מחבר: Bar Avidan

היא הייתה רוצה לנסוע איתו כעת, לא חשוב לאן. הוא יסחוט את הגז עד הסוף כמו שהוא אוהב, והיא תשיר בקולי קולות, כמו שהיא אוהבת. היא הייתה רוצה, אבל זה לא יקרה. כי קר בחוץ, וגשם בחוץ, וכי היא פה והוא לא לידה.  ב.א. Thanks #audi.todaypin.com

הייתי אומרת לך שתעצום את עיניך ודמיין אותה. עורה חלק מקמטים, ללא סימני השנים, ללא סימני הכאבים. אבל לא. אני אומרת שתסתכל עליה בעיניים פקוחות, עם כל הצלקות שנחרטו בה, עם קמטי הצחוק. כי הפנים האלה שיודעות מגע ידך, השפתיים האלה שטעמו את נשיקותיך, העיניים האלה שרואות את נשמתך, הפנים האלה, יודעות לאהוב אותך יותר…

יום שלישי היום. אני מוזגת לי קפה ויושבת לכתוב כמה מילים לגיליון השבת. מבעד לחלוני הכל לבן. השלג שירד צבע את האדמה בלבן . הטמפרטורות צונחות מטה ולכן למרות השמש שמאירה מעלינו, הוא לא נמס. יום שלישי הוא יום החזרה לעבודה אחרי חופשת החורף, אבל לא לתלמידים שמתחילים מיום רביעי לימוד מרחוק. * אני מהרהרת…

    ד"ר אדם פירסון אני מרגיש את הצמרמורת עוברת לי בכל הגוף,  מתיישב על הכיסא ומנגב את הזיעה הקרה מעל מצחי. "אדם, אתה בסדר?" שואל אותי חברי ד"ר דניאל סטון. "ממש לא," אני עונה ונאנח, "תבקש שימצאו לי מחליף. אני לא יכול להיכנס לחדר ניתוח כך." אני מביט על ידיי, הן רועדות. "אתה גם…

ואני אומרת שאין למהר. ♦ צריך למלא את הריאות חמצן ברגע שלפני, כיוון שכשזה יקרה, תבער אש גדולה, ולא תספיקי לנשום. ♦ אז תנשמי עוד רגע, ולכי בצעדים קטנים, כי עוד רגע כבר לא תוכלי עוד לספור אותם.   ♦♦♦   בר?   #https://i.pinimg.com/