שירז
"רציתי לשאול גברת תומפסון האם את רוצה שאגיש לך כוס תה," המבט על פניה של לסלי חתום. ברור לי שהיא לא מרוצה מהעובדה שאני בעלת הבית.
"אני אשמח לשתות תה בתנאי שתשתי איתי," אני קמה לוקחת איתי את הירחונים והולכת לכיוון המטבח.
לסלי מביטה בי בפנים חתומות. "אני מבינה היטב את מנהג המקום מיס לסלי," אני פונה אליה בחיוך, "אבל כאשר אנחנו פה לבד בבית אשמח אם תקראי לי בשמי שירז." ברור לי שלא נעדר מאזניה שקראתי לה בתואר מיס.
לראשונה מאז שהגעתי לבית אני זוכה לחיוך מלסלי.
"אני יכולה לשאול אותך משהו?" היא שופכת את התמצית הטריה שהכינה ואני שמחה לראות שהכניסה לעלי התה גם עלי נענע טריים."
"בארצי משתמשים בעלי הנענע גם בבישול לא רק כחליטה לתה," אני משתפת אותה ומשבחת אותה על התה שהכינה.
"ראיתי שהבאת אתמול תבלינים, מהשוק אני מניחה," טון הדיבור שלה רך.
"אני יכולה ללמד אותך, אם תרצי כמובן, מה לבשל איתם," אני אומרת לה, "אני לא רוצה שתחשבי שאני מתכוונת לקחת את מקומך במטבח. אני אשמח לעזור אם תרצי," אני בוחרת את מילותיי בקפידה. חשוב לי לא להעליב אותה.
"קניתי ירחונים כדי ללמוד את האופנה כאן בלונדון. את רוצה להסתכל איתי ואולי לעזור לי לבחור?" אני ממשיכה באותו טון שמטרתו לרכך אותה. אינני צריכה באמת את עזרתה.
אני נזכרת בדבריה של מאמאן.
***
"תשתדלי תמיד לאסוף סביבך אוהבים, אפילו אם זה אומר להקטין את עצמך. תני לאנשים הרגשה שהם חשובים. לעולם אין לדעת מתי תזדקקי להם. שכן אויבים יש בכל פינה."
***
"יש לך גזרה מושלמת," מחמיאה לי לסלי, "את יכולה "להרשות לעצמך כל סגנון שתרצי."
"את מכירה את המלתחה שלי. אני אוהבת את הבגדים שלי אבל הם לא יתאימו לפגישות אליהן אצטרף בעתיד עם בעלי," אין לי מושג מה היא חושבת על הבגדים שלי ואני חייבת להראות לה שאני יודעת שהם לא שייכים לכאן.
"נהוג כאן ללכת עם בגדים מאד שמרניים. אני חושבת שאת צריכה לבחור אם כך צבעים סולידיים, כמו זה," היא מצביעה על חליפה בצבע כחול נייבי.
אני רוצה לאמר לה שאמנם אני חסרת ניסיון אבל עדיין בשילוב צבעים אני מבינה. כיוון שאין לי עור בהיר כמו לאנגלים, אני לא בטוחה שזה הצבע שיהלום אותי ועדיין אני מהנהנת בראשי להסכמה.
אין לה מושג שאני דווקא מסתכלת על הגזרה של השמלות ועל אורכן. שמעתי שמספרים שישנן נשים שהולכות עם שמלות קצרות, שאורכן מעל הברך. אני שמחה לגלות שאין בירחון אף אחת כזו.
אני מתרשמת מהחצאיות הצרות, וחושבת שהן תהלומנה אותי, וגם מחצאיות הקפלים שנופלות באופן רך מסביב לגוף.
למרות שעברתי רק על שתי חוברות אני מרגישה שיש לי כבר מושג מה אני אוהבת ומה אני רוצה.
"תודה על התה. היה כייף לדבר איתך לסלי. עזרת לי מאד," אני אומרת לה בחיוך, "בואי נלך לטייל קצת קטיה." אני אומרת לקטיה שיושבת כל הזמן לרגליי.
הכלבה מזדקפת מייד והולכת אחרי להביא את הרצועה שלה.
"יש לך בקשה מיוחדת לגבי ארוחת הצהריים?" שואלת לסלי.
"אני אשאיר לך לבחור. אני מניחה שאת יודעת מה בעלי אוהב לאכול," אני אומרת לה.
