בר אבידן -מאמינה באהבה

21.3.

לו היית מתהלך בעולם החיים היית ודאי קונה לה היום זר גדול של ורדים
אדומים כמספר שנות האהבה שלכם ומניח אותו על השולחן עם פתק: "אוהב אותך אהובתי."

*

"דארלינג",

אין לך מושג מה עומד לקרות, מבחינתך זה עוד יום שיגרתי.‏

כרגיל, אתה קם מוקדם, מרתיח מים לקפה ונכנס בינתיים ‏להתקלח.‏

כרגיל, אתה לוקח את הזמן, נותן למים לשטוף מעליך את ‏חלומות הלילה שלך, על אישה אחרת, מזדמנת, שעושה לך את ‏כל העולה על רוחך. אתה שר שיר עליז בליבך, כיוון שכולם ‏עדיין ישנים.‏

כרגיל, אתה מתגלח, לא לגמרי, רק מעט. אתה אוהב שיראו את ‏גבריותך על פניך. מישהי פעם אמרה לך, שזיפים בני יומם ‏מעידים על גבריות, ומאז כך אתה נוהג.‏

כרגיל, אתה מסיים להתלבש, מעיף מבט מרוצה ,או שלא, בראי, ‏וניגש להרתיח שוב את המים. הפעם הרתיחה היא מהירה, ואתה ‏מוזג את המים החמים לכוס, מוסיף כפית גדושה קפה ומעט ‏סוכר. כל זאת בכוס טרמית, כדי שתוכל לשתות בדרך ולא ‏להתעכב.‏

מה שאתה לא יודע, שזה לא יום רגיל.‏

כשתחזור הביתה, הוא יהיה ריק. לא תהיה בו אשה, לא יהיו בו ‏ילדים. גם את הכלב היא תקח, הכלבה. אתה תתרוצץ בכל ‏הבית, תחפש סימן למה שקרה כאן. לתדהמתך, אפילו פתק לא ‏תמצא. אתה, שמיהרת הביתה כדי לאכול ארוחת ערב בחיק ‏המשפחה, תהיה אבוד.‏

ימים יעברו עד שתגלה, שהיא מתחבאת דווקא בחיק משפחתך, ‏ועד אז תשאל את נפשך למות. כשתמצא אותה היא תגיד לך: ‏‏"הרי רק רציתי ממך ילדים, לא חתונה." אתה תיזכר שכך ‏אמרה, ותזכיר לה שאמרת: "אין אצלי ילדים בלי חתונה."‏

ועכשיו הילדים לא אצלך, וגם אין יותר חתונה.‏

יום יבוא, ואתה תפגוש באחרת. כמו אלה שחלמת עליהן מידי ‏לילה. והיא תבנה לך בית, שיהיה מושתת על אהבה, על ילדים ‏והכל, וגם כלב. ויותר לא תצטרך לחלום, כי תחייה את החיים.‏

אוהבת
בר?