מחבר: Bar Avidan

אין זה משנה מה הן הנסיבות שגרמו לי לכתוב את הסיפור "חיבוקים". למעשה הוא נולד מכמה סיבות. העיקר הוא מה הוא בא לספר. ♦ רובין אני מגישה למזכירה את קורות החיים שלי לבקשתה. היא מעיינת בהם ברפרוף ומורה לי בקול סמכותי מאד: "שבי על כיסא העור הימני ליד החלון ותמתיני." אני מסתכלת על שורת הכיסאות…

העולם מתחלק ל-2: אנשים שאמרו להם שהם יפים ואנשים שאמרו להם שהם חכמים. ♦ בעצם.. ♦ העולם מתחלק ל-3: אנשים שאמרו להם שהם יפים ואנשים שאמרו להם שהם חכמים. ואנשים שאמרו להם גם וגם. ♦ רגע: ♦ העולם מתחלק ל-4: אנשים שאמרו להם שהם יפים ואנשים שאמרו להם שהם חכמים. ואנשים שאמרו להם גם וגם.…

ידוע שהדרך לקניית אמון ארוכה היא. ♦ עליך לטפס במעלה ההר עם שק מלא היסוסים, וכל פעם להסיר אחד מהם מגבך. ♦ ידוע שברגע שנרכש האמון אויר פסגות עוטף אותך ואת/ה נושמ/ת אותו מלוא הריאות. ♦ כך גם ידוע שהדרך להפרת אמון היא אחת, מדרון תלול. ♦ ♦ ♦ ב.א.

גם אם גלי האוקיינוס שבי סוערים, הלבה מתפרצת בתוכי, כשידים קטנות מחבקות אותי, שראש מונח על גופי, הם סופגים ממני רק את השקט, נטענים בו עבורם. גם הוא לפעמים, כמו בלילה שעבר, מניח פתאום את ראשו עליי במין צורך כזה, מתוך ידיעה, שאני האי השקט שלו. לעיתים מאבדים אנשים את היכולת, להיטען ממגע של האחר.…

אנחנו הולכים כבר שבועות על קצות האצבעות חיים את העולם כפי שלא ידענו.   לצד זה אני ממשיכה לכתוב בלילות, את סיפורם של גיבוריי בין שבילי "משחקי הבקבוק."   כשישבתי לכתוב את הסיפורים שפרקיהם מתפרסמים כל שבוע, לא היה לי מושג לאיפה ישא אותי המסע הזה.   גם היום אם תשאלו אותי מתי תסתיים הכתיבה…