מחבר: Bar Avidan

"למה אני?" אני שואלת אותו. "כי כך קבע הגורל," הוא עונה לי, "כבר אמרתי לך." "לא זה מה ששאלתי," אני עונה לו, "למה אתה כאן איתי." "כי כשנגעתי בך," הוא עונה לי, "שמעתי את ה- שלי פועם בך." * ב.א. #נסיכה (שם זמני?) #pixabay

"אתה מעשן?" היא שואלת. הוא מביט בה, עדיין מופתע לראותה על סף דלתו.הוא תוהה למה היא מתכוונת. סיגריות או משהו אחר? "לפעמים," הוא עונה לה. "אוף," היא עונה לו, "ושוקולד מריר אתה אוהב?" "אני מנסה לעקוב אחרי שאלותייך,"הוא עונה לה וצוחק,"אוהב." היא מתקרבת אליו,מעבירה את לשונה על שפתיוולבסוף מצמידה את שפתיה לשלו בנשיקה. הוא נסחף…

כשהיא כבר מעזה ועומדת להגשים לעצמה חלום ישן, והוא מביט בה ושותק, נראה לה שיש בכך אישור שזה בסדר. כל פעם מחדש היא שוכחת, (ואולי כי היא רוצה להאמין) שכל פעם מחדש הוא יורה בה חיצים שילוו אותה בהגשמת החלום ויהפכו אותו לסיוט. אלימות לא חייבת להיות בהרמת יד. מילים פוצעות את הנפש מצלקות את…

יש מילים שנאמרות בשעת ריתחה, ומטרתן לפגוע כמו סכין חדה שנתקעת בתוכך ומסתובבת. אך בשעת רוגע כשהיא נשלפת אחר כבוד, עדיין נשארת הצלקת. וגם אם נאמרה סליחה הצלקת עדיין שם מדממת. * יש מילים שנאמרות בשעת תשוקה. ברגע שלפני, באמצע, או בסוף. מתוך מעשה האהבה הן עולות יפות כל כך, עוטפות את הלב, מרקידות אותו…

אמש סערו מעלינו הרוחות קטפו בדרכן הרבה עלים, השאירו את העצים כמעט עירומים, ויצרו מרבדי עלים ססגוניים. * שבת. חצות היום. את השכונה השקטה שלי מחריש קול מפוח העלים. הגנן של השכנה נושף רוח מהמפוח על העלים המקיפים את העץ. בהתחלה הוא מקפיד לכוון את העלים לכיוון החצר שלה. אני מכירה אותו ולכן לא מופתעת…