מחבר: Bar Avidan

במשך ימי המילואים מצאתי עצמי שולח הודעות להוריי ואחיותיי. לה כתבתי פעם בשבוע אולי, וגם זה פסק.  הרגשתי שאני מאלץ את עצמי לכתוב, גם אם זו רק הודעה קצרה בנוסח של 'אני בסדר.'  הרגשתי שהמרחק עושה את שלו. לא רק מצידי, אלא גם מצידה.  "אז מה אתה אומר עדי? אני מתקשה להאמין שאנחנו באמת משתחררים.…

בסיומו של סוף השבוע הרגשתי שתמו כוחותיי. לא היה בי יותר כח להילחם ברוחות שנושבות עליי מכל עבר. לפעמים צריך שיקרה דבר קטן ולא בעל חשיבות כה רבה, כדי ש'הקש ישבור את גב הגמל.' ושם הייתי. הרגשתי שאין טעם שאכתוב עוד סיפורי אהבה על רקע המלחמה. הרגשתי שאין עוד טעם להמציא את המציאות מול מה…

לפני יומיים חל יום הולדתי. הוצפתי בברכות מרגשות. לא מעט ציינו את העובדה שהימים ימים לא פשוטים. אני חווה את זה ממרחק, ועדיין זה לא פשוט, שכן ליבי נשאר במזרח. מהמקום הלא פשוט הזה אני כותבת, למרות שסביבי מתרגלים סוג של מציאות רגילה, בכתיבה זה לא כל כך פשוט לעוף כשהשמים מוכתמים בהרבה כאב, בידיעות…

לילי לשם מצד אחד אני שמחה שאני בארץ בימים אלה, הייתי יוצאת מדעתי אם הייתי נמצאת כעת בחוץ. מצד שני אני כועסת על כך שכשסוף סוף היכרתי את מי שאני מחפשת כל כך הרבה זמן, עליי להפרד ממנו. הוא מנשק אותי בלהט, מתעלם מכך שאנחנו לא לבד. אני מבינה את הצורך שלו. גם הוא מתקשה…

כשהבטן מקרקרת אין לך ברירה אלא לחפש כל דרך למלא אותה. העורך שלי, שבינתיים פוטר לאחר שהתלוננו עליו על שהטריד מינית את העובדות במערכת העיתון, הציג בפניי שתי אפשרויות. "יש לך שתי ברירות הודיה," הוא אמר בטון שלא משתנה לשתי פנים, "או לכתוב את המדור הזה, גם אם זה לא בדיוק כוס התה שלך, או…

פרק 1 פרק 2 – 4.1.23 פרק 3 – 11.1.24 פרק 4 – 18.1.24

לו הייתי רוצהלאמר את דברייכפשוטם,הייתי בוחרת מיליםפשוטות. לעיתים,אני מסתירה אותןבין השורות,וכל אחד קורא אותןממקומו. זה נפלא בעיניי,שכן כל אחדהוא עולם ומלואו.ואין נכון,או שלא. רק לעיתים קורה,שאני מתערבתומבהירה,את מקורןשל מילותיי. בר

אבהות, קבלת התואר אבא לוקחת רק כמה דקות (מהנות בדרך כלל.) הדרך לאימהות, אורכת תשעה חודשים ארוכים. ועדיין, לא צריך לקבל תואר, לא לעבור שיעורי הכנה. יש מי שזוכה לכך בלי שהתכוון, יש מי שעושה זאת באהבה, ויש מי שעם כל האהבה לא מצליח. בגללו, בגללה. יש מי שנכנס ישר לתפקיד החשוב הזה של להיות…

עולם המילים מתחלקלכמה טעמים:מילים טובות,ומילים שפחות,ויש שחסרות טעם. יש מילים שמלטפות,יש שנעימות,יש שמשקות את הנפש,ויש שמלטפות את הלב.וכל אלה טעמן מתוקכמייפל. לעומתן,יש מילים מרות,מילים שורפות,מכאיבות,משפילות,כאלה שנובעותמרוע טהור. ויש מילים אדישותשאין בהן טעם,ואין להן ריח. השתמשו במילים בתבונה.אם אין בידכם מיליםטובות,פשוט תתאפקו. שיהיה יום שקטעטוף במילים טובות. בר💗 sleepinsidemysoul.tumblr.com

חצויה בכל שיחה חוזרת השאלה – "ואיך אתם?" ישראלי זה לנצח, גם אם מסיבותיך בחרת לגור הרחק מהארץ, להיות בגלות מרצון. אז נכון שאנחנו חיים כאן בקצב אחר, אבל רק לכאורה. בזמן שמסביבנו חגגו את חגי החורף, הלב שלנו פעם לפי הקצב של הארץ, כאילו אנחנו שם בגופנו. קשה מאד להקשיב לחדשות, קשה לא פחות…