מחבר: Bar Avidan

לפעמים.. המילים הכי יפות נכתבות בשתיקות עם עיניים עצומות חיוך מבוייש נשיכת שפתיים לפעמים.. המילים הכי יפות נכתבות ביניהן בין השתיקות ב.א.

בקרוב אתחיל את במסע לעבר המקום בו נשבר ליבי. אני צועדת בו לבד. אני רגילה כל כך לישון קרוב אליך, להרגיש את ליבך פועם תחת כף ידי. להרגיש את ידך כרוכה סביבי, את רגלך מונחת על שלי במין אדונות כזו. פעם אמרת לי: " היום שייך לך, עשי בו כרצונך. הלילה שייך רק לי, ועל…

לעולם אל תאמר לה: "אוהב אותך" אם אין בלבך כלום. אך אם לבך מלא באהבה אליה אל תסתיר זאת אל תחסיר זאת ממנה ❤️ הרי ממך לא יחסר דבר ואילו היא תתמלא כולה אור ב.א.

הרבה זמן לא כתבתי לך. כבר לא חולמת אותך. המרחק בינינו כל כך רחוק, שכבר אינני זוכרת דבר. אינני זוכרת את פניך ולפעמים חושבת שבכלל לא היית קיים. ובכל זאת קרה היום משהו שנאמר לי וניסיתי לשוות אותך מול עיניי ורציתי לחלום אותך שם ולא הצלחתי. אפילו מילים עצובות של פרידה אין לי עבורך כי…

אני עוברת בין חדרי הבית, בודקת שהכול מסודר ונקי, כאילו שאני לא יודעת שכן.   ובכל זאת מעיפה שוב מבט.   הבית מוצף אור רך של נרות. היכן שרק יכולתי הנחתי קבוצת נרות שיאירו אותו, ויפיצו ריח נעים.   כיוון שאני מכורה למים אני בוחרת בריחות של האוקיינוס, של החוף בזנזיבר ומשלבת ביניהן גם נרות…

בלב פועם מהתרגשות אני מניחה את ידי על הדלת. הגיע הזמן. כל שנה מגיע הרגע הזה, וכל שנה אני מתכוננת אליו אחרת. השנה הרגע הזה היה ארוך במיוחד. אני פותחת את הדלת של ארכיון מספר 5778 בפעם האחרונה. לידו כבר נוצצת דלת 5779 מסתכלת עלי ביהירות מסויימת בטוחה שהיא הטובה מכולן. "הרגעי," אני אומרת לה,…

ספטמבר 7 2018 בלב פועם מהתרגשות אני מניחה את ידי על הדלת. הגיע הזמן. כל שנה מגיע הרגע הזה, וכל שנה אני מתכוננת אליו אחרת. השנה הרגע הזה היה ארוך במיוחד. אני פותחת את הדלת של ארכיון מספר 5778 בפעם האחרונה. לידו כבר נוצצת דלת 5779 מסתכלת עלי ביהירות מסויימת בטוחה שהיא הטובה מכולן. "הרגעי,"…

הוא: מתי סוף סוף נפגש? כבר שבועות אנחנו מדברים בלילות וזה מרגיש לנו שאנחנו קרובים מאד. גם אני כבר רוצה לראות את הגבר שמאחורי המילים. הוא: בואי נבחר לנו תאריך מיוחד. אני חושבת מה יכול להיות תאריך נחמד. הוא: אני יודע. 9.9.18 יהיה מושלם. זה שלוש פעמים 9 וככה נזכור את היום. לו ידעתי אז…

טורי מסיימת לשלוח מייל בשעה שהיא מכרסמת את הכריך שלפניה. היא לא רעבה אבל יודעת שלא יהיה לה הרבה זמן לאכול מאוחר יותר, ולכן היא מכריחה את עצמה לאכול. היא לא רוצה להזדקק שוב לתרופות כדי לחזק את בריאותה. היא יודעת שאביה לא יוותר לה על הבדיקות בחודש הבא. ככה זה שאת בת של רופא…

אני יושבת מול המסך הלבן והריק. אף מילה לא עולה לי בראש שתעזור לי להתחיל לכתוב סיפור חדש. רק הבזקים של המילים שזרק לי רונן. מילים מלאות אש וגופרית, מילים מלאות שנאה. * אני נזכרת ביום ההוא שברחתי פעם ראשונה. היה לנו ריב קשה והחלטתי לשכור חדר בקיבוץ ליד הכנרת. חשבתי שאמצא שם שלווה ואוכל…