Search results for: "מיתרי ליבי"

היא הייתה מאד נרגשת.ארבעה ימים ולילות ארוכים מידי הייתה בנסיעה עסקית.היא כל כך התגעגעה אליו שאפילו לא ירדה לחדר האוכל, למרות שהיא מאד אוהבת את הארוחות המפנקות של בית המלון, זה שבו היא נהגה לשהות כשנסעה לתצוגות האופנה. היא לא יכלה לחכות לראות אותו. היה לה ברור שהוא יבוא לאסוף אותה , ולכן לא שאלה…

היא בהתחלה כשרק התאהבה בו, חשבה שתפסיק לנשום אם יעזוב אותה. הפרידה ביניהם החלה זמן קצר אחרי שהתפזרו פרפרי ההתרגשות הראשונים. היא לא ידעה אז שהם הבינו, והלכו לחפש לה את הגבר הבא. זה התחיל מימי חמישי שבהם נפגש עם חבריו בפאב. "בימי חמישי אני נפגש עם חברים. זה כבר שנים ככה,                 רק בגלל שאני…

היא "אני הולך," הוא אמר, משך בכתפיו, וסגר את הדלת בשקט. הוא באמת לא גבר של דרמות, אבל בעיניה גם סגירת הדלת השקטה נשמעה כטריקה. 'הוא שכח את המפתח' מזדעקת בה המחשבה. 'טיפשה,' ענו לה הקירות הלבנים, 'מה הוא צריך מפתח אם עזב?' 'הוא עזב!' היא חושבת בבהלה, 'הוא באמת עזב.' היא יושבת כעת בדירתם…

בדידות בימי הקורונה

השמש עדיין התמתחה משנת הלילה שלה, כאשר צלצל השליח בפעמון ביתה. "רגע," היא צעקה וחיפשה את חלוק המשי לכסות על גופה הערום. כזו היא. היא אוהבת לישון ערומה. היא דחפה את רגליה לנעלי הבית המרופדות בפרווה לבנה ומיהרה לגשת לדלת. השליח הגיש לה מעטפה לבנה, סקר בחיוך את גופה, ונעלם. כל כך הייתה סקרנית לראות…

לפעמיםמתערב הגורל.פעם נותן,פעם לוקח.פעם מעורר,ופעם ממית. וכל אותו זמןצריך להקשיבלסימנים שבדרך. לקרואאת האותיותשבין האותיות. לעצום עינייםולקבל הכלבאהבה גדולה. כי בסוף,בסוף הכל מסתדר.

כשמבשרים לך ש.. וזה לא משנה מה, לא תמיד את עוצרת רגע לחשוב, מזמינה את ההיגיון להתייעצות, ונושמת עמוק. אלא מרגישה ענן עוטף אותך, מונע ממך לראות לתוכך, מונע ממך לתקשר עם המח. אחר כך עולים הרגשות, רוקדים בך ריקוד מטורף, כל אחד נדחף. זה רק הזמן, שנותן לכל לשקוע, ולתת למחשבות הטובות שוב להשתלט.

לאמר שהייתה מופתעת מהמילים, לא יהיה נכון. היא כבר לא הרגישה פרפרים כשעמדה להיפגש איתו. האם אי פעם הרגישה? היא לא ידעה לענות על כך בעצמה. זה הפך לשגרה ידועה מראש. יום חמישי זה היום בו הוא ניפגש איתה לארוחת צהריים. לעיתים החברות שכחו ושאלו אותה אם הן יכולות להיפגש. תמיד הייתה נוזפת בהן: "אתן…

היא הביטה מבעד לחלון, ספרה את העלים שנופלים. היא קבעה לה תאריך יעד. כל יום ארזה כמה קרטונים. היא הניחה בהם בחרדת קודש את הספרים שאספה עם השנים. כל אחד הזכיר לה שבועות של עבודה קשה בהם חסכה פרוטה לפרוטה כדי לרכוש אותו. את הבגדים שנקרעים הייתה תופרת, מטליאה בהם טלאים. את החרוזים של השרשרת…