איזדורה (דורי) דה פרנס
"תזכרי ילדה אהובה שלי שאת הענקת לי ימים נסבלים יותר, גם אם לא הצליחו לרפא אותי," אומרת אימא, "תיזכרי שאת השעות האחרונות ביליתי כעדה לסיפור אהבה שלך ושל סאם, שמעתי אותו מקדש אותך ומבטיח לך את הנצח. וכמובן שעשיתי את הדבר האהוב עליי ביותר והוא לספר לו כמה נהדרת את. הוא גבר מדהים ואוהב אותך אהבת אמת." אימא מפסיקה את דיבורה. אני מרגישה שהכוחות עוזבים אותה והיא הולכת ונעלמת לי.
"אני מודה לך שאפשרת לי לעזוב את העולם כאישה חופשיה, שהחזרת לי את שם משפחתי לה בלנק וכך אני רוצה להיקבר. ביקשתי מליאה שתפתח מיד עם לכתי את צוואתי. חשוב לי שהיא תיוודע לכולם לפני הלוויתי. אחרי המילים שלי שכל אחד ינהג כרצונו."
"הלוואי ולא הייתי צריכה למות. לא מרצוני אני הולכת ממך. כואב לי יותר מכל לעזוב אותך ואת כריס. אני יודעת שגידלתי אתכם טוב ואתם תמיד תהיו אחד בשביל השנייה ועכשיו גם סאם פה בשביל שניכם."
שוב אימא לוקחת נשימה עמוקה.
"עוד מעט תתחיל ההצגה הגדולה אני משערת כי אחותך ואביך בדרך להיפרד ממני. לא כי ביקשתי אלא כי בית החולים הודיע להם לבוא. אני אוהבת אותך מאד ילדה שלי. דורי המופלאה שלי."
חיוך גדול מתפשט על פניה של אימא. "אוהבת אתכם ילדים שלי." היא אומרת.
אני מרגישה צמרמורת גדולה עוברת בעמוד השידרה שלי.
"היא איננה," ממלמל כריס. אני כבר יודעת את זה שכן אני עדיין מכורבלת לידה ומרגישה את הקור מתפשט באיבריה.
"אני אוהבת אותך אימא," אני אומרת ונושקת לה על מצחה פעם אחרונה.
אני יורדת לאט מהמיטה ונופלת לזרועותיו של סאם שכבר עומד מוכן לקראתי ופורצת בבכי.
"היא איננה ," אני אומרת בדמעות לג'רי שנכנסת לחדר.
"כבר הודיעו לנו," היא עונה, "ליאה ביקשה לדבר אתנו כעת. היא מחכה לנו."
"אני מבקשת עוד כמה דקות עם אימא," אני אומרת.
"תפנימי דורי. אימא שלנו מתה," היא אומרת.
"אנחנו כבר יוצאים," אומר כריס ומחבק אותי, "כל אחד מגיב אחרת. אני בטוח שלא קל גם לג'רי."
*
"מתי נכתבה הצוואה?" שואלת ג'רי.
"זה באמת משנה?" אני שואלת.
"אני רוצה שעורך הדין שלי יהיה נוכח. מי יודע מה הכנסת לה לראש בימים הארוכים שהיית פה," אומרת לי ג'רי.
"לפחות את יודעת שהייתי פה. עשיתי בדיוק את מה שאת לא," אני עונה לה, "חוץ מזה שלפי מה שנראה לי הכל עובר לאבא ורק אחר כך מגיעה החלוקה."
"את לא יודעת כלום," היא אומרת לי בלעג, "את סתם ילדה קטנה ומפונקת."
"אימא שלנו עזבה את העולם לפני כמה דקות. את לא יכולה להניח את מילים שלך לזמן אחר? אם כי לטעמי הן לא צריכות להיאמר כלל," מתערב כריסטיאן בשיחה.
"ברור שתגן עליה," אומרת לו, "מאז שהיא נולדה, המיותרת הזו, אתה איתה."
אבא עומד לידינו. מרחוק עומדת אישה שאולי היא המאהבת התורנית שלו וצופה בנו. מילה אחת הוא לא אומר.
"היכן תרצו לשמוע את הקראת הצוואה?" שואלת ליאה.;
"אני דורשת שעורך הדין שלי יהיה נוכח," אומרת ג'רי בקול רם.
"נפגש במשרד שלי עוד חצי שעה," אומרת ליאה, "רק שתביני זו הקראת צוואה. אם את חושבת שאת יכולה לערער עליה את מזומנת לעשות את אחר כך. תרשי לי רק להזכיר לך שאימך הייתה משפטנית כך שהיא דאגה לכל הפרצות שעלולות להתגלות, אבל עשי כרצונך. אני מחויבת לפי דרישתה תוך שעה מפטירתה להקריא את צוואתה והזמן אוזל."
*
אני רוצה לגשת להיפרד מאימא אבל ליאה מונעת ממני. "היא כבר מכוסה. תזכרי אותה כמו שהייתה."
"סאם הציע לי נישואים ליד אימא, ואמר לי את הנדרים. אימא ביקשה שיקדש אותי בטבעות שלה. את יכולה לתת תוקף חוקי לנישואים האלה?" אני שואלת אותה.
