מחבר: Bar Avidan

דווקא כשחשבתי שהכל מסתדר לי בחיים, כשסוף סוף אני יכולה לנשום, הגיעה השבת השחורה וטרפה את כל הקלפים. לא יכולתי להאשים את ערן על שהודיע לנו במייל שהמשרד סוגר את שעריו. נכון שהשתדלנו לתפקד כל החודשים האלה בלעדיו בעודו לוחם בעזה, ואמרנו לו שאנחנו מוכנים שיקטין לנו את המשכורת למינימום, אבל כל זה לא היה…

כאן מעבר לאוקיינוס עדיין חג,כנהוג בגולה.אני יושבת לכתוב לכם כמה מילים… חודש מאי לא חייך אליי.זה הגיע למצב שהתקשיתי ללכת,שהשרירים היו מכווצים,והדירו שינה מעיניי.מה שלא עשיתי,לא מצאתי מנוח. אני מאמינה בכוחו של הגוףלרפא את עצמו,והתעקשתישלמרות שהוא כועס עליי,ומאותת לי שקשה לו,שהוא סובל ודלוק,להראות לו שאני מאמינה בכוחולרפא את עצמו, אותי. כשחשבתי שכבר הוקל לי,וישבתי לכתוב…

אני שמח שסוזן הייתה עסוקה בזעם שלה שהופנה כלפי אן, ולא ראתה את מה שעבר עליי בקירבתה של אן. אני מתקשה לשלוט בעצמי. מה שהילדה-אישה הזאת עושה לי. גם אימה של אן הייתה במצב כוננות, ונראה כי עמדה להגיב, אבל אן סימנה לה שלא תתערב. אני לא יודע אם מישהי משתיהן הבינה את מה שהבנתי.…

"אני מת לנשק אותך," אמר אוליבר מקלאוד. לא ידעתי אם הוא צוחק עליי, או מתכוון לדבריו. "מה את מסתכלת עליי כך? יש לך שפתיים מושלמות. אני בטוח שכל מי שרואה אותך רוצה לנשק אותך." כמובן שלא הייתה לי כוונה לספר לו שלמרות שהייתי בת שש עשרה, אף פעם לא נישק אותי אף אחד. הוא לא…

הרהורים של חמש בבוקר… אני ערה כבר מעל לשעה, רק שעכשיו גם הציפורים התעוררו, ושרות להן בעליזות, למרות שהשחר רק מותח את זרועותיו, מתכונן להתעורר. שקט של יום טרום לידתו. מחוג השעון לידי מתקתק בקצב מונוטוני, ואני מודה על כך שהגיע יום שישי. השבוע במיוחד, שבוע שהיו בו מטלות שעלו על גדותיהן. כמידי יום אני…

זה היה כל כך ברור, שהורה הוא הסלע האיתן, זה שמכיל, זה שתומך, זה שיש לו תשובות. איך אפשר להרים את ילדייך, כשאת לא מוצאת כוחות, להתרומם בעצמך? איך תעני על שאלות, כשהתשובות קשות מאין כמותן. ועדיין עלייך, לאסוף אותם לחיבוק מגן, מתוך ידיעה, שאין בכוחך להגן, גם אם את מוכנה לשלם למענם בחייך. בר…