אנחנו יוצאות החוצה ורוח חזקה מקבלת את פנינו. "אולי נלך מאוחר יותר," אני אומרת לקטיה.
אני חוזרת לכורסה האהובה עליי. 'ובכן מר גוגל, אתה תהיה המורה שלי. אני רוצה שתלמד אותי מה קוראות נשות לונדון המכובדות' אני מנהלת שיחה דמיונית עם המחשב בשעה שאצבעותיי מקלידות את השאלה.
אני לומדת שג'יין אוסטין היא אחת הסופרות האהובות על נשות החברה. גאוה ודעות קדומות שהיא כתבה מושך את תשומת ליבי. אני נכנסת לתקציר לקרוא על מה הספר ומחייכת חיוך גדול.
זה בהחלט הגשר שהייתי צריכה. אני ניגשת לחדרו של גיא. הוא שקוע בעבודתו. הפנים שלו רציניות והאצבעות שלו מקלידות במהירות על המקלדת. אני עוצמת עיניים ומדמה אותן מנגנות על הפסנתר.
לפתע הוא מפסיק. אני פוקחת בבהלה את עיניי ורואה אותו מביט בי בחיוך. "על מה את חושבת מתוקה?" אני מיד נרגעת מהטון החמים של דיבורו.
"הייתי רוצה לבקש, אם אפשר כמובן, שתקנה לי ספר," אני משפילה את עיניי.
"אני אקנה לך איזה ספר שתרצי. על מה חשבת?" הוא מביט בי בסקרנות.
"גאוה ודעות קדומות של.." אני מתחילה לומר.
"כמובן, ג'יין אוסטין. בחירה נהדרת," הוא מחייך.
אני מרימה עיניי ומגניבה מבט. "אתה באמת חושב?" אני בודקת אותו. האם הוא באמת חושב כך או לועג לי.
"אני שמח לראות כמה את לוקחת ברצינות את הלימוד שלך. אני חושב שהספר הזה, אם כי נכתב לפני למעלה ממאתיים שנה יכול בהחלט להראות לך את הלך הרוח של החברה הגבוהה. לא הרבה השתנה מאז," הוא מושיט יד ומלטף את לחי באהבה.
"איך זה אם כך שאתה שונה?" נפלטת לי השאלה ואני מייד מתחרטת עליה.
"זה בדיוק העניין. הגאווה קיימת בי במידה הנכונה ודעות קדומות בכלל לא. אם תחשבי על המעשה שעשיתי כאשר נשאתי לאישה מישהי שכל כך רחוקה מהתרבות שלי, ועם זאת הכי מתאימה לי," הוא בוחן את תגובתי.
"לא הרשיתי לעצמי להתאהב בך מייד. ידעתי שזה לא אמור לקרות. עמוק בפנים אני יודעת שזה לא היה בשליטתי. מהרגע שעמדתי מולך והגשתי לך את האוכל משהו קרה לי בפנים. כבר לא הייתי מי שהייתי." המילים נשפכות ממני ואני מחפשת בעיניו לדעת אם עברתי את הגבול.
"הגורל הוא שגרם לי להיענות בחיוב להזמנה של אביך לבוא למדינתכם. רק אחרי כן ישבתי ושקלתי אם זה צעד נכון לעשות, ואם להודות על האמת, קצת נבהלתי.
לא ידעתי דבר על מולדתך. וקראתי לעומר שיעזור לי. הוא סיפר לי אז שסביר שאביך ירצה לשדך אותי לאחת מבנותיו. אני עניתי לו שזה לא יקרה. באיזשהו מקום אני מאמין שזה לא קרה. את מי שהלב שלי בחר לי, ואין לבחירה הזו שום קשר למה שקרה מסביב.
ידעתי שיש כללים ולכן לא פעלתי קודם כדי לבקש את ידך ממנו. ברגע שנכנסת לי ללב לא הפסקתי לחשוב עלייך. אני מודה ניסיתי לשכנע את עצמי שזה לא יכול ללכת, אבל זה היה חזק ממני, כבר הייתי לגמרי מאוהב בך."
"אני לא מבינה איך זה קרה. הייתי לידך כמו גורה מפוחדת. לא העזתי לנשום לידך. לא החלפתי איתך מילה שיכלה ללמד אותך מי אני," אני מקשה עליו. אני חייבת להבין את מה שהביא אותי אליו.