"מי עוד היה בחדר?" היא שואלת.
"כריס. אימא נתנה לו את הטבעות שלה ואמרה שייתן אותן לסאם. הוא ענד לי אותן מיד," אני אומרת.
"אני אדאג לכם לרישיון וכל מה שכרוך בזה," היא עונה לי.
"תודה ליאה. אנחנו מעריכים את זה מאד," אני אומרת, "יש לי עוד משהו שאני רוצה לאמר לך. אני לא רוצה לריב עם אחותי על כסף. אני מוכנה לוותר על הכל."
" זה לא תלוי בך ילדה. מה שהיה רצונה של אימך יהיה על כולם לקבל. אני מבטיחה לך שאי אפשר לערער על הצוואה הזו."
*
כריס
חדר הישיבות של ל.א.ר. החברה של ליאה בה אני עובד שמוכר לי כל כך, מקבל משמעות אחרת לגמרי. עוד רגע המילים שכתבה אימא שלי כצוואה אחרונה עומדות להישמע פה. אני יודע שהן לא יהיו קלות לשמיעה. אני יודע גם שהן תעוררנה סערה. לא בגלל שאני יודע מה כתוב בצוואה, אלא כי אני מכיר את אימא שלי והייתי בסוד העניין של הפרידה בינה לבין אבא שלי.
"מי זה?" אומרת ג'רי מייד עם היכנסה ומצביעה על סאם.
"זה סאם בעלה של אחותך," אומרת לה ליאה מה שגורם לג'רי להסתכל על ידה של דורי.
"את חוצפנית! מה עושות הטבעות של אימא עלייך. אני רוצה אותן מייד," היא אומרת לדורי.
"מעבר לעבודה שאת לקחת את כל התכשיטים של אימא, כולל טבעת היהלום שלה, ומעבר לעובדה שאת סרבת לקבל את הטבעות האלה כשאימא הציעה לך אותן," עונה לה דורי, "את הטבעות האלה אימא נתנה לכריס וביקשה שייתן אותן לסאם. היא הייתה מאושרת שזכתה להכיר אותו."
"ניגש להקראת הצוואה," אומרת ליאה.
"קתרין לה בלנק"
"זה לא חוקי!" צועקת ג'רי.
"אני מבקשת שתכבדי את המעמד ותתני לי להקריא," אומרת ליאה.
"אני מציע שתתני לעורכת הדין רוטשילד להקריא את הצוואה," אומר עורך דינה של ג'רי.
"אני רוצה עותק בשעה שהיא מקריאה את הצוואה," אומרת ג'רי.
"האם את רומזת שאני מסלפת את מה שכתבה אימך?" שואלת אותה ליאה בקור רוח, "זו בדיוק הסיבה שאימך השאירה הקלטה של הצוואה. כל מה שרציתי לאמר הוא זה שיש הקלטה ואישור של פסיכיאטר המאשר שהייתה צלולה ושפויה בעת כתיבתה."
המסך על הקיר נדלק ודמותה של האימא היפה שלנו מופיעה עליו. דורי אוחזת חזק בידו של סאם מנסה לשלוט בעצמה.
משפחה יקרה שלי,
ג'רלדין, כריסטיאן ודורי,
"שמת לב רק לדורי היא קוראת בכינוי שלה," מסננת ג'רי.
"תשתקי כבר," אני אומר לה.
אינני יודעת אם אתם יודעים את הסיפור של סיום הנישואים של אביכם ושלי, לכן אספר לכם בקצרה. שנים שאבא שלכם בוגד בי עם נשים אחרים. הגעתי למצב שזה פשוט נמאס לי. כעת כשאת דורי עומדת להתחיל את לימודייך באוניברסיטה בפקולטה למשפטים אני מרגישה שאני יכולה סוף סוף לצאת מכלוב הנישואים המחניק הזה. לצערי נודע לי שחליתי בסרטן. אני מקווה לנצח בקרוב את המחלה. אביכם הציע שיתמוך בי בימי המחלה ובתמורה לא אפרסם את דבר גירושינו.
ערכתי איתו הסכם ובו מספרים של ערך הרכוש ביום זה. את חשבון הבנק שלי, שאינו משותף עם שלו אני מחלקת שווה בשווה ביניכם והפרוט על כך יבוא בהמשך. את הבית אני משאירה לו והוא התחייב שאחרי מותו הוא יתחלק בין שלושתיכם. גם אם יינשא שוב, גם אם יהיו לו עוד ילדים. אותו ההסדר יחול על הסכום בחשבון הבנק שלו גם אם יתחתן בשנית.
עם זאת, הודעתי לו שיש בכוונתי לחזור לשם נעוריי, כיוון שכך אני רוצה להיקבר.
הסרתי את טבעות הנישואין שלי ואני עונדת את הטבעות שקיבלתי בירושה ממשפחתי. כיוון שאת ג'רלדין לקחת ממני עם השנים תכשיטים וגם את טבעות הנשואים האירוסים שלי, אני מצווה את הטבעות האלה שאענוד עד יום מותי לבתי דורי. אני מאמינה בכל ליבי שהיא תענוד אותן ביום חתונתה.
