מחבר: Bar Avidan

  * ‏ ‏"הוא נתן לי טבעת!". זה כל מה שכתבה בפייסבוק בצרוף תמונת אצבעה.   ‏היא לא כתבה דבר על ההצעה המושקעת, על תזמורת הנגנים, הבלונים והפרחים. היא לא כתבה על מילות האהבה שאמר לה, כי לא היה מה ‏לכתוב. הכל נעשה לפי הספר. הוא כרע ברך לפניה ושאל : "התנשאי לי?"‏ כמובן שלכולם…

סקיי מורגן אני קוראת שוב את הפתק שהונח על השולחן שלי. המשימה היחידה שמתוכננת לי לבוקר זה משאירה אותי המומה. אני בוגרת תואר שני בהצטיינות. את העבודה עזבתי כי החלום שלי היה לעבוד בחברת ההשקעות "International Affairs" היוקרתית שממוקמת מול הבורסה בניו יורק. כדי לעבור לקבל את המשרה כאן עזבתי דירה מרווחת בבוסטון ועבודה ששילמה…

ליאו סקוט אם יש משהו שיכול להוציא אותי מדעתי אלה עובדים עצלנים. השניים האלה עומדים בלב המסעדה, מתלחששים וצוחקים. מין צחוק כזה מתגלגל. "היי את, אולי תואילי בטובך לבוא ולשרת אותנו," אני קורא לעברה בקול רם מספיק שתשמע, אבל לא חזק מידי כדי לא להפריע לסועדים האחרים. ועדיין המילים שלי מהדהדות וגורמות לכולם להפנות מבטים…

ולפעמים… יש בך מין צורך שכזה, לעטוף את כולי בגופך, כאילו אני הלב הפועם, ואתה המעטפת. אתה מסניף אותי עמוק לתוכך, ולוחש לי: "שלא תגמרי לי לעולם." ואז, אני מחסירה פעימה ומתמסרת למילים, לרגע, לך." בר? weheartit.com

צריך שניים ל(טנגו)ואלס…. תמיד זה הגברשמכתיבאת צעדי הריקוד.הוא המוביל,ואילו האישהצריך לתת בו את אמונהבאופן מוחלטשידע להוביל אותםבשלמות. העניין הוא,שלא תמיד הגבריודע את צעדי הריקודבשלמותם,ולא תמיד האישהמצליחה להתאיםאת צעדיה אליו. רק כאשרמה שביניהם,שואף לשלמות,תוך התמסרות מלאה(של שניהם)אחד לשניה,רק כך יהיה הריקודביניהםכליל השלמות. כשם שאנחנו…. שישי נפלא,עטוף באהבה? #4753e.sondakikahaberim.com

זאק מלרון יש משהו מרגיע במבט על העיר מהגובה. אולי זה הריחוק מהרעש, אולי כי האוויר נקי יותר. אני נסחף במחשבות, מין חשבון נפש, סגירת מעגל אולי? מה לעזאזל חשבתי לעצמי כאשר הזמנתי לסלינה ולי כרטיסי טיסה לחופשה בקובה?  כלומר ברור לי למה סלינה רצתה שאקח אותה, מה שלא ברור לי למה הסכמתי. מה לי…

לפעמים.. כשאתה חוזר אליי אחרי שנעדרת, דבר ראשון שאתה עושה, לפני ה"שלום", לפני שאתה פושט את בגדיך, זה לבוא אליי. מי שמתבונן בנו מהצד לא יבין את הצורך שלך רק בנוכחותי לידך. בלי נשיקות, בלי ליטופים. רק כדי למלא את החלל הזה, שנוצר לך בין שתי זרועותיך, כשלא הייתי חבוקה ביניהן. בר? #tumblr.com

"את לא מרוכזת," הוא אומר לי, "לא מתאים לך לא לדייק." "אתה יודע," שלא ישנתי כמעט הלילה," אני עונה לו. "ובכל זאת," הוא לא מרפה, "ממתי את עם לק שחור, ואני, תראי איזה שעון בחרת לי?" "בסך הכל רציתי לכתוב," אני עונה לו, "שלפעמים משום מקום, אתה לוקח את ידי, מניח אותה על ליבך, כדי…

דברים לא קורים סתם. הסימנים המובילים לשם,פזורים לאורך כל הדרך. הבעיה היא שאנחנו,(ועל כך אין לנו שליטה)רואים את הכלממבט עינינו.מאיך שאנחנו מאמיניםשדברים צריכים להיות. לא כי אנחנו נאיביים,אלא כי בשביל לראותאת מה שרואה האחר,צריך להיות בנעליו,שלעיתים לוחצות מידי, של האחר.ובשל כל אלה,איננו רואיםאת הסימנים הברורים,שבדרך.