בר אבידן -מאמינה באהבה

שתפו בפייסבוק6שתפו בטוויטר0שתפו במייל0
האופה הקטנה

"איך הפכה המאפיה הקטנה של מרק לבית הקפה ששימעו הגיע למרחקים, אתם שואלים אותי?" אני חייבת להחזיר אתכם שנים אחורה ליום ההוא.
*
מרק מקלל את העולם. שניים מהעובדים הודיעו לו הבוקר שהם חולים. "שיחלו במחלה קשה, שיפול עליהם הגג, שנשותיהן יברחו עם אחר," הוא מסנן בשקט.
לקונים אין מושג מה עובר עליו. "בוקר טוב גברת מונטנגרו, מה בשבילך? תני לי לנחש. עוגת גבינה עם אוכמניות וספל תה. צדקתי?"


גברת מונטנגרו הצעירה מסמיקה ועונה לו: "כן." בסתר ליבה היא מקנאה בלואיזה שנבחרה על ידי הגבר החזק, יפה התואר להיות לו לאישה.


לאיש אין מושג מה באמת מתרחש שם בתוך הבית הגדול. האמת שגם למרק אין מושג. את האמת יודעת רק ליליאנה ביתם הצעירה שנולדה להם אחרי שלושה בנים. כמה הייתה מוותרת על מה שהיא יודעת. רצה הגורל שבאחד הימים הקדימה לביתה ומצאה את אמה במצב מאד מביך, שכובה על השולחן במטבח, ועליה גוהר נער השליחות של הירקן.
לכן באותו בוקר כשהיא מבקרת במאפיה ומתבקשת על ידי אביה לרוץ לקרוא לאימה, היא מסרבת.

"אני כבר גדולה פאפא," היא אומרת לו, "הגיע הזמן שתלמד אותי את סודות האפייה."

"אני מסרב בתוקף נסיכה קטנה," הוא עונה לה, "הנסיכה שלי לא תלכלך ידיה בבצק."

"בבקשה אבא, הרי אתה יודע כמה אני אוהבת את המאפים שלך. לא תלמד אותי?"