ג'רלדין את הבכורה בילדיי. אחד עשרה ימי הולדת חגגתי לך יותר מלאחותך הקטנה, מימנתי לך את החתונה המפוארת שלך, ומידי חודש קיבלת ממני כסף. ישבתי עם עצמי וערכתי חשבון בכמה כסף מדובר.
אני מבקשת, ובמידה ולא אהיה בחיים ביום הולדתה העשרים של דורי,לתת לה מענק של חצי מיליון דולר.
"להקלטה יש חלק נוסף, נתבקשתי להשמיע בשלב זה," אומרת ליאה.
אימא נראית יותר חיוורת ורזה, אבל עדיין יושבת זקופה.
מחר אתחיל לקבל תרופה שמטרתה לנסותו להציל את חיי, וגם אם לא, להקל עליי מאד. עלות התרופה חמישים אלף דולר בחודש.
ילדי כריסטיאן דה פרנס ואיזדורה דה פרנס חתמו היום על התחייבות לממן את התרופה הנ"ל. מידי חודש יירשם הסכום שכל אחד מהם ישלם. ביום מותי אני מבקשת ממך ליאה שתבקשי את הדוח מרואה החשבון שלי. פרטיו מצויים בידיך. אני מבקש שהסכומים האלה יוחזרו להם במדויק.
הסכום שנותר בחשבון הבנק שלי, בניכוי המענק לדורי ליום הולדתה העשרים, ובניכוי כיסוי ההוצאות של התרופות, יחולק באופן מיידי בין שלושת ילדיי.
"מסתבר שאתם לא כאלה מלאכים," מתפרצת ג'רי,"ידעתם שהכסף יחזור אליכם."
ליאה עוצרת את הוידאו. "אני המומה בדיוק כמוך," אומרת דורי לג'רי, "את שוכחת את הימים והלילות שבליתי במשך שלוש שנים בבית החולים. לא יצאתי, לא ביליתי, לא ניהלתי מערכת יחסים. את שוכחת שאני עזבתי את הלימודים שכל כך חלמתי עליהם מגיל צעיר, כדי לממן את התרופות האלה. את סירבת להתחלק איתנו ורק לעיתים נדירות באת לבקר את אימא. בעיקר כשרצית כסף, לפחות זה מה שהיא סיפרה. אבל לא אחותי היקרה, לא היה לי מושג שזה מה שאימא הורתה. כידוע לך כריס לא היה מעורב בצוואה של אימא ואני משוכנעת שגם הוא לא ידע. "
"טוב, אני חושבת ששמעתי הכל מאימא שבברור העדיפה אותה. כנראה לכפר על זה שלא הייתה רצויה ואהובה," אומרת ג'רי.
אני רואה ששפת הגוף של סאם משתנה מייד למשמע המילים האלה. "את יודעת שזה לא נכון!" אומר סאם.
"מי אתה בכלל, שאתה מעז לערער על דבריי," אומרת לו ג'רי.
"קיבלתי מתנה ענקית מאימא שלך היום, היא סיפרה לי על דורי. אין לי ספק שהיא מאד אהבה אותה," אומר סאם.
"עדיין לא סיימנו," אומרת ליאה, "ואני מבקשת שוב שתכבדו את המעמד. הוא קשה מאד גם עבורי. אתם יודעים שהיינו חברות מאד קרובות."
היא מפעילה שוב את ההקלטה
את המילים הכי חשובות אני שומרת לסוף והן מופנות אליך דורי.
"שוב דורי?! כמה אני צריכה להקשיב לזה?" אומרת ג'רי.
"את תשבי בשקט ותקשיבי," אומרת לה ליאה בטון מאיים, "אני יודעת מה קתרין אמרה ומין הראוי שדבריה ישמעו."
דורי בתי האהובה,
אני יודעת שלאורך השנים שמעת שאת טעות ואת לא היית רצויה. אני משאירה לך במילותיי, בקולי, בצוואתי האחרונה את המילים האלה. אביך ואני מאד רצינו להביאך לעולם. את נוצרת באהבה גדולה, היינו מאושרים כשנודע לנו דבר ההיריון איתך ועוד יותר שנולדת בריאה ושלמה ילדה מהממת שכמוך.
נכון שאחד עשרה שנה הבית היה מלא בתאומים שנולדו לנו, ולא שאלנו לדעתם אם הם רוצים עוד אח או אחות, אז זה היה הרצון שלי כדי לגרום למשפחה להיות שלמה, ואת הבאת את השלמות הזו. איש לא יאמר לך עוד לעולם שאת הגעת בטעות.
"רק עכשיו אני מבין את גדול הכאב שגרמתי לך דורי," לוחש לה סאם.
לסיום דבריי אומר. אני הולכת לעולמי כאישה חופשיה, לא נשואה, שחזרה להיקרא בשם נעוריה. עכשיו כשאתם יודעים את חלוקת הכספים שהותרתי אחריי, אם יש בכם כעס עליי אני משחררת אתכם מהחובה להתאבל עליי וללוות אותי בדרכי האחרונה.