"דיברנו עם העיניים שירז. אני ראיתי בהן את היופי, הרגש, והחוכמה. יכולתי לזהות בקלות את ההבדל בינך לבין אחיותיך שהן נושאות מידה גדולה של גאוה.
לא בחרתי בך כי חשבתי שאת תהיי אישה כנועה כמו אימך," הוא צוחק מה שמפתיע אותי, "ראיתי בך את הניצוץ הזה ששואל וחוקר כל דבר בסקרנות. את יודעת שאין לי צורך באישה שתשרת אותי. לשם כך יש לי צוות שמתפעל את הבית הזה.
תביני שיש בחירות שנעשות לא ממקום של מחשבה עמוקה אלא מתוך ידיעה שכך זה צריך להיות. אני ידעתי שאני רוצה אותך בחיי.
ההחלטה הכי חשובה שעשיתי בחיי הייתה להקשיב ללב שלי. אבא שלך לא אהב את הרעיון, וזה ברור לי לגמרי, אבל בעניין הזה לא הייתי מוכן להתפשר."
לסלי מודיעה שארוחת הצהריים הקלה מוכנה ואנחנו ניגשים לחדר האוכל לאכול. אני מחייכת למראה הכריכים.
"אני מרגיש שאת נסערת. חשבתי שעדיף שתאכלי משהו קל. נאכל ארוחה חמה בערב," המבט בעיניו של גיא מלא אהבה.
קשה לי להאמין איך הוא קורא את הרגשות שלי בלי שאומר מילה.
"אני מרגישה משהו באוויר. אני לא יודעת אם זו ההתרגשות מהפגישה עם קניינית הבגדים, אמרתי נכון את הגדרת התפקיד שלה?" אני נבוכה רק מהמחשבה שיש לי אחת כזו, "אבל יש לי הרגשה שזה משהו אחר."
"את בהחלט לומדת מהר. אני יודע שהכל חדש לך. אני גם יודע שברגע שתלמדי לא תזדקקי לה. משום מה יש לי הרגשה שנשים אחרות עוד תרצנה להתלבש כמוך. בכל מקרה תמיד תזכרי שיש לך אותי ואת התמיכה המלאה שלי.
אני חושב שכבר הבנת שאני שונה מהאנשים בחברה הזו. אני מכבד אותם אבל נוהג כרצוני."
אנחנו מסיימים לאכול כאשר נשמע הצלצול בדלת.
הבטן שלי מתהפכת מהתרגשות.
גיא
שירז קופצת ממקומה לשמע הצלצול החזק של פעמון דלת הכניסה. אני רואה אותה מתכנסת בעצמה. אין ספק שסערה גדולה עוברת עליה כעת.
אני לא מתערב. אני קשוב אליה אבל לא מנסה לדובב אותה. זה הרגע שלה עם עצמה. אני לא רוצה לשדר לאף אחד שהיא זקוקה לי, אלא שהיא אישה שיודעת מה שהיא רוצה.
אב הבית מודיע לי שמיס ג'רלדין כאן לפגוש את גברת תומפסון.
"אני אמתין לה בחדר האירוח," מילותיה של שירז נאמרו בטון של אישה בטוחה בעצמה מה שמשמח אותי מאד.
"תסלח לי יקירי," היא פונה אליי בקול רם מספיק שישמע לאזניו של אבי הבית, "יש לי פגישה."
אני משקיף על שירז מחוץ לחדר. היא לוחצת את ידה של ג'רלדין ונדה קלות בראשה. "אני מודה לך שמצאת את הזמן לבוא לביתי."
"בשמחה," עונה לה ג'רלדין שסוקרת את גופה של שירז. "את כל כך שונה ממה שציפיתי," היא פולטת לבסוף.
"ספרי לי כיצד," שירז מרימה מעט את סנטרה ומשירה אליה מבט. היא בהחלט שולטת בשיחה הזו.
"חשבתי שאת.." ג'רלדין נבוכה מאד. אני בטוח היא מצטערת על פליטת הפה שלה.
"בואי נשים רגע אותי בצד. האם את חושבת שבעלי היה בוחר אישה שהיא…כל מה שאת חושבת?" היא מחייכת מה שמגביר את מבוכתה של ג'רלדין.
