חודש: יוני 2018

השדים היחידים בעולם הם השדים שבלבנו. שם צריך להתחולל הקרב. – מהאטמ?? גנדי- אם יש משהו שהייתי משנה בעצמי זו העובדה שאני בלונדינית. כמובן שיכולתי לצבוע, אבל זה לא באמת מפריע לי עד כדי כך. זה בהחלט מתיש להוכיח כל פעם מחדש שלא כל הבלונדיניות מטומטמות. אני עובדת כמהנדסת עם צוות על טהרת המין הגברי.…

"כל הכבוד ברבי תראי איזה בן מושלם ילדת," אני אומר ליולדת הטרייה ומגיש לה את התינוק. עיניה מתמלאות דמעות של אושר למראה בנה. הרגע הזה של המפגש הראשון בין אם לבנה שזה עתה נולד, המבט האוהב בעיניה, זו הסיבה למה שאני עושה. "היית נפלאה, ופרט לקרע קטן הכל נראה בסדר," אני אומר לה, "אני מאחל…

"אני לא מאמין״, אומר לי דין, ״איך את תמיד מוצאת בקלות פתרונות שלאחרים לוקחים יומיים להגיע אליהם.״ ״פשוט צריך לחשוב מחוץ לקופסה. לא לעבוד לפי הספר אלא להתחשב בתנאי השטח, בצמחיה מסביב למבנה, כיווני האוויר שלו. הרי המבנה אינו נטוע לבדו בשום מקום.״ ״את יודעת להסביר את זה כל כך טוב לין, חשבת להיות עוזרת…

‏"מאסתי בך, תראי איך את נראית. אני פשוט לא אוהב אותך יותר." כך הוא אמר לה כשפתח את מזוודתו ‏הגדולה. הוא הכניס לתוכה את זוגות המכנסיים המחוייטים שלו, מקפיד שלא יתקמטו. אחריהם הכניס את ‏חולצותיו המגוהצות למשעי, מחליק עליהן בידיו. את בגדיו התחתונים וגרביו הכניס ברווח שביניהם. הוא ‏פתח את תיק כלי הרחצה שלו, הכניס…

היא אהבה את החיים הפשוטים, בלי קישוטים ונצנצים. כסף אף פעם לא היה בראש סולם העדיפות שלה, ‏ומארון הבגדים שלה אפשר היה ללמוד שהיא ממש לא אוהבת לטייל בקניונים.‏ "אני כמו הבעל," נהגה לאמר לחברותיה, "רק שאני לא יושבת על ספסל בכניסה ומחכה, אלא נגררת אחריכן ‏במסע הקניות המטורף שלכן."‏ זו היתה גם הסיבה שלא…

השמש, הצובעת את השמים בצבעים רכים ורודים  צהבהבים  ‏ותכלכלים בשעת השקיעה, היא השעון שלה.‏‎ בשעה הזו היא עולה על הסקייטבורד שלה הצבוע בצבעי ‏הקשת ונוסעת לשם.‏‎ תחילה היא נוסעת ימינה, ושוב ימינה עד שהיא מגיע לרחוב ‏שמתפתל כמו ספירלה.‏‎בדיוק בליבו של הרחוב יש בנין מיוחד במינו.‏‎ היא מגיעה אליו, מחנה את הסקייטבורד שלה בחניה המסומנת…

"סליחה," היא שאלה את הטייס לפני שהיא עלתה לטיסה, "לאיפה ‏אתה מגיע? רק רוצה להיות בטוחה." ‏"לשם," הוא ענה לה.‏ "לשם זה מצוין," היא ענתה, "כל עוד אתה לא נוסע אחורה אני שמחה". ‏"לא, שם כבר הייתי. לשם אני לא חוזר," הוא ענה וניגש ‏למושב הטייס.‏ היא לא ידעה מה לקחת איתה לטיסה. כי אף…

הוא מיואש. הכל כואב לו. הגוף, הלב והנפש, הוא ‏מרגיש שהוא עומד למות.‏ ‏"אתה נראה אבוד," אומר לו חברו, בשעה שהם יושבים יחד בבר. "אני ‏הייתי כמוך, עד שפגשתי אותה, את מרפאת התבלינים."‏ הוא כל כך מיואש ומבקש שיתן לו את הכתובת.‏ ‏"זה ממש פשוט," הוא עונה לו, "תכתוב – מרפאת התבלינים -‏ במכשיר הניווט…

החום בחוץ מתיש אותה. אין דבר שהיא רוצה יותר מאשר ללגום משקה קר. לאכול ממש אין לה חשק, לכן ‏אין היא בררנית לגבי המקום בו תעצור. היא עוקבת אחרי השלטים בכביש המהיר, וכאשר רואה את שמה של ‏מסעדת אוכל מהיר ידועה, היא מאותתת ופונה במחלף. היא לא צריכה להתאמץ. המסעדה ממש מול עיניה. ‏היא מחנה…

  "חוצפנית קטנה, מי את חושבת שאת!" הוא צועק לעברה וידו מורמת באוויר בדרכה להנחית עליה עוד מכה. "לא עוד!" היא עונה לו בקול רועד מעט, משתדלת שלא יראה את הפחד שבעיניה. הוא תופס את ידה, מסובב אותה לאחור ונצמד אליה. היא מנסה להסדיר את נשימתה אך מתקשה. גופה בוער מהמכות שהנחית עליה. היא מרגישה…