בר אבידן -מאמינה באהבה

שלם

אם תשאלו את אביה ממתי היא חברה של איה, היא תענה לכם "ממתי לא?"

הן הבטיחו אחת לשניה שביום שיסיימו את בחינות הגמר, הן הולכות להתפרע. דובר שתקחנה חופש ארוך, ורק אחר כך תחפשנה עבודה. הן לא ידעו מה יעשו, רק ידעו שאין להן כל צורך לצאת מגבולות המדינה.

בוקר הבחינה הגיע. איה לוקחת את הנייד ושולחת מסרון:

(07:00)  איה: אילת?

(07:01) אביה: אילת!.

למרות שמאד בא לה לנסוע לגליל, היא מחליטה להענות להצעה.

בצהרי היום הן יוצאות לדרך. מהר מאד מתחלף הנוף העירוני בכפרי, ואחר כך מתחילים המרווחים בין ישוב לישוב. הן פותחות את הרדיו, ושרות בקולי קולות. איה קצת מזייפת, אבל לאביה זה לא מפריע. היא יודעת כמה שתיהן זקוקות להתפרקות הזו. עד אותו יום עצמו לא היה להן ממש חופש.  תמיד עבדו כדי להרוויח דמי כיס, תמיד עזרו בבית, מעט מאד זמן נשאר להן עבור עצמן. את המעט הזה בילו תמיד ביחד.

"אני לא יודעת מה עושים עם החופש", אומרת איה.

"דבר אחד בטוח. כדי שנוכל לחשוב כדאי שנעצור בדרך לאכול משהו. מאתמול לא אכלתי כלום. אני גוועת," עונה לה אביה.

הן עוצרות בחנות נוחות בתחנת דלק, בוחרות להן כריך לאכול וקונות שני בקבוקי מים של ליטר וחצי.

איה, שהרכב שלה, מאד אחראית. היא דואגת למלא דלק, שעבורו משלמת אביה כפי שסוכם ביניהן מראש, היא בודקת אויר בגלגלים פעם נוספת, ומבקשת מהמתדלק לבדוק שמן. היא נראית לו עייפה ותפרנית והוא מרחם עליה ואומר לה את האמת: "אין צורך למלא שמן, הכל בסדר. סעי לשלום."

עם ברכתו של המתדלק הן יוצאות לדרך, עם שקית מלא חטיפים, עם ארטיק נוטף שהתחילו ללקק כשסיימו את הכריך, ושני בקבוקי מים גדולים.

הכביש הפתלתל סופג את כל הזיופים של איה, ואת קולה הערב של אביה. גם הירידה לעבר כביש הערבה מקבלת את פניהן במאור פנים. עכשיו רק נשאר קטע הדרך הזה שנוסעים בו ישר ישר ומגיעים.

באיזשהו מקום נמאס לה למכונית. לא ברור אם היא עייפה, או מפריע לה קולה המזייף של איה. היא מספיק נחמדה כדי לשבוק חיים מטרים ספורים לפני השער של הקיבוץ.

לרוע המזל דבר אחד שתיהן שכחו. הטלפונים שלהם מרוקנים לגמרי, ולא נותר להן אלא לחכות שמישהו יעבור. שעה ארוכה הן יושבות ומחכות. ההצלה מגיעה על גבי ג'יפ סהרה פתוח, בדיוק בשעה שהשמש מתחילה לשקוע. שלושה בחורים קופצים מהרכב, מחברים את המכונית העיקשת לג'יפ, גוררים אותה לתוך הקיבוץ, ומניחים אותה לישון ליד המסך.

אורן, ארז ואמיר, שלושת האחים, שחוזרים כעת מהעבודה במטעים, משתוקקים כבר להכנס להתקלח ולהספיק לראות את הסרט שמוקרן, במה שהיה פעם חדר אוכל משותף. שנים מהם לוקחים את התיקים והשלישי את השקית עם החטיפים. הם לא אומרים דבר, אבל הבנות מבינות שהן מוזמנות ללכת בעקבותיהם.

"אני אורן," אומר היפה. מסתבר ש"השתקן" הוא ארז, ואמיר הצעיר ביותר הוא האדיש. שלושתם חיים יחד בדירת רווקים ואילו אחותם אדוה, גרה עם ההורים.

איה מיד מתחברת לאורן היפה ומתחילה לפטפט איתו. היא מכירה טיפוסים כמוהו, ואין לה שום בעיה להתחיל איתו, מהסיבה הפשוטה שהיא בדיוק כמוהו, רק בבת. היא יפיפיה שמושכת גברים סביבה כל היום. אביה תמיד צוחקת ואומרת שהיא כמו מלכה, והם הנתינים שלה, הם יעשו כל מה שתצווה עליהם.

שלא תבינו נכון, אביה מהממת בזכות עצמה, רק שהיא לא טיפוס מוחצן כמו איה. ואת איה זה מוציא מדעתה. כי יש דברים שאביה לא משתפת אותה והיא משתגעת מסקרנות.

הם מגיעים לחדר, ואביה סוקרת אותו במהירות. היא רוצה לאמר משהו לאיה, אבל היא כבר עמוק בפלרטוט עם אורן, וכבר לא מתייחסת אליה בכלל. היא לא כועסת, היא מכירה אותה כבר ומקבלת אותה כמו שהיא.  בסלון יש שתי כורסאות וספה תואמת, מעט מרופטת, ועליה זרוקות כמה שמיכות.

אביה מתיישבת על הכורסה הכי קרובה לחלון. היא מוציאה מתיקה את הנייד, מחברת למטען מחכה שיתמלא קצת  ומתחילה לרשום הודעה.

