*אשלי- לפני שנתיים*
אני מביטה בארון בייאוש. מתלבטת מה ללבוש לראיון העבודה בסקיוריטי מערכות מידע. חצי יום בליתי אמש בכל מדורי הרכילות האפשריים, כדאי להבין מי הוא הגבר שהולך לראיין אותי. ברור לי כבר שמה שאלבש, יותר חשוב ממה שכתוב בקורות החיים שלי ונסיוני בעבודה. שיהיה ברור, אני מעוניינת בעבודה כמובן, לא בבוס, אבל רציתי להיות מוכנה.
כמה לא מפתיע, שאני מתבקשת על ידי המזכירה לחכות. כאשר סוף סוף מגיע זמני, אני קמה, מחליקה בידי על החצאית שתשב על גופי בצורה מושלמת, ונותנת לה להוביל אותי לחדרו. אני רואה אותו יושב ליד שולחן העבודה המרשים שלו, כיאה לזכר אלפא שכמותו. הוא לא מרים את עיניו ואומר לי בקצרה "שבי". אני מניחה את התיק שהכנתי עבורו, ובו כל מה שהוא צריך לדעת על נסיוני המקצועי, כולל מכתבי המלצה.
כשהוא סוף סוף מואיל בטובו להרים עיניו, אני זוכה לתשומת לב מדוקדקת. מנעלי גבוהות העקב ועד לסיכת הראש שאוספת את שערי, מונעת ממנו להסתיר את עיני היפות. מבטו מבהיר לי שהוא מרוצה ממה שהוא רואה. ברור לי שהוא לא יפתח את התיק שהגשתי לו, כמו שברור לי שהתקבלתי לעבודה.
הוא מדבר איתי על משכורת, אני מנסה להתחמק, רוצה לדעת מה הוא חושב שאני שווה. לבסוף נוקבת בסכום גבוה, הוא לא נראה לי מרוצה, אבל הפנטזיה שלו עלי ועליו מכריעה את הכף, והוא נעתר בחוסר רצון.
"אתה לא מעיין בחומר שהבאתי לך?" אני מתגרה בו. הוא משתתק לרגע ולבסוף שואל אותי כמה שאלות מקצועיות.
*אשלי / שעת בוקר*
ברור היה לי אז שג'ון היה מעוניין בי כאשה, ולא כעובדת. והוא קיבל אותי כאשה. בסך הכל גם אני חיפשתי גבר חזק , שישא אותי על כפיים. מהעבודה, לעומת זאת פרשתי ברגע שפרסתי לפניו את סדיני.
אני עומדת בתוך חדר הארונות שלי, בבתינו המשותף, שוב מביטה בייאוש. אני לא מתלוננת, הארון מלא בגדים, אולם איני יודעת במה לבחור. אני מסיטה מבטי לעבר השידה ורואה עליה שקית ועליה פתק "תלבשי את השמלה למסיבה הערב, צריך אותך יצוגית". אני מושיטה ידי לשקית ומוציאה ממנה שמלת ערב מהממת, עם מחשוף עמוק בגב. אני מתבוננת בפתק שכתב. כמה אופייני לו. בלי מילה אחת של חום. אני רוצה לצעוק לו "אני לא עובדת שלך, גם לא איזה קישוט שלך" אבל אני שותקת.
איזה בית ספר הוא העביר אותי בשנתיים האלה. היום אני כבר יכולה לאמר בפה מלא, שאני כבר מבינה איך עובד המשחק הזה של גבר ואשה. שלא יטעה אתכם המראה הזה של גבר אלפא.
*אשלי/ שעת בוקר מאוחרת*
יום חמישי היום, היום החופשי שבו אנחנו יכולים לעבוד איפה שבא לנו. ככה זה כאשר את עובדת בסטרט-אפ. אדם שולח לי הודעה "יום יפה היום, בא לך לעבוד בבית הקפה ליד המים?". אני מסמסת לו מיד "בשמחה". אני לא צריכה לרגע להתלבט מה ללבוש. אני נכנסת לחדר הארונות , ניגשת ישר לערימת הג'ינסים שלי, שולפת סקיני שחור, מגפונים וחולצה לבנה עם סמיילי.
