בר אבידן -מאמינה באהבה

טנסי ויסקי

מזכירתו של מייקל אדמס, מניחה לפניו מסמכים לחתימה. היא מניחה מול פרצופו גם את החזה השופע שלה, ‏כאילו במקרה, ומבעירה את כולו. דבר אחרון שצריך ראש העיר, הוא להסתכן בשערוריה עם מזכירתו. ‏הוא חותם על המסמכים ואומר לה: "אני יוצא." הוא ממהר לעזוב את המשרד, למרות שאיננו מוכן עדיין ‏לחזור הביתה.‏

כאשר פגש לראשונה את אשתו, היא שבתה את ליבו ביופיה. גם העובדה שהיא בתו של הסנטור הוסיפה לה ‏נקודות זכות. כאשר סרבה להיות באינטימיות איתו לפני נשואיהם, הוא ויתר לה. הרי כל החיים היו לפניהם.‏ הוא לא שיער בנפשו כמה תהיה קרה מיטתם המשותפת בכל השנים שבאו אחר כך. ‏

בדרך החוצה, הוא מודיע לנהג שהוא משוחרר. "אני אשתמש ברכבי הפרטי." הוא ניגש לחניה המסומנת, לוחץ על ‏השלט ומחליק לכסא הנהג. הטסלה המפוארת שלו נענית מיד עם לחיצת כפתור ההתנעה, אך מייקל אינו יודע ‏ לאיזה כיוון לנסוע. הוא עולה על הדרך המהירה ונוסע לכיוון מערב, שפחות עמוס בשעות אלה. עד מהרה מתחלף הנוף העירוני, בנוף ‏כפרי יותר. מייקל סוחט את דוושת הגז עד הסוף וגומע מיילים רבים. לאט לאט הוא רואה שהשמים ‏מאדימים והשמש נעלמת באופק. ‏

אין לו מושג היכן הוא נמצא, איזה מרחק עבר. הוא עייף ורעב ומחליט לחפש מקום לעצור בו. הוא מעיף מבט ‏על שלטי הפרסום וקורא אותם ברפרוף. את תשומת ליבו מושך שלט ובו בחורה בלונדינית עם חצאית ‏קצרצרה הלוגמת בירה. "טנסי בר" מופיע הכתוב בתחתית התמונה, יציאה 302. הבחורה הזו מזכירה לו מישהי מעברו, אבל אינו זוכר מי. איך הוא יכול לזכור, הרי עבר הרבה נשים בחייו. עכשיו שיש לו יעד הוא עוקב ‏בעירנות אחרי השילוט המכוון אותו לעבר הבר.‏

המבנה האדום של הבר מתגלה לפניו מיד עם ירידתו מהכביש המהיר. תמונתה של הבלונדינית מרוחה על פני ‏הקיר ליד דלת הכניסה. הוא מחפש לו מקום חניה רחוק ככל הניתן מעשרת אופנועים, והרכבים בעלי הקבינה ה‏כפולה. הוא דואג שאיש לא יפגע לו במכונית היוקרה שלו. ‏

הוא נכנס לבר ומחפש בעיניו את הבלונדינית. "הייתי צריך לדעת שזו רק פרסומת," הוא רוטן לעצמו. בניגוד ‏להרגלו הוא הולך ומתיישב על הכסא הגבוה ליד הבר.‏

‏***‏

מלאני נכנסת במכוניתה החבוטה למגרש החניה. מקומה ליד הכניסה למטבח, שמור לה תמיד. היא יוצאת ‏מהרכב, מתמתחת וסוקרת את החניה, לראות מי מבאיו הקבועים של הבר כבר הגיע. מבטה נופל על הרכב ‏הנוצץ העומד בפינה המרוחקת. "יהיה מעניין היום," היא מחייכת לעצמה.‏

היא נכנסת לבר. אין לה צורך לחפש הרבה, היא מוצאת אותו ליד הבר. היא ניגשת בתנועות חתוליות לעבר הדלפק, עולה על קצות אצבעותיה ומבקשת מבן שישים את התיק שלה מתחת לדלפק. "בזהירות, המחשב עם ‏החומר של בית ספר שם," היא מבקשת.  היא מתחככת בזר באגביות, נותן לו להרגיש את נוכחותה.‏