בכל יום אחר היה מסרב לכך בתוקף, אבל היום העקום הזה גורם לו להסכים. "לכי לעזור לאופים," הוא אומר לה ומתפנה שוב ללקוחות. "גברת רוזן, את נראית חגיגית היום. מה תרצי?"
ליליאנה ממהרת למטבח ולא שומעת את תשובתה של גברת רוזן. "איזה ריח משגע," היא אומרת ומסניפה את שלל הריחות העולים ממערבלי הבצק. היא נעמדת ליד ריקרדו. "הייתי מוסיפה עוד כמה טיפות וניל. לדעתי זה יעצים את הריח," היא אומרת לו.
ריקרדו מביט בה משתומם. הרי הילדה הזו מעולם לא נכנסה למטבח, והנה יש בידיה תשובה לשאלה שהוא מחפש כבר זמן רב. איך לייחד את טעמן של העוגיות האלה. "וכמה טיפות את מציעה לי להוסיף מיס ליליאנה?" הוא שואל אותה.
"אני ממש לא יודעת," היא עונה, "אינני יודעת לאפות. רציתי לבקש ממך שתלמד אותי. אבל אם אתה שואל אני חושבת ששלוש כפיות יעשו את העבודה."
ריקרדו לא מתווכח. הוא ניגש לוקח את תמצית הווניל המשובחת ומוסיף שלוש כפיות. "איזה טעם אלוהי!" הוא קורא בהתפעלות. "את ממש גאונית, ילדה. עוגיות כאלה עוד לא נטעמו כאן מעולם !"
הוא מניח לפניה עיסה אחרת. "היא מריחה כל כך נפלא!" היא קוראת.
"ובכל זאת את חושבת שהיא חסרה משהו," הוא עונה לה ומביט בה בשאלה.
"אבל אני חושבת שהיא מושלמת," היא עונה לו.
"אבל," הוא מקשה.
"אולי אפשר לרענן אותה עם קצת זנגביל," היא אומרת בחשש.
"אבל עכשיו זו לא העונה, בזנגביל משתמשים בחג מולד," הוא מתקומם.
"כפי שאמרתי לך, היא מושלמת," היא עונה לו.
למרות שהיא אומרת לו זאת בחיוך ובכנות, ההערה שלה לא נותנת לו מנוח. כשהיא מפנה את הגב והולכת לעזור לרחוץ כלים, הוא לוקח חתיכה קטנה של בצק , זורה עליה מעט מהתבלין ומכניס לתנור האפייה.
הריח המעלף שמטייל תוך דקות אחדות במטבח גורם לליליאנה להחניק חיוך. "כרגיל צדקת, " עובר לידה ריקרדו ולוחש שאיש לא ישמע, "מהיום את משתפת אותי בכל מה שעולה לך בראש, והפעם בלי ויכוחים."
"בתנאי," היא אומרת.
"בתנאי שמה," הוא עונה.
"בתנאי שאתה מלמד אותי לדבר עם הבצק," היא עונה לו.
"עוד מעט נתחיל בהכנת בצק חדש. כשתסיימי את המטלות שלך את מוזמנת," אומר ריקרדו.
*
בסיום יום העבודה חוזרים מרק וליליאנה הביתה. ארוחת הערב כבר מונחת על השולחן. "איפה הסתובבת כל היום, ילדת רחוב שכמוך," גוערת לואיזה בבתה.
"ליליאנה עזרה לי במאפיה," אומר מרק, "מה שאי אפשר לומר עליך. מה כל כך חשוב בבקריך שאינך יכולה לבוא ולעזור לי. מה בסך הכל ביקשתי. הכספים לא מופקדים בבנק מעצמם. כל כך קשה לך לבוא חצי שעה ביום, כשאני מבקש, ולבצע עבורי את ההפקדות בבנק?"
"הייתי עסוקה," עונה לו לואיזה, "יש לי בית שלם לתפעל פה. בכל זאת ארבעה ילדים לא גדלים מעצמם," היא עונה לו באותה מטבע. היא שולח מבט מאיים לעבר ליליאנה. ליליאנה מצידה מחזירה לה מבט קר שמקפיא אותה מיד.
"ליליאנה," היא אומרת בקול, מנסה לאיים אבל בעצם נשמעת מתחננת, "מחר את נשארת בבית ועוזרת לי במטלות, במקום שתשחקי במה שאת משחק."
"אני משאירה לך לשחק עם הבית, אני אעזור לאבא במאפיה," עונה לה ליליאנה.
הסטירה המצלצלת לא מאחרת לבוא. אפילו אביה קופא לרגע. הרעש מחריש האוזניים שיצרה כף ידו הגדולה שבאה במגע עם לחיה של בתו הקטנה, מדהים גם אותו. הוא בולע את רוקו. "את לא תדברי כך לאמא שלך, ילדה חסרת חינוך," הוא אומר, "הכל באשמתך," הוא מוסיף ומפנה אצבע מאשימה ללואיזה.
"אולי עדיף שתעזור לך," עונה לואיזה, "אולי יצא ממנה משהו."
"מה עובר עליך ליליאנה," לוחש לה אחיה הבכור, "השתגעת לגמרי."
"צודק," עונה לו ליליאנה תשובה שמבלבלת אותו עוד יותר. ומה היא יכולה לומר לו, הרי לא תספר לו את האמת.
*
למחרת היום יוצאת ליליאנה בשקט מחדרה. כולם עדיין ישנים והיא חומקת מבעד לדלת לעבר המאפיה. כאשר היא נכנסת למטבח האחורי התנורים כבר מתחממים. "בוקר טוב ריקרדו," היא אומרת בקולה הנעים, "אני מוכנה למלאכת האפייה."
עד מהרה נשמעים קולות המערבלים הגדולים, והריחות מתעופפים לכל עבר. ליליאנה מתפיחה את השמרים בקערה אחת, היא מכינה ליד הקערה הגדולה את שאר המצרכים וממתינה מספר דקות.
מרק נכנס למטבח ועובר בין האופים. מגשים ראשונים נכנסים לתנור. בזווית עיינו הוא רואה את קערה בצבע כתום ובתוכה קציפת שמרים מבעבעת. הוא אינו זוכר מתי ראה שמרים תופחים כל כך גבוהה. "ריקדו מה קורה כאן?" הוא שואל.
"יש בעיה עם השמרים?" הוא שואל, מפחד לומר לו שזו ליליאנה שמתפיחה אותם.
