בר אבידן -מאמינה באהבה

הוא פוטר מהעבודה, 

נאלץ להחזיר את הרכב,

ללכת הביתה ברגל. 

בכיסו לא נשארו דולרים רבים,

לפחות לא כפי שהיה רגיל. 

 

כשסיפר לה,

הודיעה לו שהיא עוזבת אותו. 

הוא כבר לא היה רב נכסים,

לפחות לא כפי שהתרגלה,

והיה בעיניה חסר ערך. 

 

הוא לא ראה את האור

והחליט שאין מוצא

והוא חייב

לסיים את חייו.

 

כי מה כבר נותר לו לעשות?

 

הוא הלך לגשר מעל הנהר

טיפס עליו,

ועמד לקפוץ.

אמנם הנהר היה קפוא

ומה זה כבר ישנה לו אם ימות?

 

משיכה קטנה במכנסיו 

הסיטה את תשומת ליבו

לילדה קטנה שעמדה שם.

"אפילו ילדים קטנים כמוני יודעים שזה מסוכן. "

היא אמרה לו כועסת.

 

הוא רצה לאמר לה

שהחיים חסרי ערך בעיניו,

אבל היה משהו בעיניה

שגרם לו לרדת ולהתיישב

על המדרכה לידה.

 

"אתה רעב? היא שאלה

"קצת," הוא ענה ולא ידע למה ענה לה כך.

היא אחזה בכריך שאכלה,

בצעה ממנו חתיכה

ואת הגדולה יותר נתנה לו.

 

הוא הביט בה לרגע,

וכל כך התבייש.

לא כי חלקה את מה שהיה לה איתו.

אלא כיוון שמהמעט שהיה לה

נתנה לו.

 

ישנם רגעים בחיים

ששמים לך את עצמך כמראה

ובאים ללמד אותך

מה באמת

חשוב.

 

בר

 

כל הזכויות שמורות לבר אבידן©