אני מבקשת שתמנעו מהספדים, ושמסע הלוויה יצא מבית ההלוויות ישירות למקום מנוחתי האחרונה. אין לי רצון שארוני יוצג לראווה בבית המשפט או בכל מקום אחר. אני מבקשת להיקבר בהקדם.
אוהבת אתכם את שלושתכם לנצח.
וזו צוואתי האחרונה בהחלט. אמא, קתרין דה בלנק
סיימון (סאם) ברמינגהם
ג'רי מתקרבת לדורי ורוצה לאמר לה משהו אבל דורי עוצרת בעדה.
"שמעת את אמא שלנו, את רשאית לעשות מה שהלב שלך אומר לך. אימא שלי נפטרה הלילה ואני כואבת מאד את לכתה. אני זקוקה לזמן להתאבל עליה, לעכל שיותר לא אוכל לראות אותה, לדבר איתה, להתכרבל איתה. אם הבעיה שלך הכסף שהשאירה לי, קחי את כולו, אם זה מה שיפצה אותך על זה שאין לך אימא. אני חושבת שאימא נימקה כל צעד שעשתה. את ערכת חתונה שעלתה מעל מיליון דולר. אימא שלי לא תחגוג איתי את מסיבת החתונה שלנו. כל כסף לא יפצה אותי על זה. את הרעל שלך תשאירי לעצמך."
"דורי אני חייבת לספר לך משהו," אומרת ליאה לדורי, "אימא שלך משכה את הכסף שהתכוונה לתת לך ליום הולדתך ורכשה בזה את החנות הצמודה למיו מילאן. כמובן שהיא נרשמה על שמך. זה היה אחרי שדיברתי איתה על ההצעה שלי עבורך. אימא שלך הכירה אותך וידעה שיש סיכוי שתרצי לוותר על הכסף כדי לא לריב עם אחותך ולכן פעלה כפי שפעלה."
"אז מה דורי, את מרוצה מעצמך?" אומר לי אבא.
"זה כל מה שיש לך לאמר לי אבא כאשר אני מאבדת את אימא שלי?" היא אומרת לו ואוחזת בחוזקה בידי. "אתה לא חושב שילדה כמעט בת עשרים צריכה כמה מילות נחמה מול אובדן כזה גדול? מצידי שאתה וג'רי תחלקו ביניכם את הכסף שנשאר עבורי. יש לי את החברה שלי ויש לי את סאם."
"בוא נצא החוצה," היא מבקשת.
"אני רוצה שתכירי את המשפחה שלך," אומר לי סאם ומצביע על הספה בחדר ההמתנה.
"ההורים שלך באו בשבילי?" היא אומרת.
"את חלק מהמשפחה כעת. ברור שהם ירצו להיות איתך בשעות הקשות האלה," אני עונה לה, "זו אימא שלי בת' וזה אבא שלי ביירון."
אימא קמה ומחבקת אותה חיבוק אימהי חזק ומנחם. "אני כל כך מצטערת על אימא שלך. סאם סיפר לנו מה היה . תתנחמי בכך שהיא ראתה את הצעת הנשואים של סאם ושמעה אותו אומר את נדריו לך. וגם על החברה שהקמת שנושאת את שמה היא זכתה לשמוע."
"את מבינה שיש לך תפקיד מאד חשוב כעת. את תהיי הסבתא היחידה של הנכדים שלך. אני אהיה זקוקה לך," אומרת לה דורי ואני נחנק.
"אני אהיה שם תמיד בשבילך," היא אומרת לה.
דורי מתפרצת בבכי. היא מוציאה כעת את כל הכאב ששמרה בפנים תקופה ארוכה. בין מסך דמעותיה היא מבחינה בכריס וקוראת לו להכיר את הוריי. "זה כריס, אח שלי."
"אתם זכיתם בבת משפחה נדירה," הוא אומר לאבא שלי שמחבק אותו וכריס פורץ בבכי,
"כל כך חבל שלא היכרתם אותה. היא הייתה אישה כל כך מיוחדת. כל כך חבל שהיא לא הכירה אותכם וראתה כמה אתם עוטפים אותנו באהבה," אומר כריס.
ואז דורי רואה את ג'רי עומדת ומסתכלת עלינו מהצד. היא עוזבת את ידי, ניגשת אליה, משלבת את זרועה בזו של אחותה. "בואי תכירי את ההורים של סאם."
"זו אחותי הגדולה ג'רי," היא אומרת, "היא התאומה של כריס, אבל כל החיים תזכירו לו שנולדה רבע שעה לפניו וכמעט יום ושנה קודם. היא נולדה 1.1. דקה אחת אחרי חצות."
"תמיד הייתי עצלנית," היא אומרת.
"אל תגידי את זה," ממהרת דורי לאמר, "הגעת למלא הישגים בחיים."
"יותר מהכישלונות?" שואלת ג'רי.
"את יודעת, כל עוד אנחנו חיים אי אפשר לדעת. אני יודעת שאת יכולה להגיע רחוק אם רק תרצי," אומרת דורי.
"הלוואי והיה לי את הדרייב שלך," היא עונה לה.
