אישה יפה
השבוע מתפרסם פרק 40 של הסיפור "אישה יפה." כתבתי כבר מעל 85 אלף מילים והסיפור עדיין בעיצומו.
כשישבתי לכתוב אותו הגדרתי אותו כמיני סידרה שזו ההגדרה שלי לסיפור בסביבות 10 פרקים.
הוא היה אמור להיות סיפור ברוח התקופה, כאשר פול היה זה שעתיד לרקום סיפור אהבה עם סול, כל זה על רקע של המגיפה, כאשר העבודה עוברת להיות עבודה מהבית ובזום.
מילים שלי שכתבתי שנה קודם, המילים שאימצתי כפתיח לסיפור, גרמו לסיפור לשנות את כיוונו לחלוטין, וכך הגיע כריס לסיפור.
אני מאד נהנית לכתוב את הסיפור ושותלת בו רמזים לדברים שיקרו בעתיד.
מאחלת לכם המשך קריאה נעימה
אישה יפה 39
'כך נראה אושר' חושבת סול לעצמה כאשר היא מתבוננת בתגובה של כריס למראה השולחן אותה ערכה לקראת ארוחת הערב המשפחתית. ארוחה שנערכה בדירתו של כריס בגלל שסבתו, אימה של ג'ורג'ינה , אושפזה בבית החולים.
אישה יפה 40
השבוע מתפרסם הפרק ה- 10 של הסיפור "מכורה לקולו." בניגוד לסיפורים אחרים שאני כותבת, אין לי כל מושג לאן ייקח אותי הסיפור. משולבים בו אירועים שמתרחשים בחיי, ושיחות שאני מנהלת.
כבר אמרנו שדברים לא קורים סתם.
בפרק 9 נגעתי בעובדה שבעלה של אנני תבע ממנה לקיים יחסים בכוח. עוד בטרם פורסם הסיפור, ובלי שאמרתי מילה, הדמות שקישרה אותי לפסיכיאטר ניהלה איתי שיחה על אונס והדברים ששמעתי מפיו השאירו אותו מהורהרת.
(אני חייבת לציין שאישית לא עברתי אונס.)
בר
מכורה לקולו 10
אנני פותחת את ליבה ומספרת למייסון על עברה.
מייסון מחליט שגם עליו להתמודד עם שדי העבר ומתכונן לפגישה עם אביו. הוא יודע שאנני תהיה שם עבורו.
סיפור מהעבר
השינוי – (הראיון חלק ב' ואחרון)
סיפורן של שתי עיתונאיות העובדות בתחנת טלוויזיה.
החלק א' מסופר מפיה של אלה כפריס,
בחלק ב' ממשיך הסיפור מפיה של ג’יין מקפירסון,
מתוך הבלוג שלי "כותבת אותי."
אי של שקט
ללמוד אהבה
כמה מילים עליי ועל קנדה.
אחרי שירותי הצבאי הגעתי לביקור משפחתי בטורונטו. בן דוד שלי התחתן וכל המשפחה מאמריקה הצפונית הגיעה לארוע, מה שנתן לי הזדמנות לראות את כולם. המשפחה ניסתה לשכנע אותי להשאר וללמוד כאן, אבל אני העדפתי לחזור.
כאשר רציתי לקחת "שבתון" ולהרגיש קצת אווירה אחרת, הצעתי שנבחר בקנדה. לא ידענו אז לאן המסע הזה ייקח אותנו, ולא חשבנו שנשאר כאן כל כך הרבה זמן.
זה ידוע שאם עוברות כך וכך שנים אתה בדרך כלל נשאר. הזמן טס ואנחנו מוצאים את עצמנו סופרים פה שנים.
ישראל לעולם תהיה המולדת שלנו, אבל היום המציאות שלנו היא כאן. לצערי המצב בעולם הוא כזה שלא מאפשר גיחות לארץ כמו שהייתי רוצה.
פעם אחרונה שהייתי בארץ היה בקיץ 2019. הייתי בחופשה בת חודשיים קסומים. ביליתי הרבה בבתי קפה , שלא כהרגלי, רקדתי על שפת הים עם חברים, טיילתי, אבל יותר מכל ניהלתי שיחות נפש עם היקרים לליבי.
הימים האלה מאד חסרים לי, אבל זו מציאותי כרגע.
ה-1 ביולי הוא יום העצמאות הקנדי. כל מקום מתמלא בדגלי האדום ולבן. אני מרגישה כאן בבית ועדיין ליבי יהיה תמיד שייך למזרח.
בר
יהיה פה קיץ לוהט!
הצצה לסיפור בהמשכים חדש
מועד הפרסום עדיין לא נקבע
קפטן תיאו או'הרה קצין משטרת במשטרת ניו יורק מגיע למטווח עשר דקות לפני שהשוטרים שלו מתייצבים לאימון תקופתי. הוא מופתע לראות במקום אישה מסתורית שמתאמנת לבד.
הסיפור מתחיל דווקא במילים שלה.
וכך הוא מתחיל..
"אני מרוכזת כולי. ידי אוחזת במתכת הקרה ביציבות. עיניי מצטמצמות וכל מה שאני רואה לפניי היא דמות הקרטון שמולי אותה אני עומדת לנקב בקרוב.
"נראה שהיית מוכנה לרוקן מחסנית שלמה כעת," אני שומעת.
הוא עומד קרוב מידיי, כמעט צמוד לגבי.
אינני מכירה את קול, אבל מרגישה מלוטפת ממנו.
אני מוצפת בריח של מי גילוח שהותזו בנדיבות על פניו לפניי זמן קצר, ריח של בושם יקר.
האינסטינקט הראשוני שלי הוא להסתובב אליו, אבל אני מודעת לעובדה שאקדח טעון בידי, דרוך ומוכן לירי.
אני נשארת בגבי אליו, מתעלמת מנוכחותו, בולעת את סקרנותי ויורה ישר לליבו של האיש על גבי לוח הקרטון.
"בדיוק כפי שאמרתי. את מוכנה לרוקן מחסנית שלמה. מסכן, הוא לא יודע מה מצפה לו. ואולי כן? את זה רק את יודעת."
בר אבידן
מאמינה באהבה
כל הזכויות שמורות
מאחלת שחודש יולי
יביא עימו בשורות טובות,
שיהיה חודש רגוע
שבת נעימה וטובה
עטופה באהבה
?
בר