מחבר: Bar Avidan

ישנם רגעים שלעולם לא תשכח. בטח לא אם נקלעת לתופת של אש. לא תשכח את חוסר האונים שלך, בשעה שזחלת בניסיון להציל את החבר הכי טוב שהיה לך מיום שאתה זוכר אותך. ידעת שאתה עלול לאבד את חייך, הרגשת את הדם אוזל מגופך, הרגשת את הכאב , את סף אובדן ההכרה, ובכל זאת ניסית, למרות…

עיניך ננעלות על שלי. אתה מלטף אותי במבטך. חודר לתוך נשמתי. קורא אותה, מרעיד אותה, ממלא אותה רגש. מסעיר אותה בתשוקתך, מבעיר בי את תשוקתי. כל זה רק במבט אחד ארוך ובלתי ניגמר, בלי שנאמרת מילה בינינו. בר wattpad.com

להפוך את הרגש לאותיות, לרקום עם המילים משפטים, לארוג לשיר קשת של רגשות מתוך הלב. לא לתת למחשבות להתערב, לא לתת לפחד להנחות, להניח את הרגש כמו שהוא. טהור, סוער, שקט, מלא באהבה.

מוציאה מילים ממגירות מאובקות. הן ממצמצות עיניים, לא רגילות לאור השמש, מתמתחות לאיטן ומחייכות. "כל כך הרבה זמן ישנו?" הן אומרות בפליאה, "הנה הכל שוב פורח." אני מחייכת מולן, יודעת שהגיע זמנן, ויודעת שהגיע זמני שוב לפרוח איתן. בר twitter.com

קיסמן של המילים. כל אחד מתמודד אחרת. אני למדתי לשחרר רגשות, מחשבות, באמצעות המילים. מה שיפה במילים שיש להן אלף פנים, וכל אחד קורא אותן ממקומו האישי ביותר. את מה שכתבתי אתמול, יודעת רק אחת, שמבינה אותן על דיוקן. "תראי," היא אומרת לי, "איך כל אחד לוקח אותן למקומו. למרות שדייקת בהן." בר zedge.net

ישנם דברים שמדחיקים את הדיבור עליהם. כך קורה, שאת מוצאת עצמך לא מוכנה לגרוע מכל. כמובן שזה נעשה מתוך מחשבה להגן עלייך. אז זהו שלא! הנפילה שבאה בעקבות חוסר הידיעה, כואבת הרבה יותר, מאם היית מוכנה לכך. ההסתרה גם לוקחת ממך את זכות הבחירה, האם לפעול כך או כך. כמה חבל… בר instagram.com