"בעיה?" הוא אומר בפליאה, "תראה איזו תפיחה מושלמת. כבר הרבה שנים לא ראיתי תפיחה כזו."
"זה מה שקורה כששרים לשמרים בעת ההתפחה, ומדברים אליהם באהבה," עונה לו ריקרדו, "אנחנו תמיד כל כך ממהרים להכין את הבצק שאנחנו שוכחים את הפרט החשוב הזה. זו הקטנה שלך שמתפיחה אותם. אני רוצה שתטעם משהו. הוא מגיש לו את העוגיות שנאפו עם טיפות הווניל, ואת אלה עם הזנגביל.
מרק מביט בו בתימהון, ואילו ריקרדו מביט לעבר ליליאנה שניגשת לקערה שלה, מוסיפה את השמרים שתפחו, מוסיפה את יתרת המצרכים. היא לוקחת את קופסאות התבלינים, שואפת את ריחם ובוחרת לה איזה מהם להוסיף. כל אותו זמן חיוך על פניה, ושיר חרישי מושר מבעד שפתיה.
"איך הפכה המאפיה הקטנה של מרק לבית הקפה ששמעו הגיע למרחקים, אתם שואלים אותי? עכשיו גם אתם יודעים את התשובה.
***
ליליאנה חוגגת היום תשע עשרה שנים. רבים מבני העיר מנסים לתפוס את ליבה. אבל הראשון שמצליח לקבוע פגישה עם האב, הוא לא אחר מאשר מי שהיה נער השליחויות של הירקן והיום הוא שותפו. הוא מתקבל בסבר פנים יפות. על השולחן מוגשים מטעמים שלא נראו עליו כבר זמן רב. לואיזה עומדת בצד ומצפה לבחור ולהוריו. הגבר הצעיר נכנס ראשון, מקדים את הוריו ומסתכל בחיוך על שולחן האוכל. ליליאנה שמגניבה מבט אליו, קולטת את המבט שהוא מחליף עם אימה, ואת תנועת הראש הקלה שהוא מחווה לעבר השולחן המסוים הזה.
לילאנה מרגישה שאיננה יכולה עוד ורצה לשירותים. היא מקיאה מתוכה לו רק את ארוחת הצהריים, אלא גם את ארוחת הבוקר ואולי אף יותר מכך. היא מתנקה, מתבשמת, מתקנת את האיפור שלה וחוזרת בראש מורם לחדר. היא פוסעת בצעדים בטוחים לעבר אביה. "עם הגבר הזה אני לא מתחתנת. אני לא מחפשת גבר שהולך עם נשים אחרות."
הסטירה המצלצלת לא אחרה לבוא. אביה קופא לרגע .הרעש מחריש האוזניים שיצרה כף ידה הקטנה של אשתו, שבאה במגע עם לחיה של בתו מדהים אותו. הוא בולע את רוקו. "אני יכול להבין מה גרם לך להרים יד על בתך?" הוא שואל אותו בכעס.
"זה לא ברור לך?" היא עונה מתחרטת על הטעות שעשתה.
"מה שברור לי שמה ששמעתי כנראה נכון. אני מצטער רבותי, אבל אירוסין לא יהיו כאן הערב," אומר מרק.
"כמה שאת טיפשה," מסננת לעברה לואיזה, "אני רואה שתישארי רווקה. מי ירצה אחת כמוך?"
דממה משתרעת בחדר והגבר הצעיר ניגש אל ליליאנה. "את עוד תשלמי על כך ביוקר," הוא אומר לה.
צלצול הפעמון בדלת הכניסה מקפיץ את כולם. כולם משתתקים ומרק ניגש לפתוח את הדלת.
"הכנס בבקשה בני," הם שומעים אותו אומר בפותחו את הדלת.
"ערב טוב," היא שומע קול של גבר נעים ומוכר. ליליאנה שומעת קולות נוספים, אבל שום דבר לא מעניין אותו פרט לגבר האחד שאיננה יודעת מה הוא עושה כאן.
"כבוד ראש העיר," ממהר לואיזה לגבר המבוגר יותר וקדה לפניו.
בנו של ראש העיר מחפש בעיניו את ליליאנה וכשהוא מבחין בה אורו עיניו. הוא מגיש ללואיזה ההמומה זר פרחים גדול. כל אותו זמן מבטו לא סר מפניה של ליליאנה. הוא ניגש אליה, מושיט לה את זרועו ואומר לה: "ברשותך נצא לטייל בגן, יש לי משהו לומר לך."
ליליאנה ההמומה מסתכל עליו ועל אביה לחילופין. "זה בסדר ילדה הוא כבר דיבר איתי. את יכולה לצאת איתו."
ליליאנה אוחזת בזרועו מרימה את ראשה ויוצאת איתו לגן. "את נראית נסערת," הוא אומר לה, "את בודאי הבנת שאני בא לבית הקפה מידי יום רק בגללך, האם עשיתי משהו שהכעיס אותך?"
"באמת אתה בא בגללי?" היא שואלת אותו ומחזקת את אחיזתה בזרועו.
"חשבתי שזה כל כך ברור. איני יכול להסתיר את מה שאני מרגיש כלפיך," הוא עונה לה, "עדיין לא סיפרתי לי מדוע את נסערת."
"ראית את הגבר הצעיר שבא לבקש את ידי?" היא אומרת כמעט בכעס.
"כן, בעל חנות הירקות," הוא עונה לה. "ידוע לי שהוא מעוניין בך, אך הובטח לי על ידי אביך שהבחירה בידיך."
"באמת?" היא אומרת בעיניים נוצצות.
הוא מביט בה וצוחק "בוודאי יפה שכמוך. אבל עדיין לא ענית לי למה נפלו פניך כשראית אותי."
"יש דברים שהשתיקה יפה להם," היא עונה לו, "לעומת זאת לא יפה שיהיו סודות בין גבר לאשתו. לא בגללך נפלו פני, אלא בגללו. את הסיבה לכך תשמע רק לאחר שאהיה אשתך. כי כפי שאמרתי לא אוכל אז לשמור מפניך סוד."
****
לאחר מעשה האהבה, עוטף בנו של ראש העיר את אשתו הצעירה בזרועותיו ומבטיח לה: "לעולם לא תהיה לי אחרת, ואת הבטיחי לי שלעולם לא תאפי עוד לגבר אחר."

