מחבר: Bar Avidan

אני מותש מכדי להתווכח עם ג'ון. אין בי כוחות להילחם בה. אבל יותר מזה, אני לא מסוגל להביא את עצמי לשכוח אותה. היא חסרה לי כל כך. אני לא בטוח שאני מסוגל נפשית לעמוד מול המילים שלה. "אתה רוצה שאקריא לך את התצהיר שלה, או שאתה מעדיף לקרוא בעצמך?" שואל ג'ון. "תתמצת לי אותו בכמה…

אני נהנית מחברתן של חברותיי. החיים נראים כל כך חסרי דאגות לידן. אלא שהאמת שונה. העדרה של ליליאנה כל כך בולט, שכן היא איזנה תמיד את 'השיחות על כלום,' כפי שהיא נהגה לקרוא לזה, בכך שתיבלה אותן בשיחות על נושאים רציניים יותר. רק כעת אני קולטת כמה היו בה צדדים רציניים, והעובדה שהיא התנהגה כפי…

תמיד חלמתי שתהיה לי מרפסת בחזית הבית, כמו בסרטי העיירות האמריקאים. דימיינתי את עצמי יושבת עם המחשב, ועפה עם הסיפורים שלי. כמו מכונית פאר עם גג נפתח, שמוציאה עיניים מקינאה, לשבת בתוכה כשהשמש קופחת על הראש, זה לא תענוג, גם כשהרוח פורעת את השיער כשאת נוהגת, אז אצלי הגג נשאר סגור. כך גם הכתיבה בשמש…

אני מרגיש שקשה לי מידי להתעמק בטלפון הנייד של ליליאנה.   עבר עליי יום קשה עם הישיבה שנקטעה באיבה, והעזיבה של אן. אני עייף מאד, אבל יודע שכשאעלה לחדרי, אהיה בו שוב לבד. מה שעד היום לא הפריע לי, הופך להיות קשה מנשוא עבורי. אני מתהלך בבית חסר שקט. כשהטלפון מצלצל אני מקווה בכל ליבי…