מחבר: Bar Avidan
-
אהבה כפויה 5 – ההצקות ממשיכות
אני מתפלאת שנתבקשתי להגיע למטבח, למרות שכבר אמרתי לעובדות הבית שאיני מתכוונת לשנות את הסדרים בו, ובכל זאת אין לי רצון לשאול את דזירה במה מדובר ליד חבריו של קרטר, ולכן אני קמה ונכנסת לבית. "אני יודעת שאמרת שנמשיך להגיש את הארוחות כמו תמיד, אבל בכל זאת רציתי להתייעץ איתך," אומרת לי טופסי. "אני מקשיבה…
-
דרכים נפרדות 18 – בדרך לעצמה
"אני חייב לדבר עם מישהו אחרת אשתגע," אומר לי אייל בקול רועד. "מה קרה?" אני שואל בחשש. "אנחנו יכולים להיפגש?" הוא שואל. "אתה רוצה שנפגש בקפה מול הים?" אני שואל לו. "לא," הוא ממהר לענות, "אני רוצה להיפגש איתך לבד," הוא אומר, "במקום בו אין איש. אני מרגיש שאני מתמוטט." "אני עובד מהבית," אני עונה…
-
שדות הלבנדר
"אני מת לנשק אותך," אמר אוליבר מקלאוד. לא ידעתי אם הוא צוחק עליי, או מתכוון לדבריו. "מה את מסתכלת עליי כך? יש לך שפתיים מושלמות. אני בטוח שכל מי שרואה אותך רוצה לנשק אותך." כמובן שלא הייתה לי כוונה לספר לו שלמרות שהייתי בת שש עשרה, אף פעם לא נישק אותי אף אחד. הוא לא…
-
כל פעם מדרגה
הרהורים של חמש בבוקר… אני ערה כבר מעל לשעה, רק שעכשיו גם הציפורים התעוררו, ושרות להן בעליזות, למרות שהשחר רק מותח את זרועותיו, מתכונן להתעורר. שקט של יום טרום לידתו. מחוג השעון לידי מתקתק בקצב מונוטוני, ואני מודה על כך שהגיע יום שישי. השבוע במיוחד, שבוע שהיו בו מטלות שעלו על גדותיהן. כמידי יום אני…
-
איך אפשר?
זה היה כל כך ברור, שהורה הוא הסלע האיתן, זה שמכיל, זה שתומך, זה שיש לו תשובות. איך אפשר להרים את ילדייך, כשאת לא מוצאת כוחות, להתרומם בעצמך? איך תעני על שאלות, כשהתשובות קשות מאין כמותן. ועדיין עלייך, לאסוף אותם לחיבוק מגן, מתוך ידיעה, שאין בכוחך להגן, גם אם את מוכנה לשלם למענם בחייך. בר…
-
אהבה כפויה 4 – בראנץ' ליד הבריכה
"למה את חיוורת?" שואלת אווה את נטלי. "את מדמיינת," אומרת נטלי, "זה פשוט לא יאומן כמה שקרים האישה שלך ממציאה," היא אומרת לקרטר בלעג. פתאום אני מבינה איזו טעות עשיתי. "אני מניחה שהעתקת ממנו את העגילים, מה גם שהם לא כאלה מיוחדים," ממשיכה נטלי. בכל מקרה אחר הייתי מזכירה לה שהיא שילמה חמישים אלף דולר…
-
מעבר לגבולות היגיון 9 – מפגש טעון
החלטות לחוד ומעשים לחוד. אני מחליט להתרחק ממנה. אולי היא צודקת שאסור לי להתקשר אליה כך. אני חייב לזכור ש… שמה בעצם? הרי אני יודע שהיא לא ליליאנה, בזה אי אפשר לטעות. ליליאנה הייתה ילדה חסרת מנוחה, ואן היא אישה שיודעת מה היא רוצה מהחיים. אבל איפה זה שם אותי? אני מצלצל לחברי פרופסור גורדון…
-
דרכים נפרדות 17 – חיבוק ראשון
איך את אומרת לחברה הכי טובה שלך, שעם כל זה שאת מודה לה שעמדה לצידך ברגעים הקשים, הגיע הזמן שהיא תעזוב? "שמעת מה אמר הרופא, אמה מתפתחת יפה. בקצב הזה היא תצא בקרוב מבית החולים," אני אומרת לה. לשימחתי היא לא מבינה איטלקית ולכן אני מרשה לעצמי לא לדייק בפרטים. "איזה יופי!" היא קוראת בהתרגשות,…
-
אהבה כפויה 3- תעודת לידה שישים ושש
ברור לי שג'וי לא שמה לב שכשענתה לשיחה היא לחצה בטעות על הרמקול. אני לא יודע מה אני מרגיש כשאני שומע את השיחה ביניהן. עדיף שאעמיד פנים שאינני מקשיב. אני מתיישב בפינה שלי ומעמיד פנים שכולי מרוכז בספר, בעוד שאינני מסוגל לקרוא אפילו שורה אחת. 'האם היא מאמינה לי?' אין לי מושג, וגם לא איכפת…
-
מעבר לגבולות היגיון 8 – מבוי סתום
"פרופסור דהרמה מבקש שתגיע למשרדו עם המחשב שלך," אומרת לי מזכירתו של דיקן הפקולטה למדעים. אני מגיע למשרד ומתבקש להמתין. אני רואה את פרופסור ברנס יוצא עם המחשב שלו. הוא איננו מבחין בי כיוון שהוא מחפש משהו בכיסיו. לבסוף הוא מוציא ממחטה מבד ומנגב את אגלי הזיעה שנאגרו על מצחו. "אתה בסדר פרופסור?" שואלת אותו…