ויש שתיקה.
לעיתים אני חושקת שפתיים
כדי לא לתת למילים
לברוח,
לעיתים אני מחבקת את עצמי,
כדי שהאצבעות לא תתפרצנה
על המקלדת.
היום,
נשכתי שפתיים,
ובה בעת,
הרחקתי את אצבעותיי
מהמחשב,
כדי לא לכתוב מה אני מרגישה
אל מול המילים שנכתבו.
(לא לי)
אני תוהה באיזה עולם
חיות מי שאחראיות
על המילים.
מצד שני,
אני מודה כל רגע,
על העולם בו אני.
זהו,
פרקתי.
בר