.
סודות – אני טובה בשמירת סודות של אחרים. יש לי מגירה מיוחדת בפנים ששומרת את מה שמספרים לי. אני שומרת בנאמנות את הסודות נעולים, עד שמותר לי לשחרר אותם לעולם.
ישנו סוד אחד שהיה סגור עשרות שנים, אבל אני לא מוכנה יותר להסתיר אותו, אותך. אני לא מתביישת בך. את חלק ממני, ממי שאני וכך תהיה לדורי דורות.
***
אני מחזיקה בידי את תעודת הפטירה שלך אישה אהובה.
אני רוצה לספר לך שכאשר נפטר אהובך, הגיעה בתכם הבכורה לבית שהיה שלו, זה שלא זכית לגור בו, ומהרה להצפין את המסמך בתיקה כדי שאיש לא ידע.
לילדה הזו שלא זכרה אותך, היה חשוב שסודך לא יתגלה לאחרים. מתוך כבודך היא עשתה זאת. למרות שלא הייתה קשורה אליך כלל. היה לה גם חשוב בעת שבגרה להעמיד לך מצבה מכובדת, במקום האבן ששמו בחוסר רגש על מקום מנוחתך האחרונה, שם קרוב לגדר.
וכך התגלגלה תעודת פטירתך מדור לדור, ותמיד הייתה מורחקת מעיני כל והוגדרה כ"סוד." בתחילה הוסתרו ממני נסיבות מותך. כאשר מסרו לי נשמות רעות מה ארע אתך הרגשתי שהקרקע נשמטת מתחת לרגלי, לא בגלל הבושה, אלא בגלל השקר. מאותו יום נכרכה נפשי בנפשך.
כאשר הגיעה תעודת הפטירה בתורה לידי אימי ואחר כך לידיי כבר ידעתי מה תוכנה, אבל עדיין התקשיתי לקרוא את התיאור המפורש.
התקשיתי, כיוון שחשתי בכאב העצוב שהיה מנת חלקך, את הבדידות שלך בעולם, את חוסר האונים ואת הבגידה. את הבגידה של כולם בך, כאשר נידו אותך וקיומך הוכחש.
היום היא שמורה ומוגנת בחדרי, אך אינך עוד מוסתרת. אני סיפרת עליך למשפחתי. הם יודעים כיצד את נראית, אישה אהובה שכמותך, הם מכירים אותך בשמך. אפילו פמוטייך שקיבלת כמתנת כלולותיך, שמורים עמנו ובהם דולקים נרות השבת עד היום.
מעטים יודעים על נסיבות מותך, מעטים יודעים על נסיבות חייך. בשמם אני מבקשת ממך סליחה ומחילה.
סליחה-
על שנתנו לך לחיות ליד החיים ולא אותם.
על שלא היו אתך בימיך הקשים.
על שבחרו לסגור אותך מאחורי חומות גבוהות, ולא טרחו לראות מה קרה אתך ברגע שנעזבת.
איך יכולת להבין, אישה יפת תואר שכמוך מה קורה אתך?
את נישאת לגבר שאהב אותך אהבת נפש, והתקשה להשלים עם כך שנלקחת ממנו. כל לילה עת עלית למשכבך, מחוקה מכדורים, לא הבנת מדוע את ישנה לבד ואהובך לא אתך. מדוע אינו מחבקך בידיך, מגן עליך, עושה אתך אהבה. כל כך היה חסר לך המגע שלו שנמנע ממך לעולם.
אני יכולה לספר לך שבימיו האחרונים שאלה אותו בתכם אם הוא מזהה אותה. תשובתו הייתה: "את הבת של אשתי האהובה."
"אשתי האהובה," זו היית את ואותך הוא נשא כל חייו בליבו, ואתך הוא סיים את חייו. זאת למרות שהתחתן אחריך עוד פעמיים.
אני מבקשת ממך סליחה בשם אלה שהרחיקו את ילדיך ממך. שלא סיפרו להם דבר וחצי דבר עליך. כאשר רצת ביום ההוא כמעט ללא בגדים, בלב העיר החרדית, לא ידעה בתך הגדולה מי את. אנשים אכזרי לב סיפרו לה: "זו אמא שלך."
אני מבקשת ממך סליחה שלא הייתי שם לחבק אותך ולספר לך כמה את מיוחדת, כמה את יפה מבפנים ומבחוץ. העובדה שלא הייתי כי עדיין לא נולדתי, לא מכהה מהכאב עבורי.
לכבודך אני מכפרת בכך שאני משתדלת באופן מיוחד להאיר אנשים עצובים, אנשים מרוסקים בנפשם, שבורים בליבם.
אני מקווה שממקומך בין מלאכי עליון את משקיפה למטה ושמחה עם מי שאני בשבילך, ומוחלת לי שלא הייתי שם כשהיית כל כך צריכה.
באהבה,
בר
מוקדש באהבה לאשה שממנה "ירשתי" את שם המשפחה אבידן.
שנה לאחור:
אני קוראת את הפוסט של שנה שעברה. הוא כבר לא מכאיב לי. הסיבה לכתיבתו כבר לא קיימת ואני מודה על כך. אני מודה לכל מי שעזר לי לעבור את הימים ההם, ואתם יודעים מי אתם.
בר אבידן
מאמינה באהבה
24.9.2017