שתפו בפייסבוק6שתפו בטוויטר0שתפו במייל0
האופה הקטנה

"איך הפכה המאפיה הקטנה של מרק לבית הקפה ששימעו הגיע למרחקים, אתם שואלים אותי?" אני חייבת להחזיר אתכם שנים אחורה ליום ההוא.
*
מרק מקלל את העולם. שניים מהעובדים הודיעו לו הבוקר שהם חולים. "שיחלו במחלה קשה, שיפול עליהם הגג, שנשותיהן יברחו עם אחר," הוא מסנן בשקט.
לקונים אין מושג מה עובר עליו. "בוקר טוב גברת מונטנגרו, מה בשבילך? תני לי לנחש. עוגת גבינה עם אוכמניות וספל תה. צדקתי?"


גברת מונטנגרו הצעירה מסמיקה ועונה לו: "כן." בסתר ליבה היא מקנאה בלואיזה שנבחרה על ידי הגבר החזק, יפה התואר להיות לו לאישה.


לאיש אין מושג מה באמת מתרחש שם בתוך הבית הגדול. האמת שגם למרק אין מושג. את האמת יודעת רק ליליאנה ביתם הצעירה שנולדה להם אחרי שלושה בנים. כמה הייתה מוותרת על מה שהיא יודעת. רצה הגורל שבאחד הימים הקדימה לביתה ומצאה את אמה במצב מאד מביך, שכובה על השולחן במטבח, ועליה גוהר נער השליחות של הירקן.
לכן באותו בוקר כשהיא מבקרת במאפיה ומתבקשת על ידי אביה לרוץ לקרוא לאימה, היא מסרבת.

"אני כבר גדולה פאפא," היא אומרת לו, "הגיע הזמן שתלמד אותי את סודות האפייה."

"אני מסרב בתוקף נסיכה קטנה," הוא עונה לה, "הנסיכה שלי לא תלכלך ידיה בבצק."

"בבקשה אבא, הרי אתה יודע כמה אני אוהבת את המאפים שלך. לא תלמד אותי?"

