מחבר: Bar Avidan

ובעצם,כל מה שאנחנו צריכים,זה רק קומץ חברים,שהם חברי אמת.ולא רשימה מפוארתמלאה בשמותשל אנשיםשאין בהם כלוםכלפינו. אמור לי מה חבריך… מרגישה מבורכת. בר #always_smile

הקורונה עדיין משתוללת בביתי. אין אחד מבני ביתי שלא נדבק בה כמה שנזהרנו והיינו בבידוד. אחד מתסימני המחלה, פרט לקושי הנשימתי, הם כאבי הראש. במצב כזה קשה מאד לעוף עם הדימיון כאשר את מרגישה שמשקולות סוחבות אותך למטה. הבנתי שאין טעם לנסות להתיש את עצמי ולכן החלטתי להרפות השבוע. ובכל זאת המחשבה שגיליון השבוע לא…

היא אמרה לו שהוא מעיק עליה, שהיא רוצה שינוי רוצה להתנסות בדברים אחרים. פתאום הרגישה שהיא צעירה מידי להיות עם גבר אחד כל החיים. המחשבה הזו ממש הפחידה אותה. היא אהבה את  השפע שהעניק לה, את חיי הנוחות, את הבטחון. בשיחה עם חבריו אמר שלפעמים נדמה לו שלא הייתה מרגישה בחסרונו, כל עוד חשבונותיה משולמים…

הוא יושב מולי. מביט בי. המבטים שלא משאירים מקום לדמיון. אני חושבת לעצמי איזו אשה יפיפה יש לו, אשה מדהימה. מאוחר יותר אשמע שזה לא מספיק לו. מבטי נופל על הידיים שלו. גם כשהוא יושב בערב רגוע לכאורה עם חבריו הגברים, יש בהן כוחניות, לא במובן החיובי. כל שפת הגוף שלו לא רגועה. אני עטופה…

כל פעם, אתה אומר לי, אני מבטיח לעצמי להשאיר את עיניי פקוחות, בשעה שאני מתקרב אלייך, מצמצם לאפס את הרווח בינינו, כדי לטעום את שפתייך. כל פעם מחדש, אני רוצה, בשעה שאני שיכור מהריח שלך, לראות את הרגש המוצף שבעינייך, את אש האהבה שלך אליי. כל פעם מחדש, אני לא עומד בזה, נכנע ועוצם את…

לא פחות משאתה נזקק לי כך פתאום, כך אני לך. אתה משחק בשערי בעדינות כזו, משל הייתי כלי שביר. שואף ממני את השקט. וכאשר פעימותיך נרגעות, אתה מציף אותי באור גדול. ככה אנחנו, כלים שלובים. בר #gviquez.tumblr.com

רוצה להא(ע)לם. לחסות בצל זרועותיך האוספות אותי אל ליבך, אל הבית שלי. מגוננות עליי מהעולם. אבל המציאות לא מאפשרת לנו לברוח ממנה. ואתה שדואג לי, מפזר לפניי את אותיותיך (על פתקים צבעוניים) א.א.א. (אני אוהב אותך) ומחייך את העצב שבי. בר #pixabay

"המילים שלך מושלמות," אתה אומר, "אני לא רואה שום בעיה." "מה אתה לא מבין," אני עונה לך, "אני לא מוצאת תמונה שתתאים לנו." "אני עדיין לא רואה מה הבעיה," אתה עונה לי, ומדפדף בין מאות התמונות ברשת. "אתה יודע," אני אומרת לך, "כשם שהמילים צריכות להיות מושלמות, כך גם התמונה. האצבעות חייבות להיות ארוכות ויפות.…

אני אוהבת את השעות האלה כשהשמש רק מתעוררת. אני יוצאת להכין כוס קפה כדי להתעורר, ואתה מתגנב מאחוריי, מעיף מבטים חטופים לצדדים, ולוחש לי: "בא לי לטעום ממך." אתה מושך אותי לפינה ניסתרת, רק למקרה שבכל זאת מישהו יתעורר. "את כל כך טעימה," אתה אומר לי בשעה שטועם את שרידי שטיפת הפה ממני, וגורם לי…