אני ממהרת לבית הקפה, מתרגשת לבלות את היום איתו. הוא לבוש ג'ינס, כזה שתחתוני הבוקסר שלו מציצים מהם. חולצת הטי-שרט שלו נושאת ציור של המשחק "דרקונים ופיות". אני מסתכלת על אדם באהבה גדולה. כמה בטחון יש בגבר הזה, ששום חליפה לא תקנה. כמה אשה אני מרגישה לידו.
*אשלי/ שעת ערב*
יום האישה היום, וג'ון עורך מסיבה רבת משתתפים. אני נכנסת לסלון רחב הידים, שומעת אותו מתגאה באשה הקטנה שלו שאירגנה את הכל לבד. הוא סוקר אותי, כמו אז בראיון העבודה שלי אצלו. אני לובשת את שמלת הערב השחורה שבחר עבורי, בתוספת שרשת זהב עם תליון לב קטן. אני משלבת זרועי בזרועו. המבט בעיניו מבהיר לי "את יודעת מה מצופה ממך". כולם נושאים עיניהם אליו, כמה עוצמה וגבריות הוא מקרין. לעומתו, אני רק האשה הקטנה והייצוגית, שמעצימה את כל אלה. הוא מגיש לי כוס שמפניה מבעבעת ולעצמו לוקח משקה כלשהו עם כמה קוביות קרח. אני לא לא שוכחת לחייך במקום הנכון, כאשר בראשי אני שומעת כמו מנטרה "תהיי יפה ותשתקי". איש לא שואל לדעתי, הרי אני אישה, ומה כבר יש לי לתרום לשיחה הזו.
להפתעת כולם, אדם מגיע לבוש בחליפה. הוא מדהים ביופיו. ברור לי שהעוצמה שלו נובעת מבפנים. הוא לא אחד שזקוק לאשה שתקשט את זרועו. מצד שני הוא יודע בדיוק איזה כח יש באשה, בדיוק מה היא שווה והוא מראה לי את זה כל הזמן. אבל אני, שהתרגלתי שג'ון מקטין אותי, הפסקתי להאמין בזה.
אדם ניגש אלי ושואל "אני מספיק יצוגי ליום האשה?" הוא מחייך, אבל עיניו מראות לי שהוא עצוב, או אולי יותר מכך.
"בעיני אתה הכי סקסי עם הג'ינס שלך, שנופל למטה וחושף את הבוקסר" אני לוחשת לו בלי לחשוב. פתאום אני קולטת מה שאני אומרת ונבוכה. אני גם מבינה שזה מה שהוא חושב עלי, שגבר בעיני זה מי שלובש חליפה.
"את מבינה" הוא מעיר אותי ממחשבותי "את אשה מהממת. את יודעת מי את, אז למה? את יודעת כמה חזקה את? למה את מתקפלת כאשר זה נוגע לבית שלך, למקום הכי פרטי שלך?".
ג'ון שם לב שאני מדברת בניחוחות עם אדם ויצר הרכושנות שלו משתלט עליו. הוא ניגש ומנהל עם אדם שיחה של "גברים", כזו שאשה קטנה כמוני לא שותפה לה. אבל אדם לא נופל למלכודת שלו, הוא משתף אותי בשיחה ומראה לכל הנוכחים, שאשה היא לא רק קישוט. הם מרותקים לשיחה בינינו ומשתפים אותי יותר ויותר בשיחה. אני יודעת שג'ון רותח. יצאתי ממקום הנוחות שלו, עכשיו אני במקום הראוי לי. מה זה אומר עליו?.
"במענה לשאלתך" אני אומרת לאדם כאשר המהומה סביבנו שוכחת "למה אני מתקפלת בבית שלי? התשובה היא פשוטה. כי פשוט בחרתי בבית הלא נכון". הוא מביט בי ומבין. עכשיו העיניים שלו מחייכות "אני אחכה לך" הוא לוחש לי.
אני משתדלת שלא כולם יראו את המהומה שמתחוללת בי. סוף סוף אני מבינה מי שאני באמת. לא האשה הכנועה שאימי לימדה אותי להיות, זו שמקטינה את עצמה כדי להעצים את הגבר שלה, ולא משנה כמה היא נחשבת בפני עצמה. אבל אני מודה , שלשם כך רצוי שיהיה גבר בסביבה שמבין זאת.
ב.א.
מאמינה באהבה
3.2.2017