בכל יום אחר היה מסרב לכך בתוקף, אבל היום העקום הזה גורם לו להסכים. "לכי לעזור לאופים," הוא אומר לה ומתפנה שוב ללקוחות. "גברת רוזן, את נראית חגיגית היום. מה תרצי?"
ליליאנה ממהרת למטבח ולא שומעת את תשובתה של גברת רוזן. "איזה ריח משגע," היא אומרת ומסניפה את שלל הריחות העולים ממערבלי הבצק. היא נעמדת ליד ריקרדו. "הייתי מוסיפה עוד כמה טיפות וניל. לדעתי זה יעצים את הריח," היא אומרת לו.
ריקרדו מביט בה משתומם. הרי הילדה הזו מעולם לא נכנסה למטבח, והנה יש בידיה תשובה לשאלה שהוא מחפש כבר זמן רב. איך לייחד את טעמן של העוגיות האלה. "וכמה טיפות את מציעה לי להוסיף מיס ליליאנה?" הוא שואל אותה.
"אני ממש לא יודעת," היא עונה, "אינני יודעת לאפות. רציתי לבקש ממך שתלמד אותי. אבל אם אתה שואל אני חושבת ששלוש כפיות יעשו את העבודה."
ריקרדו לא מתווכח. הוא ניגש לוקח את תמצית הווניל המשובחת ומוסיף שלוש כפיות. "איזה טעם אלוהי!" הוא קורא בהתפעלות. "את ממש גאונית, ילדה. עוגיות כאלה עוד לא נטעמו כאן מעולם !"
הוא מניח לפניה עיסה אחרת. "היא מריחה כל כך נפלא!" היא קוראת.
"ובכל זאת את חושבת שהיא חסרה משהו," הוא עונה לה ומביט בה בשאלה.
"אבל אני חושבת שהיא מושלמת," היא עונה לו.
"אבל," הוא מקשה.
"אולי אפשר לרענן אותה עם קצת זנגביל," היא אומרת בחשש.
"אבל עכשיו זו לא העונה, בזנגביל משתמשים בחג מולד," הוא מתקומם.
"כפי שאמרתי לך, היא מושלמת," היא עונה לו.
למרות שהיא אומרת לו זאת בחיוך ובכנות, ההערה שלה לא נותנת לו מנוח. כשהיא מפנה את הגב והולכת לעזור לרחוץ כלים, הוא לוקח חתיכה קטנה של בצק , זורה עליה מעט מהתבלין ומכניס לתנור האפייה.
הריח המעלף שמטייל תוך דקות אחדות במטבח גורם לליליאנה להחניק חיוך. "כרגיל צדקת, " עובר לידה ריקרדו ולוחש שאיש לא ישמע, "מהיום את משתפת אותי בכל מה שעולה לך בראש, והפעם בלי ויכוחים."
"בתנאי," היא אומרת.
"בתנאי שמה," הוא עונה.
"בתנאי שאתה מלמד אותי לדבר עם הבצק," היא עונה לו.
"עוד מעט נתחיל בהכנת בצק חדש. כשתסיימי את המטלות שלך את מוזמנת," אומר ריקרדו.
*
בסיום יום העבודה חוזרים מרק וליליאנה הביתה. ארוחת הערב כבר מונחת על השולחן. "איפה הסתובבת כל היום, ילדת רחוב שכמוך," גוערת לואיזה בבתה.
"ליליאנה עזרה לי במאפיה," אומר מרק, "מה שאי אפשר לומר עליך. מה כל כך חשוב בבקריך שאינך יכולה לבוא ולעזור לי. מה בסך הכל ביקשתי. הכספים לא מופקדים בבנק מעצמם. כל כך קשה לך לבוא חצי שעה ביום, כשאני מבקש, ולבצע עבורי את ההפקדות בבנק?"
"הייתי עסוקה," עונה לו לואיזה, "יש לי בית שלם לתפעל פה. בכל זאת ארבעה ילדים לא גדלים מעצמם," היא עונה לו באותה מטבע. היא שולח מבט מאיים לעבר ליליאנה. ליליאנה מצידה מחזירה לה מבט קר שמקפיא אותה מיד.
"ליליאנה," היא אומרת בקול, מנסה לאיים אבל בעצם נשמעת מתחננת, "מחר את נשארת בבית ועוזרת לי במטלות, במקום שתשחקי במה שאת משחק."