"תהיי לידי יותר ואולי תדבקי," עונה לה דורי, "את יכולה לבוא לעבוד איתי בעסק החדש."
"את רצינית? את לא שונאת אותי?" שואלת ג'רי כאילו שתיהן לבד בעולם.
"מאיפה זה הגיע עכשיו? את לא יודעת שלריב באמת אפשר רק עם מי שהכי קרוב אלייך?" עונה דורי.
"אתה בטוח שהקטנה הזו רק בת עשרים?" שואלת אותי אימא בשקט.
"נכון שהיא מדהימה?" אני עונה לה בגאווה.
"מה עכשיו?" שואלת דורי ותולה בי מבט שואל.
"אני מציע שנלך לישון כמה שעות. זה היה יום ארוך וקשה מאד. קתרין ביקשה להיקבר בהקדם. אני אברר בבוקר עם ליאה איך אנחנו מבצעים את בקשתה," אני אומר לה.
*
ארבע בבוקר
אנחנו עולים לחדר השינה בקומה העליונה. דורי הולך להתקלח וחוזרת ללא בגדים למיטה. "אני צריכה אותך סאם," היא אומרת לי ונשכבת על המיטה בתנוחה שלא משאירה מקום לדמיון.
המילים האלה והמראה של איבריה המזמינים אותי לבוא מבעירים אותי מייד ועדיין יש משהו שיושב לי על הלב ואני מרגיש שאני חייב להסיר אותו.
"אני רוצה לשאול אותך משהו ותעני לי בכנות," אני אומר לה.
היא מתיישבת מייד ומביטה בי במתח.
אני מלטף את פניה. "אני חייב לדעת האם המילים שאמרת לי, הנדרים שחזרת עליהם, האם הם נאמרו באמת עבורי או שנוכחותה של אימך בשעותיה האחרונות היא שגרמה לך לשתף איתי פעולה?"
"או סאם. כואב לי לשמוע שאפילו חשבת על זה. באותם רגעים ראיתי רק אותך. זה היה הכי אמיתי שאפשר בשבילי . באמת התכוונת למילים שאמרת? כי אם לא אני חייבת לדעת."
"התכוונתי לכל מילה. ראיתי את האהבה העצומה שיש לי אלייך לנגד עיניי. ברור שהעובדה שאימך הייתה בחדר וזכתה לזה העצימה את זה, אבל זו רק את שהיית שם איתי. אני כל כך מתרגש לבנות איתך יחד בית. אני רוצה להביא איתך ילדים לעולם. אני כל כך מוכן לזה אבל אחכה שאת תהיי מוכנה," אני עונה לה.
"אני כל כך רוצה להיות אימא של הילדים שלך. אני מוכנה. אפילו עכשיו," היא עונה לי וכורכת את זרועותיה סביבי ומנשקת אותי בפראות, בדיוק כמו הנשיקה הראשונה שלנו. "אימא שלי לא תחזור יותר. אני יודעת שאני לא מעכלת עדיין את זה, אבל החיים ממשיכים ואני רוצה לחוות אותם במלואם איתך."
היא מרוקנת אותי לגמרי ומושכת אותי למיטה. "סאם…אני כל כך רוצה…"
באותו רגע אני מבין את סוד הקסם שלה. המילים שלה כשהיא קוראת לי בזמן שהיא עושה אהבה איתי מעוררות אותי יותר ממראה הגוף המושלם שלה שמבעיר אותי בשנייה.
אני חודר לתוכה, מנסה לשלוט בעצמי, אבל המילמולים שלה את שמי, רק מעצימים את התשוקה שלי ואני מוטרף ממנה, גורמות לנשימתי להתקצר להיות כבדה יותר ואני מתחיל לגנוח ללא שליטה. "כן ילדה שלי, מה שתרצי," אני ממלמל.
אני לא מצליח להאריך במעשה האהבה ומרגיש את השפיכה שלי נורית לתוכה. רק אז אני מתפנה להסתכל עליה והחיוך על פניה מראה לי שגם היא הגיעה לשיאה.
"ההתמסרות שלך היא כל כך מוחלטת," אני אומר לה, "השם שלי שנישא בפיך כל הזמן מראה כמה את מרוכזת רק בי."
"אמרתי לך שאתה המאהב המושלם שלי," היא עונה לי, "למה לי לפנטז על אחר?"\
*
בבוקר אני מתעורר ורואה אותה נועצת מבטים בנייד שלה. "הכל בסדר דורי?"
"אבא שלי כתב לי שהוא מבקש להיות שותף בסידורים להלוויה . הוא רוצה לדבר איתי ושואל האם אנחנו יכולים להיפגש," אומרת דורי.
"ומה את חושבת לעשות?" אני שואל.
"קח אותי אליו. הם…הוא מתגורר במשרדי רוטשילד," היא אומרת לי.
כל כך הרבה פעמים באתי לבניין המגורים הזה. השוער בחניון בטוח שאני בא לבקר את ארן. "מר רוטשילד יצא," הוא אומר לי.
"אנחנו לאבא שלי," אומרת לו דורי.
"אני משתתף בצערך," הוא אומר לי, "אבא שלך נראה הרוס."
