מחבר: Bar Avidan

שבת שניה של חודש נובמבר, והשינוי במזג האוויר כבר ניכר. שבוע קר מאד עבר עלינו עם מינוס בלילות, ושוב אנחנו בימים חמימים יותר ולילות מעל האפס. מופע השלכת המדהים עומד להסתיים. מרבדים רבים של עלים מכסים את פני האדמה, והעצים הערומים מתכנסים בעצמם לקראת החורף הקפוא. שעון החורף הגיע גם לכאן, ושוב מתלוות אליו השיחות…

אני מאמינה גדולה בסימנים. צריך רק לדעת לקרוא אותם נכון.  זה מדהים כמה בלי שידעתי, הסיפור הזה היה בו סימן בדרך שלי אל לחופש, דרך שהובילה להקמת אתר  הסיפורים שלי. ב.א. ??? אנסטסיה "חוצפנית קטנה, מי את חושבת שאת!" הוא צועק לעברי וידו מורמת באוויר בדרכה להנחית עליי עוד מכה. "לא עוד!" אני עונה וקולי…

היא הייתה מאד נרגשת.ארבעה ימים ולילות ארוכים מידי הייתה בנסיעה עסקית.היא כל כך התגעגעה אליו שאפילו לא ירדה לחדר האוכל, למרות שהיא מאד אוהבת את הארוחות המפנקות של בית המלון, זה שבו היא נהגה לשהות כשנסעה לתצוגות האופנה. היא לא יכלה לחכות לראות אותו. היה לה ברור שהוא יבוא לאסוף אותה , ולכן לא שאלה…

    לחיות בתוך סיוט, כשאת בועטת וצועקת ואיש לא שומע. את בלי יכולת לזוז, ומבוהלת כל כך, ומולך אויב בלתי נראה.     להתעורר כשיד חמה מלטפת את פנייך, נושמת עלייך חיים, נושפת עלייך מילים, "את בסדר, הכל בסדר, זה רק חלום."     את מסתובבת אליו, טומנת ראשך בתוכו, ועפה איתו לארץ החלומות…

הוא יכול להיות בשיחת זום, או בכל פעולה אחרת במחשב. מבט רציני, מרוכז, שום דבר מסביבו לא קיים. ורגע אחרי, הוא רואה אותי והכל משתנה בטרוף. המבט הרציני הופך מלא רגש, מלא תשוקה, שום דבר בעולם לא קיים. רק אני, הוא ואני. וכל פעם מחדש אני מופתעת. מהצורך הזה של כאן ועכשיו. וכל פעם מחדש…