"אני משאירה לך לשחק עם הבית, אני אעזור לאבא במאפיה," עונה לה ליליאנה.
הסטירה המצלצלת לא מאחרת לבוא. אפילו אביה קופא לרגע. הרעש מחריש האוזניים שיצרה כף ידו הגדולה שבאה במגע עם לחיה של בתו הקטנה, מדהים גם אותו. הוא בולע את רוקו. "את לא תדברי כך לאמא שלך, ילדה חסרת חינוך," הוא אומר, "הכל באשמתך," הוא מוסיף ומפנה אצבע מאשימה ללואיזה.
"אולי עדיף שתעזור לך," עונה לואיזה, "אולי יצא ממנה משהו."
"מה עובר עליך ליליאנה," לוחש לה אחיה הבכור, "השתגעת לגמרי."
"צודק," עונה לו ליליאנה תשובה שמבלבלת אותו עוד יותר. ומה היא יכולה לומר לו, הרי לא תספר לו את האמת.
*
למחרת היום יוצאת ליליאנה בשקט מחדרה. כולם עדיין ישנים והיא חומקת מבעד לדלת לעבר המאפיה. כאשר היא נכנסת למטבח האחורי התנורים כבר מתחממים. "בוקר טוב ריקרדו," היא אומרת בקולה הנעים, "אני מוכנה למלאכת האפייה."
עד מהרה נשמעים קולות המערבלים הגדולים, והריחות מתעופפים לכל עבר. ליליאנה מתפיחה את השמרים בקערה אחת, היא מכינה ליד הקערה הגדולה את שאר המצרכים וממתינה מספר דקות.
מרק נכנס למטבח ועובר בין האופים. מגשים ראשונים נכנסים לתנור. בזווית עיינו הוא רואה את קערה בצבע כתום ובתוכה קציפת שמרים מבעבעת. הוא אינו זוכר מתי ראה שמרים תופחים כל כך גבוהה. "ריקדו מה קורה כאן?" הוא שואל.
"יש בעיה עם השמרים?" הוא שואל, מפחד לומר לו שזו ליליאנה שמתפיחה אותם.
"בעיה?" הוא אומר בפליאה, "תראה איזו תפיחה מושלמת. כבר הרבה שנים לא ראיתי תפיחה כזו."
"זה מה שקורה כששרים לשמרים בעת ההתפחה, ומדברים אליהם באהבה," עונה לו ריקרדו, "אנחנו תמיד כל כך ממהרים להכין את הבצק שאנחנו שוכחים את הפרט החשוב הזה. זו הקטנה שלך שמתפיחה אותם. אני רוצה שתטעם משהו. הוא מגיש לו את העוגיות שנאפו עם טיפות הווניל, ואת אלה עם הזנגביל.
מרק מביט בו בתימהון, ואילו ריקרדו מביט לעבר ליליאנה שניגשת לקערה שלה, מוסיפה את השמרים שתפחו, מוסיפה את יתרת המצרכים. היא לוקחת את קופסאות התבלינים, שואפת את ריחם ובוחרת לה איזה מהם להוסיף. כל אותו זמן חיוך על פניה, ושיר חרישי מושר מבעד שפתיה.
"איך הפכה המאפיה הקטנה של מרק לבית הקפה ששמעו הגיע למרחקים, אתם שואלים אותי? עכשיו גם אתם יודעים את התשובה.
***
ליליאנה חוגגת היום תשע עשרה שנים. רבים מבני העיר מנסים לתפוס את ליבה. אבל הראשון שמצליח לקבוע פגישה עם האב, הוא לא אחר מאשר מי שהיה נער השליחויות של הירקן והיום הוא שותפו. הוא מתקבל בסבר פנים יפות. על השולחן מוגשים מטעמים שלא נראו עליו כבר זמן רב. לואיזה עומדת בצד ומצפה לבחור ולהוריו. הגבר הצעיר נכנס ראשון, מקדים את הוריו ומסתכל בחיוך על שולחן האוכל. ליליאנה שמגניבה מבט אליו, קולטת את המבט שהוא מחליף עם אימה, ואת תנועת הראש הקלה שהוא מחווה לעבר השולחן המסוים הזה.