היא לא יודעת איך לצאת מהסבך הזה, מה שמשעשע את שירז. "את כאן לעזור לי ללמוד את אופנת נשות לונדון. אני בטוחה שאת אשת מקצוע מעולה אחרת בעלי לא היה בוחר בך. מה שאני אלמד מזה זה כבר לא באחריותך. שנתחיל?"
"אני אהיה בחדרי יקרתי," שירז מחייכת אליי ונדה בראשה לסמן לי שהיא בסדר. ורק אז ג'רלדין מבחינה בי נשען על המשקוף. לחייה בוערות ממבוכה.
"אני מודה לך שהגעת ג'רלדין אני בטוח שתסתדרנה מצוין אחת עם השנייה." אין ספק שג'רלדין הייתה רוצה לקבור את עצמה מתחת לאדמה.
"אני יודעת שאת לא רגילה להלביש אישה שהיא לא בעלת עור בהיר," אני שומע את שירז.
"אני חייבת להודות שזה הובא לידיעתי. ציפיתי למצוא מישהי.." היא שוב משתתקת.
אני סקרן לשמוע את השיחה ולכן נשאר להקשיב לה ממרחק. "ג'רלדין, אני יכולה לפנות אליך בשמך הפרטי?" שואלת שירז.
"בוודאי גברת תומפסון," היא עונה לה מיד.
"שירז. אני מבקשת שתקראי לי בשמי. אני יודעת שקיימים כאן כללים מסוימים של התנהגות, אבל בואי נוריד את המחיצה הזו בינינו ונדבר כמו שתי חברות. אני מבקשת שלא תהססי לאמר לי את אשר על ליבך. בסופו של דבר את רוצה שאבין את בחירותייך," אומרת שירז.
אני מתאפק לא לצחוק. עדיף שאלך לעבוד. אני שוקע עמוק בעבודה ולהפתעתי ההספק שלי הוא עצום.
לסלי נכנסת עם מגש ובו עוגיות וכוס תה. אני מרים עיני אליה בפליאה. אני לא רגיל שהיא יוזמת דברים כאלה.
"אם יורשה לי לאמר מר תומפסון," לסלי מביטה בי בחשש. היא לא רגילה לנהל איתי שיחה של ממש.
"אני מקשיב לך," אני עונה לי כיוון שאין לי מושג להיכן היא הולכת להוביל את השיחה הזו.
"שירז, גברת תומפסון, כבשה את ליבה של מיס ג'רלדין כליל. אפשר לראות שהיא מעריצה אותה. אני מבינה אותה לגמרי," היא מחייכת אליי בביישנות.
"תודה ששיתפת אותי. זה משמח אותי מאד," אני עונה לה. כמובן שאינני משתף אותה בחששות שהיו לי מהמפגש הראשון של שירז עם מישהו מבחוץ.
הדבר האחרון שאני אסכים שיקרה הוא שמישהו יפגע בה. עכשיו אני כבר יודע שאין לי מה לחשוש יותר. כשם שהיא הקסימה אותי היא נוהגת כך באחרים.
"הן יושבות ושותות תה וגברת תומפסון ביקשה שאביא גם לך," היא מסבירה לי מדוע הניחה את המגש על שולחני.
"זה הגיע בהחלט בזמן," אני עונה לה. אני לוגם מהתה, וכשאני מסיים לשתות אני ניגש לחדר האירוח.
אני שומע את שירז וג'רלדין מדברות ביניהן וצוחקות. אני שם לב לישיבה של שירז היא בהחלט מחקה את הישיבה של ג'רלדין. אוספת את רגליה הצידה, תנועה אופיינית כל כך לנשים פה.
הדרך בה היא אוחזת בעדינות בספל התה ולוגמת ממנה בלגימות קטנות גורמת לי לחייך.
ואז שירז מבחינה בי וקמה לקראתי. "תודה לך יקירי שהכרת לי את האישה המקסימה הזו. אני בטוחה שזו תחילתה של ידידות מופלאה."
אני מעיף מבט לג'רלדין היא קורנת מאושר. היא קמה ומצטרפת אלינו. "יש לך אישה מיוחדת במינה. אני מודה שחששתי לפני שהגעתי לכאן. אשתך הסירה את כל חששותיי."
"אני אוהבת כל מה שהיא בחרה עבורי. אני רוצה רק לדעת מה התקציב שלי," אומרת לי שירז להפתעתי. היא עדיין לא קולטת שהתקציב שלי עבורה הוא בלתי מוגבל.
