מחבר: Bar Avidan

מרי-אן לא פעם נדרשה אימי לעבוד בשעות לא שגרתיות. מעצבת הבגדים ששכרה את שירותיה הייתה ידועה בבגדיה הייחודיים ובין לקוחותיה נמנו אנשי האצולה והממון. אימי הייתה מה שקיבל את ההגדרה "תופרת עילית." לא קמה לה מתחרה בדיוק התפרים. היא הייתה נוגעת בבד כשם שאופה לש את בצקו. לא פלא שהייתה התופרת החביבה על לואיז מעצבת האופנה.…

משהו חשוף…. בוא נשים דברים על השולחן… יום אחד התעוררתי בקושי על שולחן הניתוחים בעקבות ניתוח חירום כשהמנתח צועק עליי להתעורר. אני זוכרת שהוא אומר לאחד שאיתי: "כמעט איבדנו אותה." זה היה בחודש דצמבר שנת…… בשעה שנאבקתי להתעורר על המיטה, מחוץ לחדר הניתוח, כשראיתי מנות דם נשפכות לי לורידים השתנתה ראיית העולם שלי. אבל לא,…

כשאני כותבת, בדרך כלל המילים נולדות ראשונות, רק אחר כך אני מתאימה להן תמונה. התמונה בעיניי חשובה לא פחות וחייבת להיות הכי מדוייקת להן. לאלה ששואלים 'מה קודם למה, הפוסט או התמונה?' במקרה הזה, התמונה, לגמרי. …ואז אמרתי לו: "במקום להזמין מכוון פסנתרים תחליף לפסנתר כנף, ואני אחליף לטייץ' מנומרים וחולצה בהתאם, נמלא כוסות בוויסקי…

לא התראנו עוד מלפני שהשתנה העולם. * ישנם דברים שקורים בחדרי חדרים ואיש לא מדבר עליהם. פתאום, משום מקום, בשיחה על כוס קפה ועוגת שמרים, היא מספרת לי שהיא כבר זמן רב לא ישנה איתו באותו חדר. שתקתי. חשבתי לעצמי בעצם מי מהם עזב את חדר השינה המשותף. האם היא "גירשה" אותו או את עצמה?…