מייקל נדרך כולו. הוא מריח את ריח הבושם האופף אותה, מריח את ריח השמפו שנודף מתלתליה הרטובים,‏ ואת ריח גופה הנקי. הוא עוקב במבט רעב אחריה. הוא רואה אותה אוספת את תלתליה בגומיה, ורק תלתל ‏סורר אחד מסרב ומשתחרר. היא ממהרת להתייצב מאחורי הבר ומחייכת אל המבקרים הקבועים.‏

‏"רון, מה שלום אשתך היפה?" היא פונה לגבר שיושב ראשון בשורה. "מה תשתה, כרגיל?". רון מהנהן ‏בראש, והיא ניגשת להכין לו את הקוקטייל שהוא אוהב. היא מקפיצה בקבוקים באויר, מסובבת אותם, ‏ולבסוף, מוזגת במומחיות רבה את המשקה לכוסו של רון. בכל אותה עת לא יכול מייקל להסיר מבטו מהקטנה ‏הזו. ‏

‏"ג'ורגי, כמה כוסות כבר שתית? אתן לך עוד אחת וזהו," אומרת מלאני, מוציאה ויסקי ומוזגת לו. היא ‏מחליקה לו את הכוס מהקצה השני של הדלפק. עיניו של מייקל נעוצות בה ללא בושה. היא עוברת בין כל ‏הקבועים, ולבסוף פונה למייקל : "אני מלאני, אני כאן לשרת אותך. למד אותי מה אתה אוהב."‏

למייקל מתרוצצות הרבה תשובות בראש. הוא יכול לדמיין אותה שוכבת לפניו עירומה בפיסוק רגלים, על ‏הבר, והוא מלקק מגופה את הויסקי. הוא יכול לדמיין אותו לוקח אותה לאחד החדרים האחוריים, ופורק ‏לתוכה את תשוקתו, בחופזה, בעמידה. רק המחשבות האלה גורמות לו לחץ בחלציו, והוא נע בחוסר נוחות על ‏כסאו.‏

מלאני קולטת שהצליחה להביך אותו ואומרת: "קח לך את הזמן. שקט פה מידי, אני הולכת לשים מוזיקה."‏

היא ניגשת למערכת הקול ובוחרת את השיר "טנסי ויסקי". היא מתחילה להתנועע לקצב המוסיקה, מנענעת ‏את גופה בחושניות רבה. היא מטפסת על הדלפק, ושרה את השיר בעיניים עצומות. האוירה במקום ‏מחשמלת. כולם צועקים בקולי קולות את מילות השיר. מייקל לא שומע איש מלבדה. הוא מהופנט ‏מתנועותיה והוא חושק בה בצורה שלא חשק באשה מעולם.‏

בסיום השיר, יורדת מלאני מהדלפק מביטה בו ושואלת :"מה תשתה? ויסקי, ברנדי, או יין בטעם תותים. אלה ‏האפשרויות שמציע כריס סטפלטון בשיר, אם כי לנו יש כל מה שרק תחפוץ."‏

‏"תמזגי לי ויסקי." זה כל מה שהוא מצליח לאמר לה.‏

‏"בשמחה," היא עונה לו ומגישה לו את הכוסית, "עוד משהו?"‏

מייק מרוקן את הכוסית בלגימה אחת , ועונה לה בקול נמוך: "יש עוד הרבה דברים שהייתי רוצה. בואי נתחיל ‏מזה שלשם כך את צריכה להפטר מבגדיך." הוא נבהל מעצמו ברגע שיוצאות לו המילים מהפה. אבל מלאני ‏מחייכת אליו.‏