"מתוקה כבר דנו בזה," אני עונה לה, שוכח לרגע שאנחנו לא לבד, "קחי כל מה שאת אוהבת."
"אין לך מושג כמה עולים בגדי נשים אני משערת," היא עונה לי ברצינות תהומית ואני מתאפק שלא לצחוק.
"את צודקת. מעולם לא קניתי לאישה בגדים. אני מאשר לך לקנות כל מה שאת רוצה," אני מביט לתוך עיניה. כבר למדתי שזו הדרך הטובה לתקשר בנינו.
החיוך הביישני על פניה מראה לי שהיא מבינה את מה שאני רוצה לאמר לה.
"בוא תראה מה קנית לי," ההתרגשות בקולה סוחפת גם אותי.
"לא," אני אומר והיא מביטה בי מופתעת, "אני רוצה לראות אותך לובשת אותם."
במשך דקות ארוכות היא יוצאת מחדר האירוח וחוזרת לבושה בבגד שבחרה.
"האישה שלך תכבוש את לונדון בסערה," ג'רלדין מנצלת את היציאה של שירז להחליף בגדים בשביל לשתף אותי בדעתה. אני מאופק, אבל מתרגש לשמוע את המילים. "רואים כמה אתה חשוב לה והיא מוכנה לעשות הכל כדי שתהיה גאה בה."
"הבחירה שלי בה לא באה מתוך דחף רגעי. מעבר ליופייה אני בהחלט מוקסם מאישיותה."
ושוב שירז חוזרת ואני נפעם שוב מהבחירה המדויקת שלה. אני יוכל לדמיין אותה מתלווה אליי לבושה כפי שהיא לבושה כעת.
"את זה אני אלבש כשנלך לבית המשפט להגיש את התביעה." אני מופתע מהמילים שלה, אך יותר מהעיתוי בו בחרה לאמר אותן.
אני עוצר רגע לנשום. אני רוצה לאמר לה שיש דברים השתיקה יפה להם, אבל כשהיא מרימה גבה מולי אני מבין שהיא בחרה לאמר אותן במכוון.
"אני בהחלט חושב שזה יתאים יקירתי," אני עונה לה ובכך מאשר לה שהבנתי.
אני לא חושב שאי פעם כאשר הייתי בחברתה של אליזבת היא ידעה לקרוא אותי כמו שירז.
"והנעליים? נכון הן מושלמות?" היא אומרת וסובבת סביב עצמה שאראה אותן בכל זווית אפשרית.
"זה הכל בחירות שלה," אומרת בגאווה ג'רלדין, "אני לא חושבת שהיא תזדקק לעזרתי יותר."
"אני מבטיחה לך שכאשר ארצה לצאת למסע קניות אני אזמין אותך. זה כייף לצאת לקניות עם חברה. את לא חושבת?" אומרת שירז.
"אני אצא אתך בשמחה," עונה לה ג'רלדין, "בפעם הבאה זה יהיה כחברה."
"כיוון שבעלי נדיב אליי ומרשה לי לקנות את כל הבגדים שבחרתי אני אעלה אותם לחדרי ואשאיר לך לסיים את החשבון איתו עד שאחזור," אומרת שירז.
"זה מדהים אותי שהיא יודעת שהיא נשואה לגבר אמיד כמוך ועדיין לא מרגישה בנוח לקנות כאוות נפשה," אומרת ג'רלדין.
"שירז באה מבית עשיר מאד ועדיין באופייה היא מאד צנועה. אני לא חושב שזה משהו שישתנה בה." אני לא יודע כמה ג'רלדין פטפטנית כשמדובר בלקוחות שלה. אינני יושב עם הנשים כדי לדעת. חשוב לי שהיא תדע ששירז באה מבית עשיר ולא התאהבה בי בגלל עושרי.
"אני שמחה בשבילך גיא שמצאה אותה. אני מודה שבאתי לכאן עם דעות קדומות לגביה. אתה וודאי יודע מדברים עליה בעיר, אבל היא כבשה את ליבי. ברור לי שכל מילה שלה שקולה. היא לא טיפשה. אני באמת מרגישה שקניתי לי חברה."
שירז יורדת אחרי כמה דקות. "אני מודה לך על השיעור המאלף. נהניתי מאד בחברתך," היא אומרת לג'רלדין ומלווה אותה לדלת.