לילאנה מרגישה שאיננה יכולה עוד ורצה לשירותים. היא מקיאה מתוכה לו רק את ארוחת הצהריים, אלא גם את ארוחת הבוקר ואולי אף יותר מכך. היא מתנקה, מתבשמת, מתקנת את האיפור שלה וחוזרת בראש מורם לחדר. היא פוסעת בצעדים בטוחים לעבר אביה. "עם הגבר הזה אני לא מתחתנת. אני לא מחפשת גבר שהולך עם נשים אחרות."
הסטירה המצלצלת לא אחרה לבוא. אביה קופא לרגע .הרעש מחריש האוזניים שיצרה כף ידה הקטנה של אשתו, שבאה במגע עם לחיה של בתו מדהים אותו. הוא בולע את רוקו. "אני יכול להבין מה גרם לך להרים יד על בתך?" הוא שואל אותו בכעס.
"זה לא ברור לך?" היא עונה מתחרטת על הטעות שעשתה.
"מה שברור לי שמה ששמעתי כנראה נכון. אני מצטער רבותי, אבל אירוסין לא יהיו כאן הערב," אומר מרק.
"כמה שאת טיפשה," מסננת לעברה לואיזה, "אני רואה שתישארי רווקה. מי ירצה אחת כמוך?"
דממה משתרעת בחדר והגבר הצעיר ניגש אל ליליאנה. "את עוד תשלמי על כך ביוקר," הוא אומר לה.
צלצול הפעמון בדלת הכניסה מקפיץ את כולם. כולם משתתקים ומרק ניגש לפתוח את הדלת.
"הכנס בבקשה בני," הם שומעים אותו אומר בפותחו את הדלת.
"ערב טוב," היא שומע קול של גבר נעים ומוכר. ליליאנה שומעת קולות נוספים, אבל שום דבר לא מעניין אותו פרט לגבר האחד שאיננה יודעת מה הוא עושה כאן.
"כבוד ראש העיר," ממהר לואיזה לגבר המבוגר יותר וקדה לפניו.
בנו של ראש העיר מחפש בעיניו את ליליאנה וכשהוא מבחין בה אורו עיניו. הוא מגיש ללואיזה ההמומה זר פרחים גדול. כל אותו זמן מבטו לא סר מפניה של ליליאנה. הוא ניגש אליה, מושיט לה את זרועו ואומר לה: "ברשותך נצא לטייל בגן, יש לי משהו לומר לך."
ליליאנה ההמומה מסתכל עליו ועל אביה לחילופין. "זה בסדר ילדה הוא כבר דיבר איתי. את יכולה לצאת איתו."
ליליאנה אוחזת בזרועו מרימה את ראשה ויוצאת איתו לגן. "את נראית נסערת," הוא אומר לה, "את בודאי הבנת שאני בא לבית הקפה מידי יום רק בגללך, האם עשיתי משהו שהכעיס אותך?"
"באמת אתה בא בגללי?" היא שואלת אותו ומחזקת את אחיזתה בזרועו.
"חשבתי שזה כל כך ברור. איני יכול להסתיר את מה שאני מרגיש כלפיך," הוא עונה לה, "עדיין לא סיפרתי לי מדוע את נסערת."
"ראית את הגבר הצעיר שבא לבקש את ידי?" היא אומרת כמעט בכעס.
"כן, בעל חנות הירקות," הוא עונה לה. "ידוע לי שהוא מעוניין בך, אך הובטח לי על ידי אביך שהבחירה בידיך."
"באמת?" היא אומרת בעיניים נוצצות.
הוא מביט בה וצוחק "בוודאי יפה שכמוך. אבל עדיין לא ענית לי למה נפלו פניך כשראית אותי."
"יש דברים שהשתיקה יפה להם," היא עונה לו, "לעומת זאת לא יפה שיהיו סודות בין גבר לאשתו. לא בגללך נפלו פני, אלא בגללו. את הסיבה לכך תשמע רק לאחר שאהיה אשתך. כי כפי שאמרתי לא אוכל אז לשמור מפניך סוד."
****
לאחר מעשה האהבה, עוטף בנו של ראש העיר את אשתו הצעירה בזרועותיו ומבטיח לה: "לעולם לא תהיה לי אחרת, ואת הבטיחי לי שלעולם לא תאפי עוד לגבר אחר."

ב.א.

מאמינה באהבה

11.7.2017