‏"שתיים, זו השעה שאני מסיימת כאן." ‏

היא דואגת למלא את כוסו רק עוד פעם אחת. היא לא רוצה אותו שיכור, היא רוצה שיזכור.‏

‏****‏

מייקל בוער כולו, הוא לא מצליח להכניס את המפתח לדלת במוטל הדרכים. מלאני לוקחת בעדינות את ‏המפתח מידו, ופותחת את הדלת. היא מדליקה את האור. האור צורב את עיניו של מייקל. "תסגרי את האור," ‏הוא מבקש.‏

‏"אבל רוצה לראות אותך," היא אומרת לו בקול מתפנק.‏

הוא לא יכול יותר להתאפק פותח את מכנסיו, תופס בראשה מכוון אותה לעבר איברו שמתפרץ מבעד ‏תחתוניו.‏

היא שולחת ידה לעצור אותו. "לא נראה לי," היא עונה לו , ודוחפת אותו לאחור לכיוון המיטה. ‏ היא מושיטה ידה לעבר עניבתו ומתירה את הקשר. היא מחליקה על העניבה לכל אורכה. הפחד ניבט מפניו של ‏מייקל. "את משוגעת," הוא לוחש לה.‏

היא פורצת בצחוק, "נראה לך שזה מה שבראש שלי?" היא מרימה מעט את שמלת הטריקו שלה הצמודה , ‏ומגלה בפניו שהיא לא לובשת תחתונים. לפני שהוא מספיק להבין היא מושיטה יד לתיקה , מוציאה עטיפה ‏כסופה, פותחת אותו ואומרת לו: "תשים בעצמך."‏

הוא עושה כדבריה ועיניו נעוצות באיבריה האינטימיים. מזמן לא ראה גוף רזה וקטן כמו שלה. לרגע הוא ‏חושב שלא טרח לברר בת כמה היא. מצד שני היא עובדת בבר. כל המחשבות האלה עוברו במוחו בעודו מסתכל עליה. הוא מופתע כאשר היא מתיישבת עליו ונועצת את איברו בתוכה בבת אחת ללא כל הכנה.‏ היא מפתיעה אותו כשהיא לוקחת את השליטה בידיה. היא נעה בקצב מתגבר מטה מעלה, משתוללת ללא בושה, וגונחת בקול. ‏

מייקל רוצה להחדיר ידיו מתחת שמלתה ולגעת בשדיה, אבל שמלתה לא מאפשרת לו זאת. לכן הוא שם ידיו ‏מתחת לפלחי ישבנה ותומך בה בשעת המעשה. הוא כבר מאד קרוב לשיאו, בשעה שצעקה פורצת מפיה והיא ‏נשכבת עליו, מסדירה את נשימתה.‏

הוא עדיין לא הגיע לסיפוקו, ומרגיש שהוא משתגע. אבל היא מסרבת להמשיך. הוא מניע את אגנו כנגדה, ‏והיא כתגובה קמה מעליו ואומרת לו: "יש לי פיפי".‏

מייקל ממתין על המיטה, מכנסיו מופשלים כלפי מטה, והוא ממתין לה שתחזור כבר, ותסיים את מה ‏שהתחילה.‏

‏***‏
‏ ‏

‏ "הוא לא חושד בדבר הבן זונה," אומרת מלאני לג'רמי שבא לאסוף אותה, "עברו שנים מאז, הוא לא זוכר ‏אותי." ‏

‏"צילמת אותו?" שואל גרמ'י.‏

‏"האמת שהתכוונתי. כל כך רציתי להרוס אותו. אבל הסתכלתי עליו כל הזמן. הוא נראה פתאום כזה אפס,‏ וזה מה שהייתי צריכה לראות, כדי למחוק את הזכרון היה לי ממנו בראש. סתם גבר מסכן ועלוב. אחותי היתה שבורה אחרי שהחבר שלה נטש אותה, ומייקל ניצל זאת, הוא השתעשע בה וזרק אותה. עכשיו ‏היא מלאך, ושום דבר לא יחזיר אותה. מה תעזור לי הנקמה?"‏

‏***‏

אי שם בים האינטרנט, בענן של מלאני, מאוחסנות בהמתנה עשרות תמונות מאד מביכות של ראש העיר , למקרה ש…‏‎

בר אבידן

מאמינה באהבה

5.7.2017