"אני רוצה לאמר לך משהו לפני שאת הולכת. לו ידעתי שיש לבעלי רגש כלפי מיס וילסון, או שהוא מחויב לה, הייתי עוזבת.
אולי באתי מארץ לא מפותחת כמו אנגליה, אבל קיבלתי חינוך טוב. לא הייתי משום סיבה שבעולם מפרידה בין שני אנשים שאוהבים אחד את השנייה.
חבל שמיס וילסון לא מבינה שאת הנזק היא עושה לעצמה ולשמה הטוב."
"את לא מכירה אותי שירז, אבל כשמדובר בחברים, אני נאמנה להם עד הסוף. את קיבלת אותי בזרועות פתוחות, את מסתכלת עליי בגובה העיניים. אני לא אבגוד בך. יש לי רק דברים טובים לאמר עליך. אני רואה את המבטים שעוברים ביניכם. אין לי ספק שזו אהבה אמיתית."
"תודה על הכל," היא פונה אליי ברגע שהדלת נסגרת, "אני מאד מעריכה את נדיבותך." היא מעיפה מבט מסביבה לראות שאנחנו לבד ומגניבה לי נשיקה.
אני מאמץ אותה קרוב אליי, שואף את הריח שלה בעיניים עצומות, אבל מרגיש שהגוף שלה לא רגוע. אני מופתע שכן היא נראתה כל כך שמחה ומאושרת.
"מה מתוקה שלי?" אני שואל.
"למה אתה מתכוון? אני מודה לך על שקניתי לי כל כך הרבה בגדים ונעליים. זה ממש לא מובן לי מאליו. לא יכולתי לבחור. הכל מצא חן בעיניי."
"אני שמח," אני מנסה לגלות בעיניה מה מסתתר שם, "אבל יש אבן שרובצת לך על הלב."
"המלחמה עוד לפניי. הסערה מאד קרובה. היא ממש כאן," היא לוחשת לי.
אני מתקשה להבין על מה היא מדברת ומחליט הפעם לא להרבות בשאלות. "אני שומר עלייך," אני אומר לה ומאמץ אותה שוב לליבי.
"יש חבילה עבורך גבירתי," אומר אב הבית.
"תודה לך אב הבית," היא אומרת, מה שגורם לו להרים גבה. היא מבחינה בכך. "אינני יודעת את שמך."
"זהו מר אלברט סמית'," אני ממהר להציג אותו בפניה.
"ובכן מר סמית' אודה לך אם תניח אותה על השולחן במשרד של בעלי," היא מבקשת ומסתכלת עליי.
שירז נכנסת למשרדי, פותחת את החבילה ומוציאה מתוכה את הדף נייר הנושא את שמה ומעטפה.
היא מתיישבת ומנסחת איגרת לסר וילסון.
סר מרק ויליאם ג'ורג' וילסון היקר,
אני פונה אלייך כמענה אחרון.
אני מבקשת להיפגש איתך,
כדי למנוע את הגשת התביעה על ידי בעלי
מר גיא תומפסון נגד בתך אליזבת.
אציין שהצעתי לה להיפגש איתה והיא סרבה.
מחכה לתשובתך בהקדם
בהוקרה,
שירז תומפסון.
היא מגישה לי את האגרת. "האם אתה מאשר לי לשלוח אותה?"
"אני סומך על שיקול דעתך." אין לי מושג מה היא עומדת לאמר לו אבל למדתי לסמוך עליה. היא הוכיחה את עצמה היום.
היא קוראת לאב הבית.
"מר סמית', אבקש שהאיגרת תשלח בהקדם למר וילסון.". מגישה לו את האיגרת.
"אני אעלה לחדרנו גיא. הסחתי מספיק את דעתך היום," העיניים שלה עצובות ואני לא יכול לעמוד בפניה.
אני מסיים את עבודתי ועולה לחדרנו. ומוצא אותה נחה במיטה. "את רוצה לדבר?" אני שואל אותה בשקט.
"אני חושבת שעלינו להמתין. ברור לך שסר וילסון לא ירצה לדבר איתי, אבל הוא יגיע לכאן ויאלץ לעמוד פנים מול פנים מולי ומולך. הסיפור הזה יגמר הלילה," הקול שלה חלש. היא נראית כל כך מותשת.