ארז השתקן, ניגש ומניח לפניה כוס עם בקבוק מים ומשקה מוגז.

"תודה," היא אומרת לו וממשיכה לכתוב את ההודעה.

"כדאי באמת שתודיעי לחבר שלך שאתן תקועות, שלא ידאג לך," אומר לה אמיר.

"שמעתי שאתם מתכננים ללכת לסרט הלילה. כדאי שתודיע לחברה שלך, שיתכן שתאחר כיוון שנתקעת עם שתי עירוניות שתקועה להן המכונית," היא עונה לו. "אתה יכול להיות רגוע. הודעתי לאבא החורג שלי שנתקענו ואנחנו זרוקות באיזה קיבוץ באמצע המדבר. לא רוצה שהוא ידאג," היא מוסיפה ומניחה בצד את הנייד.

היא מתכוונת למזוג לעצמה מים ומושיטה יד לבקבוק, בדיוק בזמן שאמיר עושה אותו דבר. ידו מרפרפת מעל ידה לא בכוונה ומרעידה אותה. היא מרימה עיניה ומחפשת את עיניו.

שערו של אמיר נופל על עיניו, והן נעוצות בכוס שלתוכה הוא מוזג לה את המים. הדבר האחרון שבא לו עכשיו זה שהעירונית הזו תסדוק לו את מעטה האדישות. עד היום היה מוגן במסגרת הקיבוצית. כולם מכירים את כולם, ואין לו חשש שמישהי מהקבוצה שלו תנסה לחטט בנפשו הפצועה. עכשיו הוא מרגיש שהיא מסכנת אותו. בשעה שהיתה עסוקה בכתיבת ההודעה, הוא הגניב מבט לעברה. העינים שלה הממו אותו ברכות שלהן.

הוא נזכר שלא הגיבה למה שאמר לגבי החבר שלה. הרי לא יתכן שליפה כמוה אין חבר. הוא לא מתאפק ומביט אליה. מבטה מחפש אותו והוא נמשך אליו.

"אין לי," היא עונה לו.

הוא לא בטוח שהבין, אבל מנחש שענתה למה ששאל. "יפה כמוך ואין לך חבר?" בורחות לו המילים מהפה בלי שהתכוון. הוא מתכווץ, הוא לא התכוון להחשף.

"ומה אני צריכה להבין מזה, שגם לך אין?" היא שואלת, "או אולי.."

"נו מה יש לאמר על זה," הוא אומר מזדקף  מצביע על עצמו, "דבר יפה ומושלם כמוני נטול חברה. בטוח משהו דפוק בי." הוא שותק לרגע וממלמל, "משהו פשוט דפוק בי."

"אף אחד מאתנו לא שלם," היא עונה לו בשקט, "גם אם כלפי חוץ זה נראה כך."

"את באמת חושבת?" הוא עונה לה מהורהר. "אני מסתכל עליך ולא יכול להעלות בדמיוני דבר אחד שיכול לפגוע בשלמות של מי שאת."

"תסתכל עלי טוב לתוך עיני," היא עונה לו, "שם תוכל לראות את כל רסיסי השברים, והסדקים של השלמות שלי."

"פעם חשבתי שאני מושלם," הוא עונה לה, "הרגשתי חזק ובלתי ניתן לפגיעה. כל זה היה עד ליום בו ארעה התאונה. אני לא מאמין שנתתי לו לנהוג. ידעתי שהוא שתה, אולי אחת יותר מידי. גם אני הייתי שתוי. חגגנו את הפעם הראשונה שהיינו חוקיים בבר. פעם ראשונה שתעודת הזהות הראתה שאנחנו בוגרים מספיק כדי להזמין לנו בירות לבד. היה ערב קסום של שתיה, בנות ומוסיקה לעניין. הערב הקסום היה מסיבת הפרידה שלו מהחיים, וחצה את חיי ללפני ואחרי."

הוא משתתק, ולא שם לב שהיא אוחזת בידו ומלטפת אותה. רק כאשר זולגות הדמעות מעיניו, היא נעמדת ואוספת אותו לחיבוק.

"איפה אמצא מישהי שתרצה אחד שבור כמוני?' הוא עונה לה בחיוך  עצוב, "בנות מחפשות רק גבר חזק."

"אז כנראה אני לא בנות," היא אומרת לו , "אני חושבת שאתה כבר מבין את זה, אחרת לא היית מסיר לידי את מה שישב לך בלב כל כך הרבה זמן."

"זה אולי ישמע לך מטורף. אבל פתאום אני מרגיש הכי שלם שאפשר. אפשר לקבל את הנייד שלך?"

היא מביטה בו, מנסה להבין מה הוא רוצה, אבל מושיטה לו אותו. הוא מחייג והיא שומעת את הטלפון מצלצל בכיסו.

"הוא בכיס לך," היא אומרת לו, בטוחה שחיפש אותו.

אמיר מוציא את הטלפון מכיסו ושולח הודעה, ועוד אחת.

אביה שומעת את הנייד שלה מצלצל ולוקחת אותו כדי לבדוק את ההודעות.

(19:00) אמיר: מושלמת שכמותך תהיי חברה שלי?

(19:01) אמיר: הסרט מתחיל עוד 29 דקות. אני יכול להזמין את החברה שלי לסרט?

(19:02) אביה: עם מי אלך אם לא עם החבר המהמם שלי?

(לב)

בר אבידן

"מאמינה באהבה"

13.7.17