של שינוי' מככבת כאן. אני רוקמת כל הזמן חלומות, יודעת שכל דבר יקרה בזמנו, ולא מוותרת. למדתי שהחיים משתנים מרגע לרגע ולכן, עד שזה לא קורה, זה לא קורה. ? האביב כאן. ועדיין החורף מסרב לעזוב. יותר ממחצית אפריל מאחורינו, והנה השלג שוב ירד ללא הפסקה, צבע את הדשאים והעצים בלבן,…

wigsiu.com אמה או'הרה אני מביטה מבעד לחלון. אני אומרת לעצמי שיום אחד כשאתחזק, ארד לחצר ואנקה אותה. הפסולת שזרוקה בה, הנדנדה החלודה והעשבים השוטים המבצבצים מעציבים אותי מאד. הם כמראה לחיים העלובים שלי. * לא תמיד הייתי כזו. פעם גרתי בבית יפה עם אימא ואבא. אבא נפטר ראשון. יום אחד חזר מעבודתו כמנהל מחלקה בבית…

הוא יודע את השקט, את המבט הזה, את שפת הגוף, כשמחשבות שלי נודדות בעקבות המילים, שנכתבות בראשי טרם כתיבתן על הנייר, והפיכתן לעוד פרק מהספור. אני מחפשת לדייק אותן, רואה את גיבור סיפורי יושב ליד מושא אהבתו, ואצבעותיו מרפרפות על עורה כמו רוח שעושה אהבה עם עלי העץ. פתאום אני מבינה, שאצבעותיו שלו, של האחד…