"יש לי כל כך הרבה מלחמות לעבור כדי להתקבל לחברה שלך. אבל לפני הכל עליי להסיר את המכשול הזה שנקרא אליזבת.
ברור לך שאם זה תלוי בי אני לא אוותר עליך. אני כל כך אוהבת אותך," היא תולה בי מבט שואל.
אני לא מספיק לענות לה כאשר נשמעת נקישה על הדלת.
"סר וילסון ממתין לך אדוני. הוא ביקש להיפגש איתך ביחידות," אלברט מביט בי בשאלה.
"אנחנו כבר יורדים," אני רואה שחיוך מסתמן על פניו של אלברט. הוא לא יעז לאמר את דעתו אבל הוא בהחלט מרוצה מהעובדה שאני מתכוון שגם שירז תהיה נוכחת.
"את מוכנה מתוקה?" אני שואל ומחפש את התשובה בעיניה. אני חייב להיות בטוח שהיא חזקה מספיק.
"כן אהוב ליבי," היא אוחזת בידי והולכת בעקבותיי לגרם המדרגות.
"אני לא רוצה לדבר עם החוצפנית הזו," צורח מלוא גרונו סר וילסון.
"סר וילסון. אני לא מוכן לסבול התנהגות כזו בביתי, בטח לא את השפה שאתה נוקט נגד אשתי."
"אשתך?" הוא צוחק בלעג, "האומללה הזו באמת חושבת שתהיה אשתך. אז השתעשעת איתה קצת. הגיע הזמן שתחזור לשפיותך."
ואז אני שם לב שגם אליזבת נוכחת. אני מחייך לעצמי שכלל לא הבחנתי בה.
"משהו משעשע אותך?" הוא יורה לעברי בזעם.
"אני מציע שנשב בצורה מכובדת בחדר האירוח ונדבר," אני אומר לו בשלווה.
"אני לא יושב איתה באותו חדר," הוא אומר בכעס.
"מה שאתה רוצה לאמר שהוא שאתה לא מוכן לשבת איתנו באותו חדר.
מר סמית' אתה מוכן ללוות את סר וילסון החוצה. ניפגש אם כך באולם בית המשפט.
אני רק מיידע אותך שאם חשבתי שרק בתך היא זו שנלחמת נגדי, עכשיו אני מבין שטעיתי. מהיום ההתקשרות בינינו תערך רק באמצעות עורכי הדין שלנו."
"אני מצטערת שזו הדרך שבחרת סר וילסון," אומרת שירז לתדהמת כולם.
רק אז אני קולט את המבטים שמגניבה לעברה אליזבת שאינה יכולה להסתיר את תדהמתה מהשינוי שחל בשירז. החליפה שהיא בחרה בהחלט מראה שיש לה טעם משובח.
"גם אם הנישואין שלנו לא היו חוקיים, האם אתה חושב שזו הדרך לאלץ את גיא להתחתן? יש בידינו את כל ההוכחות שהמסמך שלה מזויף.
אני באמת לא מבינה את ההתעקשות שלך שזה יגיע לדיון בבית משפט. ברור לך, כך אני מניחה, שזה לא יגמר רק בחשיפת המסמך השיקרי. זה לא יעשה טוב לשמה של אליזבת. בעלי יאלץ לכבס את כל הכביסה המלוכלכת כדי להגן על שמו."
"כביסה מלוכלכת? את חושבת שאנחנו נמצאים בכפר הנידח שלך בפקיסטן?" הוא לועג לה.
"אדוני יודע שאני לא מפקיסטן. אין לי ספק שאליזבת יודעת שאני באה ממשפחה מאד מכובדת ומבוססת. ביום שנחתנו מלונדון היא העמידה פנים שהיא חיה עם בעלי.
דווקא העובדה שחשבה שאני פרימיטיבית שחקה לצידי כאשר היא עשתה טעויות, שאין אני רוצה לכנותן בשם," אומרת שירז. אני קולט את הטקטיקה שלה ויודע שעוד רגע היא תתחיל לשחרר את הנשק שבידה.
"על שטות כזו את בונה ניצחון בבית משפט. לזה את קוראת כביסה מלוכלכת?" הוא פורץ בצחוק.
"אתה מאלץ אותי להביא לידיעתך דברים שאינני בטוחה שאתה יודע. אנא חסוך את זה ממני," שירז מישירה אליו מבט מה שגורם לו להזעיף מבט.
