בר אבידן -מאמינה באהבה

הבית מתמלא באנשים. את רובם איני מכירה, אבל זה לא ממש איכפת לי. כאשר ביקש ממני חבר לערוך את המסיבה בביתי, נעניתי מיד. בעולם המטורף הזה אנשים רק מחפשים סיבה לחגוג.

״הזמנת מישהו?״ הוא שואל אותי. 

״ממש לא״ אני עונה. כבר כמה חודשים אינני בזוגיות וככה טוב לי.

הם יושבים זוגות זוגות. אני מסתכלת עליהם ומרגישה כמו בתיבת נח. אני מחייכת לעצמי כאשר אני מעניקה לכל אחד מהם חיה תואמת. 

אלה בפינה נראים כמו זוג ג׳ירפות. יש להם מי מבט כזה ג׳ירפי עם דוק בעינים. הצורה שהם טועמים מהכיבוד בהחלט תואמת.

לידם יושבים זוג קרנפים. היא נוגחת בו בקרן בלתי נראית, והוא מחזיר לה בפרצוף זועם, נגיחה משלו.

ובאמת סליחה שאני אומרת, אפילו מתביישת לומר, אבל השניים ששם נראים כמו קופים, כאלה עם האחוריים האדומים.

וישנה זו עם שמלת המיני החושפנית, זו שרואים לה את התחתונים, היא ללא ספק החתולה השכונתית ולידה מיילל חתולה המיוחם.

אני מחייכת לעצמי כשאני רואה את זוג התוכים שמנקרים במקורם אחד את השניה, מנשקים נשיקות קטנות כאלה, של נוגעים לא נוגעים.

כמו תמיד, ישנם גם זוג הזאבים, אלה שחושפים שיניים ומסמנים את הטריטוריה שלהם ברכושנות יתר.

אני יודעת שאני לא נוח ולא צדיקה. גם עלי אפשר לאמר אי אלו דברים. באמת, מה אפשר לאמר עלי? מענין מה הם חושבים עלי. דולפינה אולי, כי אני אוהבת מאד את המים?

המסיבה מעלה הילוך והם מציעים לשחק איזה משחק חברתי שקשור באהבה. אני יוצאת למרפסת, שואפת לי אויר קר ומסתכלת למטה על העיר. זוגות שלובי זרוע ממהרים לחגוג, ובעיני הם כמו נמלים חרוצות שממהרות לעבודתן.

אני חוזרת ונכנסת לחדר. ממהרת למטבח להוציא את המגשים עם האוכל החם., ומניחה אותם על השולחן הגדול. 

"מאמי תסדר לי צלחת," אני שומעת קול מתפנק. אני לא מתייחסת עד שאני שומעת את קולו העמוק "סליחה?"

ללא ספק היא כלבה, ביצ'ית טהורה. אבל זה שאיתה, אני מתעלפת, הוא זכר אלפא אמיתי. אולי הוא הנוח של התיבה הזו.

הוא קולט את מבטי המופתע ומחייך אלי. הוא קם וניגש אלי. "להכין לך צלחת, יפה?" אני מתבלבלת "לא אני ביקשתי."

"אני יודע," הוא עונה לי "אבל בשבילך אני מוכן הכל."

אני מביטה לעבר הכלבה והוא צוחק. "אין בינינו כלום. היא ביקשה שאבוא איתה. היא יודעת שאני לא מעוניין בה. אבל אני מודה שאני אסיר תודה לה. שהביאה אותי למסיבה שלך. תזכירי לי לשלוח לה בהזדמנות כרטיס תודה." עכשיו אני גם אני צוחקת.

אני מסתכלת לתוך עיניו, ומבחינה בזיק של שובבות. אני לא חושבת הרבה, מעיפה מבט לצדדים לראות שאיש לא מבחין בנעשה בינינו ומושכת אותו אחרי לחדר השינה שלי. עכשיו אני יודעת למה הוא לא התאים לכלבה ההיא. הוא פשוט אריה אמיתי.

אני מודה על כל החודשים שמיטתי היתה קרה, שכל משקעי הפרידה נעלמו, כי האריה הזה שורף לי את הסדינים. אני משאירה לכם לדמיין מה קרה שם. יכולתי לתאר זאת, אבל זה יקח בודאי יומיים. מה שכן, אני יכולה לספר שישנתי טוב כמו שלא ישנתי ימים רבים.

ב.א.
מאמינה באהבה