מחבר: Bar Avidan

בבת אחת התהפך עולמי. לא היה לי ספק, לא חשבתי פעמיים. למרות שלא קיבלתי צו, התקשרתי ושאלתי לאן עליי להגיע. “אני לא מבינה למה אתה הולך," היא אמרה, "לא יכולת לחכות שיקראו לך, אם בכלל?" "את מבינה שאנחנו במלחמה, נכון?" שאלתי אותה באיפוק בזמן שארזתי את תיקי. "תבטיח שתתקשר," היא ביקשה. "כשאוכל," עניתי קצרות. הידיעות…

באמת השתדלתי. למרות הכאבים העזים שתקפו אותי, נשכתי שפתיים והמשכתי באימון, עד שקרסתי. "אני מאוכזבת ממך," אמרה לי המפקדת, "קצת קושי ואת נשברת." נפגעתי עד עמקי נשמתי. מיום שהחלו הכאבים להופיע לא אמרתי מילה. סיימתי את קורס הקצינות עד סופו, או אם לדייק עד יום לפני, כיוון שביום האחרון לא יכולתי יותר לשאת את כאביי.…

המלחמה הזאת הגיעה ממש לא בזמן. לא שיש זמן מתאים למלחמה. אלא שכאשר אתה אחרי כמעט יממה ללא שינה, אתה מתקשה מאד לתפקד. אני מרים טלפון אליה. "איפה את?" אני שואל. "אני בבית, איפה אני יכולה להיות בשעת בוקר כל כך מוקדמת בשבת?" היא שואלת בטון הכי תמים שהיא  מסוגלת. היא רק שוכחת שאני יודע…

10:00 בבוקר אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. מידי יום אני מבריקה את הבית, דואגת שהמקרר יהיה מלא בכל הדברים שהוא אוהב, אופה עוגות שהוא אוהב, ומחלקת אותן לשכנים ולחברים, כשאני מבינה שהוא לא יבוא. "איפה את?" הוא שואל. הוא נשמע מאד עייף. "בארץ החלומות. חולמת שאתה פה, זרועותיך מקיפות אותי ואני נבלעת ביניהן,"אני…

"אני מצטער קים," אמר לי בעל הבית שלי, "תאמיני לי שאני עושה זאת בלב כבד." אני מנסה להבין מה קרה. אני משלמת תמיד את שכר הדירה כמה ימים לפני הזמן. האם יתכן ששכחתי לשלם החודש? “אנחנו זקוקים לכסף, כעת כשהוריי עוברים לדיור מוגן," הוא ממשיך להתפתל מולי, ואני חושבת בכמה כבר אפשר להעלות את שכר…

בינינו, איזה גבר לא מפנטז על אישה צעירה ויפה, שתספק את כל תשוקותיו? הייתי עייף מהחיים שלי. התקשורת בינינו עסקה בעניינים של הבית. אני הירבתי להאריך בשעות העבודה, וכשהגעתי הביתה הייתי עייף וגם היא. למי היה ראש למשימות של 'תעשה לי טובה, אתה יכול לעבור בחנות הנוחות בתחנת הדלק ולהביא חלב? הייתי בקניות וזה פרח…

אני לא אחד שסתם קוטף נשים זרות בברים. אני מאמין שאם משהו צריך לקרות הוא יקרה ואין טעם שאתאמץ. אני יודע מה ערכי, ומודע לעובדה שנשים נמשכות אליי. שלא תבינו מכך שיש לי בעיה לפרוק את תשוקותיי עם מישהי שלא אראה שוב. מה גרם לי להרגיש שאני חייב לגשת אליה? אולי כי יש בה משהו…

זו הייתה החלטה קשה ביותר, ועדיין לא היססתי לבצע אותה. כאחת שלומדת בבית הספר לרפואה, היה ברור שאת הדברים אני מנתחת בעזרת ההיגיון ולא הרגש. זה לא שחסר לי רגש, יש לי בשפע ממנו, ואני אפילו כותבת אותו למגירה. אני גם לא חנונית שהעולם שלה סובב רק סביב העולם המדעי. יש הרבה דברים אחרים שמרגשים…

לונג איילנד, ניו יורק הראשון שעולה לי בראש כשנודע לי על מה שקרה בארץ, הוא דיוויד. אני מתקשרת אליו. "מה את רוצה ממני גייל?" הוא אומר במכוון את שמי האנגלי למרות שביקשתי ממנו שלא יקרא לי כך אף פעם, "יש לי חברה." אני רוצה לענות, אבל לפני שאני מספיקה להשחיל מילה הוא מנתק את השיחה.…