"את מנסה לסחוט אותי?" הוא יורה לעברה בכעס, "את באמת חושבת שמישהו יקנה את השקרים שלך?"
"בעלי?" היא מביטה אליי.
אני נד בראשי. משום מה אני מרגיש היא יודעת מה שהיא עושה.
"אני יכולה להראות לך את הסכם הנישואין לנו ותראה שהחתימה הועתקה ממנו. אף בית משפט באנגליה לא יקנה את העובדה שנחתם הסכם אירוסין. אין דבר כזה.
אני מציעה שתבקש מבתך לספר לך על היחסים שלה עם גברים אחרים, או אם לדייק גבר אחד. לפחות לא תהיה מופתע כשתשמע על כך בבית משפט.
אני יודעת שהוא דחף אותה לכל המעשה הזה. היא יכלה לצאת בקלות ממנו בעזרתי.
אני לא יודעת מה עבר לי בראש כאשר שלחתי לך את האיגרת. זו הייתה טעות. הייתי צריכה להשאיר את העניין לטיפולו של בעלי."
שירז מסתכלת עליי ונדה קלות בראשה, מסמנת לי "בוא נלך."
"מר סמית', אני אודה לך אם תלווה את האורחים לדלת. אשתי ואני פורשים לחדרנו."
"אני רוצה לשמוע," אומרת אליזבת.
"הושטתי לך יד לשלום, אבל את דחית אותה. אישה צריכה לדעת את מקומה ולתת לבעלה לטפל בענייניו. למדתי את הלקח שלי היום," היא אומרת וקמה ללכת.
אני מחניק חיוך. אין לי ספק שעוד רגע אליזבת תעשה כל מה ששירז תורה לה.
"גברת תומפסון," היא מתחילה לאמר.
"שמי שירז," היא עונה לה בחיוך.
"אני באמת רוצה לשמוע את מה שיש לך לאמר," היא אומרת לה בקול שקט.
"אני יודעת שאולצת לעשות זאת. השתמשו בך כדי לנקום בבעלי," אומרת שירז ומשירה אליה מבט, מה שגורם לה להתערער.
"את שוכחת שאני מכירה את שפתו של מי שעשה זאת. הוא לא אהב את העובדה שבעלי נשא אותי לאישה. הוא חשב שדרכך הוא יוכל להשיג כל מה שהוא רוצה ממנו. הוא כל כך טעה.
למדתי להכיר את בעלי והוא לא היה נותן לזה לקרות. הוא לא היה צריך להבין את השיחות בינינו כדי להבין את תוכנן.
בכל מקרה את היית יוצאת מופסדת מהמצב. כשגילה שאנחנו נשואים הוא דרש ממך לעשות מה שעשית. כולם נוטים לחשוב שאימו של בעלי דחפה אותך. הייתה לה יד בדבר, אבל לא היית עושה זאת בגללה.
הוא איים שיגלה דברים אישיים עלייך. סחיטה קוראים לזה, נכון?
אני מניחה שהבטיח לך לשאת אותך לאישה בשלב כל שהוא. הוא לא יעשה זאת. הוא גבר נשוי."
אליזבת מחווירה. "אני אעשה כל מה שתאמרי כדי לצאת מהמצב."
"היה לי יום מאד עמוס היום," אומרת שירז, "אני עדיין לא רגילה לפגישות. אני משאירה לך לחשוב על דבריי. אני בטוחה שבעלי יהיה מוכן להמתין מעט. הוא לא מחפש מריבות, ביחוד כעת כשהוא מתכנן את חופשת ירח הדבש שלנו."
"אני אשמח אם תוכלי למצוא זמן לשבת איתי מחר," החשש ניכר בקולה.
"יומן הפגישות שלי לא איתי," אומרת שירז. כל כך קשה לי להתאפק. האישה הזו לומדת מהר מאד.
"כבר אמרתי לך היום שאני מעריץ אותך," אני אומר לה כאשר אנחנו נמצאים סוף סוף בחדרנו.
"דווקא יותר מעניין אותי לשמוע כמה אתה אוהב אותי."
בר אבידן
מאמינה באהבה
©כל הזכויות של הסיפורים המופיעים באתר זה שמורות לכותבת.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע,
לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני,
אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבאתר זה.
שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט
אלא ברשות מפורשת בכתב מהכותבת.