"תודה," אומרת דורי ומגששת אחריי ידי.
"דורי," אומר לה אבא שלה מיד כשאנחנו נכנסים. הוא ממהר לאסוף אותה אליו לחיבוק. הוא פורץ בבכי.
המעמד הזה קשה לי. הוא בהחלט גבר מרשים שמקרין עוצמה. לראות אותו נשבר ככה זה מראה שקשה לי לשאת.
"לפני הכל אני רוצה לאמר לך כמה דברים. את אולי לא תביני את זה אבל היה לי קשה לעמוד ליד אימא שלך. היא הייתה האישה המושלמת. אישה מוכשרת בטרוף, חכמה שאין דברים כאלה. בעצם יש. יש אותך ואת כריס, אתם בדמותה."
"וגם ג'רי, לעולם אל תשכח את זה. החיים הובילו אותה בדרכים לא נכונות, אבל היא לא פחות מאתנו בשום דבר," אומרת דורי.
"הכישרון הגדול שלה שם אותי בצל. לא יכולתי להתמודד עם זה. את מבינה שהסטודנטיות תמיד הראו לי הערצה, מה שלא ראיתי מאימך ובחולשתי נגררתי אחרי זה," הוא אומר.
"על מה אתה מדבר? אימא תמיד הייתה גאה שהיא אשתך. תמיד עמדה זקופה לידך. כמה חבל שאני זו ששומעת את המילים האלה ולא אימא," היא אומרת לו בעצב.
"דורי לא כולם כמוך. את מעולם לא פועלת ממקום של גאווה. את מדברת את אשר על ליבך. לא כולם בנויים כמוך. כל חיי אשא את האשמה הזו שלא ידעתי לדבר עם אימך."
*
שנה עברה…
דורי
"סאם…סאם.. אני לא יכולה יותר," אני לוחשת לסאם, "הכאב הזה הוא בלתי נסבל."
"אני פה ילדה שלי," אומר לי סאם ומחזק את אחיזתו בידי.
"בדקתי אותה לפני כמה דקות וזה ייקח עוד זמן," אומרת המיילדת לסאם, "זו לידה ראשונה שלה היא עוד לא מכירה את כאבי הלידה."
"אני מכיר את אשתי. היא לא ילדה מפונקת. אני בטוח שיש לך ניסיון רב, אבל אני מבקש שתבדקי אותה שוב," אומר לה סאם.
המיילדת עומדת לבדוק אותי כאשר דניאל מגיעה לחדר. "אני כל כך מצטערת דניאל. אני לא מחזיקה מעמד יותר," אני אומרת לה.
דניאל בוחנת את המוניטורים שמראים שהצירים מאד חזקים. "הלידה הזו התפתחה מאד מהר," אומרת המיילדת לדניאל, "יש לה צירי לחץ כדי שנתחיל."
"אני רואה כבר את הראש דורי," אומרת דניאל, "עוד מעט תפגשי את הבן שלך. כשתרגישי שוב לחץ תיקחי אוויר ותלחצי עד שאומר לך להפסיק."
"אני לא מבינה," אני אומרת לסאם מבולבלת.
"תתרכזי בי," הוא אומר לי.
אני מסתכלת עליו ומחייכת. אני רואה את אימא שלי עומדת לידו.
"קחי אוויר ותלחצי ואל תפסיקי," הוא אומר לי ברוך, "תלחצי לי את היד חזק כמה שאת צריכה."
אני לוקחת אוויר ולא מפסיקה ללחוץ. אני מרגישה לחץ בעיניים, כאילו הן נעקרות ממקומן. אבל החיוך לא מש מפניי.
פתאום הכאב הוקל. שקט גדול משתרר מסביב ואחריו נשמע קול בכי.
אני פוקחת את עיניי. סאם רוכן לנשק אותי. יש משהו במבטו שנראה מודאג. "הבן שלנו בסדר?"
"כן מתוקה," הוא עונה ואני יודעת שמשהו לא בסדר.
"אמא מה קרה?" אני שואלת, "למה סאם מסתכל עלי כך?"
"אני חושש שהיא הוזה," אומר סאם, "תבדקו אותה."
"אני לא. אני רוצה לראות את התינוק שלנו. הבטחת לי שהוא בסדר," אני אומרת.
"ילדה שלי הכל בסדר. יש לך שטפי דם בעיניים בגלל המאמץ. הרופא רוצה לבדוק אותך קודם," הוא אומר.
"אני רוצה את הבן שלי," אני עונה לו.
הם מניחים את התינוק המושלם שלי עליי. אני לא מרגישה שבודקים אותי, לא רואה כלום מלבדו. הוא העתק מדויק של אביו, של סאם האהוב שלי.
ליאם, זה שהם שבחרנו לו, פוער את פיו ומחפש לינוק אני מצמידה אותו לחזה שלי והוא מתחבר אליי כאילו זה המקום הכי טבעי לו בעולם.
"תהנה לך כל עוד אתה יכול. כי זה שלי," לוחש לו סאם.
"אני לא מאמינה," אני אומרת לו, זה "מרגיש לי שאני מסתכלת עלייך ביום היולדך."
