מחבר: Bar Avidan

אומרים שמיליםנחרטות בזכרון. ואני אומרתזה המגע,שרושם סימניםכמו כתובת קעקעבלתי ניתנת להסרה. שולח גליםשל געגוע,של תשוקה,אל האחדשרשם בךאת שמו. ב.א.thanks #i.pinimg.com

האחד, שבעיניו את רואה אותך, שליבך בנוי מתווי שמו. האחד, שהוא החמצן לגופך, וצלילי קולו זורמים בדמך. הוא האחד. הוא האחד שיפשיר את כאבייך, יפזר את חשכת יומך, יחמם אותך באש שלו. אך זיכרי, אש אמנם מחממת, אך קירבת יתר שורפת. השתמשי בה במידה הנכונה. ב.א. Thanks # elisacodesign.com

מילים… לעיתים, הן נבחרות בקפידה לעיתים, נורות לאוויר. חלקן, נאמרות מהשפה החוצה בלי שבאמת יש בהן אמת, אולי כדי לצאת ידי חובה, לרצות מישהו. לפעמים, הן משמשות כחיצי רעל לפגוע בין שבמתכוון, ובין אם בלהט המריבה. ביניהן יש כאלה שהן כל כך קלות שהן עפות עם הרוח, נשטפות במים. יש את אלה שנשארות איתך לנצח.…

אתה כותב מילות געגוע בלשון הווה. למה שעוד יהיה. היית שם. לכן אתה יודע בדיוק כמה אתה רוצה זאת. המילים שלך מתעתעות בה. היא איננה יודעת אם התחלת במסע. ולכן.. היא עומדת מהצד, בולעת כל מילה בשקיקה, אבל מהססת. שכן, היא ידעה כבר לב שנשבר מהו. ב.א.

היא הרגישה שהיא נחנקת, הרגישה שאם לא תצא היא תאבד את שפיותה. "בוא איתי," ביקשה ממנו, למרות שידעה- זה הוא שמערער אותה. הוא הביט בה במבט כזה שאומר: "את רצינית??" "בבקשה," היא ביקשה ולא ידעה למה, שכן ממנו היא רצתה להתרחק. לבסוף משכה בכתפיה, לבשה את הסוודר, ויצאה לשוטט ברחובות. "קר בחוץ," הוא קרא אחריה,…

"תתני לי להכיל אותך," אתה אומר לה. היא מאמינה לך שאתה מאמין בזה. אבל ביננו, אתה יודע היטב שזו היא, גם מהמקום הנמוך ביותר שהיא נמצאת, שמרווה אותך. אתה מחזק אותה, מחזיר לה את הכוח שלה, עטוף בעוצמה המלטפת שלך. ככה זה, כש.. ל ב ע ו ט ף ל ב. ב.א. Thanks # etsy.com

אני מביטה בו. הוא יושב על הכורסה מרוכז בספר שבידו. עיניו מצטמצמות למקרא המילים, חצי חיוך, כמעט בלתי נראה, מסתמן בקצה שפתיו ושוב הוא מרצין. הוא בהחלט חי את המילים. אני מנסה לנחש מה הוא קורא שם, ורוקמת לי סיפור משלי. הוא נראה כל כך סקסי כשהוא קורא, אבל אני יודעת שזה הזמן שלו ואסור…