העולם לא חזר להיות כפי שהיה,
ובכל זאת אני מנסה לחזור לימים של לפני.
סיפורים קצרים ממתינים לתורם,
אלא שכולם על רקע אמריקה הצפונית.
בארץ כל הזמן ממשיכות ההשקות של
ספרים שנכתבים כאן מהעבר הזה של האוקיינוס.
אסקפיזם, קוראים לזה.
כי בריחה מהמציאות נשמע לא נכון.
ולי, שכותבת ממחוזות אחרים,
חשוב להקפיד על העברית המדוייקת.
בימים האחרונים עולות ושבות אליי
מילים שכתבתי בעבר, ונשארו לעמוד מיותמות.
ביניהם מצאתי את #כל_הנשים ו#לומד_לחיות
בהתחלה חשבתי לשנות את השמות,
לתת להם רקע של הארץ.
אבל הבנתי שקל לי יותר לדון בנושאים מסויימים,
שנוגעים במה שכואב לנו בימים אלה,
דווקא על רקע שונה.
ואז התקבלה הודעה שהאחיין שלי
נכנס שוב לעזה,
ושוב התהפך לי העולם.
נושאת תפילה לשלום חיילנו וחטופינו.
בר