"אני רוצה לדבר רגע עם שניכם," אומרת דניאל.
"את אישה חזקה מאד דורי. את כל תהליך עברת לבד חוץ מלחיצה האחרונה. זה טבעי מאד שבכאב כזה עצום ללא כל חומר משכך כאב, את חווה דברים. אני בטוחה שאימא שלך הייתה איתך. המדידות שלך מראות שאת חוזרת מהר לכיוון הנורמל. גם העיניים שלך הרבה פחות אדומות. אני אשאיר אותך כמה שעות להשגחה ואם הכל בסדר אשחרר אותך הביתה."
אחר הצהריים
"בואי נלך הביתה אימא," אומר לי סאם.
למרבה הפלא יש לי מעט קרעים קטנים, ואני לא הולכת כמו אימא אווזה כפי שציפיתי שיהיה. "את יודעת ילדה, ברגע הראשון שראיתי את ליאם הייתי בהלם. גם בגלל שהלידה הייתה כל כך מהירה, וגם ההבנה שאני אבא! אני אבא את קולטת? וגם כי הוא באמת נראה כמו התמונות שלי כתינוק. ציפיתי שיהיה דומה לנו, אבל דבר כזה זה מדהים."
"אני מאושרת כל כך שהוא דומה לך. הוא יהיה שובר לבבות רציני. תראה איך הוא יישן בפוזה של גבר אלפא כזה?"
"את כבר כל כך אימא," הוא אומר וצוחק.
"אני חייב לאמר לך משהו. את שוכבת נאבקת כולך לא להוציא הגה וממלמלת סאם…סאם…אני לא יכולה יותר. והראש שלי מכוון רק לדבר אחד, ואני חושב לעצמי שאני חייב לעשות הכל כדי לזכור שאנחנו לא באמצע מעשה אהבה אלא בלידה. למילים האלה יש כזו השפעה עליי שזה לא יאומן."
"זה כל כך ברור לי. זה הדרך שלי לאמר לך שאני סומכת עלייך ומבקשת שתעזור לי," אני עונה, "כמה שהייתי רוצה בוא נזכור שהמקום צריך להחלים."
אנחנו יוצאים לכיוון הבית אבל סאם נוסע לכיוון ההפוך. "עוד רגע תביני," אומר לי סאם ומלטף את פניי. והוא צדק. העיניים שלי מתמלאות בדמעות.
סאם עוצר את הרכב וניגש לפתוח לי את הדלת. הוא נושא את ליאם בזרועותיו, עוטף אותו היטב בשמיכה.
"באתי לספר לך שאת סבתא," אני אומרת בשעה שאני נוגעת באבן הקרה המונחת על קיברה של אימא, גם ג'רי עומדת ללדת וגם לילי אשתו הטרייה של כריס בהריון. אני יודעת שהיית איתי היום אימא, ולא איכפת לי שיגידו שאני משוגעת, אני ראיתי אותך."
אני מרגישה יד חמה על כתפי. אני לא צריכה להסתובב כדי לדעת מי עומד מאחוריי. "את מאמינה קתרין שאת סבתא ואני סבא?" אומר אבא, "דורי הייתה כל כך אמיצה הלילה. את בטח מאד גאה בה."
"עד יום מותי לא אסלח לעצמי על מה שעשיתי לאימא שלך. היא כל כך הייתה ראויה להרבה יותר," אומר אבא בקול חנוק, "אני כל כך אוהב אותה, שזה שורף לי בפנים. אבל זה מאוחר מידי."
אין לי מילים לנחם אותו. אימא שלי איננה והיא כבר לא תשמע את מה שאבא באמת מרגיש אליה. כל מה שאני יכולה לעשות למענו זה רק לחבק אותו.
"את זוכרת דורי שאמרת לי ביום מותה שיותר לא תאמרי את המילה אימא? את טעית. עכשיו כשיש לך את ליאם, ואני מאמין שהוא רק הראשון, את תאמרי את המילה הזו הרבה, ועוד יותר מכך את תשמעי אותה."
"נכון שהוא הילד הכי יפה בעולם? בדיוק כמו אבא סאם?" אני שואלת את אבא.
"את לא יודעת מה זה עשה לי בלב לשמוע את צמד המילים אבא סאם ולדעת שאת, ילדה שלי, שותפה ליצירה המופלאה הזו," אומר סאם וההתרגשות ניכרת על פניו.
*
שלושה חודשים עברו
אני מסיימת להניק את ליאם. הוא נרדם שבע ואני משכיבה אותו במיטתו, מקווה שיש לי לפחות ארבע שעות שקט.
"עכשיו תורי," לוחש לו סאם שמחבק אותי ורוכן לתת לו נשיקה.
"סיימת את העבודה שלך?" אני שואלת ונותנת לחלוק המשי אותו אני לובשת להחליק מעל לכתפי ולחשוף אותה.
"שאלתי האם אתה פנוי כעת?" אני ממשיכה ופותחת את החגורה, מה שגורם לחלוק להיפתח ולחשוף את העובדה שאני לא לובשת כלום מתחתיו.
"תני לי לבדוק ביומן," אומר סאם ומוביל אותי לחדר השינה שלנו.
