על כנפי הדימיון

ובימים האלה שכולם עוסקים
במירוק ביתיהם הגשמיים לכבוד חג,
אני שוכבת במיטתי ‏
עוצמת את עיני ומדמיינת
איך במטלית לחה
ללא כל חומר משמר
אני מסירה את הכאבים‏
ואת הצלקות על הנפש
אוספת מהריצפה ‏
את רסיסי הלבבות השבורים
ומדביקה אותם
באופן מושלם
את מצבי הרוח ‏
אני צובעת בורוד
את הפסימיות
צובעת בלבן
את הסערות מאבקת
ושולחת חזרה כרוח נעימה
מטאטאת מהאויר‏
את כל העצב
ולבסוף מאבקת ‏
אבקת קסם
של פרחי אביב
מכל קצוות תבל