העיניים שלו לעומת זאת כבר מגלות לי הכל, ובכל זאת הוא מפתיע אותי ומושך את החלוק ממני והודף אותי למיטה.
"את יודעת ילדה שלי מה אני הכי רוצה?" הוא שואל אותי בקול חרוך.
"ספר לי סאם מה אתה רוצה?" אני שואלת.
"לשמוע אותך אומר לי סאם…סאם.. כמו אז בחדר לידה," הוא עונה לי.
"אתה יודע בדיוק מה אתה צריך לעשות," אני עונה לו, "מאהב מושלם שלי."
והוא בהחלט יודע.
הוא מתחיל לנשק אותי נשיקות קטנות, כותב מילות אהבה על כל גופי,
באיטיות שמטריפה אותי. הוא לא מוותר גם על הפיטמות שכל כך רגישות כעת, וממשיך מטה והנה הוא משיג את מה שרצה.
" סאם…סאם.. אני רוצה…סאם…" אני לוחשת.
"ספרי לי ילדה שלי, מה את רוצה?"
*
אחרית דבר
זו הפעם הראשונה שאני משאירה את ליאם לבד. אני מודה לבת' שמרגיעה אותי. "הוא יהיה בסדר."
"אני כל הזמן עם הטלפון תעדכני אותי," אני אומרת לה רגע לפני שאנחנו יוצאים מהבית.
"סאם," אני אומרת.
"אל תתחילי," הוא אומר וצוחק.
"חשוב לי לאמר לך שאתה החבר הכי טוב שלי, המאהב" אני אומרת.
אבל הוא קוטע אותי באמצע: "המושלם."
"בהחלט. המאהב המושלם. אתה הכוח שלי לקום בבוקר. לעבוד וליצור , ובכלל להיות שמחה. אני כל כך אוהבת את המתנה שהענקת לי, את ליאם שלנו, אבל חשוב לי שתדע כמה אתה חשוב לי. אתה ממלא את החיים שלי באור גדול."
"זו את שגורמת לי לכל אלה, ילדה שלי. בזכותך אני הכל. מרגיש לי שכל ההישגים שלי, ואת יודעת שהגעתי רחוק, היו חסרים בלעדייך," הוא עונה לי.
אנחנו מגיעים למגדל הנהר. תצוגת האופנה כבר בעיצומה. אנחנו ממתינים בצד למילות הסיום.
על הבמה בלב מגדל הנהר עומד ליאה בשמלת ערב שחורה עטורת יהלומים תוצרת החברה שבבעלותה מיו מילאן.
"אני מודה לכל מי שהגיע היום לתצוגה של הליין החדש של מיו מילאן," אומרת ליאה. הבטחתי לכם הפתעה בסוף התצוגה. אני רוצה להזמין לבמה את סאם בירמנגהם מנכ"ל קתרין לה בלנק ע"י מיו מילאן להציג בפניכם את הליין החדש שלהחברה.
מחיאות כפיים סוערות מלוות את סאם בעלותו על הבמה. הוא לבוש בחליפה תוצרת מיו מיו מילאן ונראה כמו אחד מהדוגמנים שהופיעו בו הערב. אני מחניקה חיוך כאשר אני שומעות את ההתלחשויות מאחורי גבי. איש לא יודע שאחד הרווקים הנחשקים בעיר , לא רק שהוא נשוי אלא שהוא כבר אבא.
"ראשיתה של החברה בילדה אחת מאד מדהימה ומוכשרת שהתחילה לשזור חרוזים. אחד הדגמים הראשונים שלה שירת הגלים נענד על ידי יותר ממיליון נשים בכל רחבי העולם. לפני שנה וחצי כמה ימים לפני שמלאו לה עשרים היא קיבלה הזדמנות נדירה מליאה רוטשילד והיא האמנית שיצרה את ליין התכשיטים שאתם עומדים לראות כעת.
החברה נקראת על שם אימה של המעצבת שהלכה לעולמה ביום שהוקמה החברה. אני זוכר את ההתרגשות שהייתה שרויה בה קתרין לה בלנק שעות ספורות קודם כאשר נודע לה על כך. לא רק בגלל שהקמת החברה מנציחה את שמה, אך בעיקר בשל העובדה שבאותו יום ליד מיטתה נשאתי את בתה לאישה.
רחש גדול נשמע בקרב הקהל. עד היום איש לא ידע על דבר נשואינו.
"אני רוצה אותך כאן לצידי," אומר סאם ומישיר מבטו אליי. "קבלו את אשתי היפה, אם בני בכורי ליאם , את דורי בירמנגהם האישה שבזכות הכישרון שלה בשזירת חרוזים, נפש האמן שבה והחלומות שהעזה לחלום אנחנו חוגגים כאן היום."
סוף
בר אבידן
מאמינה באהבה©
?
©כל הזכויות של הסיפורים המופיעים באתר זה שמורות לכותבת.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע,
לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני,
אופטי או מכני או אחר כל חלק שהוא מהחומר שבאתר זה.
שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול באתר זה אסור בהחלט
אלא ברשות מפורשת בכתב מהכותבת.