בר אבידן -מאמינה באהבה

טריו מנצח

"הי מקסי אתה יכול להכין לי כריך עם רוסטביף?" מבקשת איב.

מקס מוציא מהארגז לחמניה, חותך אותה לשתיים ומעביר למצנם לחימום מהיר.

"אולי את יכולה לעזור לי היום איב?" שואל מקס, "הטבח שלי לא הגיע."

"מצטערת, אבא שלי ביקש שאבוא הביתה ישר אחרי שאסיים," עונה לו איב. לו רק ידעה מדוע מבקש ממנה אביה להגיע הביתה, אולי הייתה נשארת לעזור למקס.

כשהיא נכנסת הביתה היא מרגישה ששקט מוזר עוטף אתו.

"את רוצה ללמוד אווה? תעבדי," אומר אביה של איב מיד עם כניסתה הביתה.

"אבל אבא, קיבלתי מלגה. מדוע אתה מבקש שאעבוד?" שואלת איב.

"כל החיים שילמתי עבורך. מה את חושבת שלגדל ילד לא עולה כסף?" נוהם לעברה אביה. הוא כל כך כועס שהוא מתנדנד מעט ולבסוף צונח על הכורסה. "לו אמא שלך הייתה רואה איזה ילדה גדלת להיות. חושבת שהיא מיוחדת, מין נסיכה כזו," הוא אומר לה בלעג, "כל סנט שיישאר לך לאחר תשלום שכר הלימוד הולך אלי, הגיע הזמן שתשלמי לי חובותיך."

איב שותקת. ברור לה שאביה כבר שתוי לגמרי ואוי לה אם תתווכח אתו. היא לוקחת את תיקה ואומרת לו: "אני הולכת לחפש עבודה."

האמת היא שאין לה צורך לחפש. היא יודעת בדיוק היכן היא רוצה לעבוד. "ויויאן, הוא שוב שיכור," אומר איב לדודתה, אחות אמה, "הוא דורש שאעבוד. אני יכולה לעבוד אצלך?"

"נסיכה שלי. אני לא ארשה לך לשרת לקוחות," עונה לה ויויאן, "אמך הייתה מתהפכת בקברה לו ראתה אותי נותנת לך לשרת אנשים. את נולדת לגדולות."

"אז מה דודה ויויאן את מעדיפה שאלך לעבוד אצל משהו זר?" שואלת איב בייאוש.

"אני אשלם לך משכורת אבל.." ויויאן לא מסיימת את המשפט כאשר הפעמון בדלת מצלצל ולבית הקפה נכנסים שלושה גברים.

בהחלטה של רגע ניגשת איב לשולחנם. הם אינם מפסיקים את השיחה המתנהלת ביניהם. "שלושה קפה," אומר גבר בעל שיער שחור קצוץ, "אחד סוכר ומעט חלב." הוא אינו מסתכל עליה וממשיך לדבר עם חבריו.

"סליחה שאני מפריעה," אומרת איב , "ואיזו עוגה תרצו?"

"עוגה? ואיזה את חושבת?" הוא עונה לה וצוחק.

"אינני יודעת," היא עונה, "העולם מתחלק לשני סוגים של אנשים. כאלה שאוהבים עוגות שוקולד, וכאלה שאוהבים עוגות גבינה."

"מה את אומרת? וכמו מי אני נראה לך?" הוא אומר ובוחן אותה.

"אתה נראה לי כמו עוגת שוקולד," היא עונה לו, "אבל גם פה יש שני סוגים של אנשים. כאלה שאוהבים את השוקולד בחוץ, וכאלה שאוהבים אותו כמילוי."

"ואני?" הוא שואל אותה.

עכשיו כבר כולם מסתכלים על הדו שיח המתנהל ביניהם. ויויאן המומה מהשיחה, אבל שותקת.

"אני כבר יודעת. מיד אביא לך. ולחבריך אותו הדבר?" שואלת איב.

"אני מניח שאת התשובה לזה את כבר יודעת גם," הוא עונה וצוחק.

ויויאן מסתכלת עליו במתח. היא הרי יודעת מיהו ומאד כועסת על איב שמעזה לנהל כך את הדו שיח הזה איתו.

"יש לך מושג מי הוא?" מסננת ויויאן לעברה, "את ממש חצופה."

"ברור שיש לי. הוא לקוח קבוע שלך. רק שאת מוכרת לו רק קפה, ואני אמכור לו גם עוגה," עונה איב, כאילו אין זה הלקוח הראשון שאי פעם שרתה.

"כן? ומה הניחוש שלך שהוא רוצה לאכול?" שואלת ויויאן בעוקצנות.

"לא ברור לך?" שואלת איב, "קרואסון ממולא בשוקולד ומחומם מעט בתנור."

כאשר מגישה איב את המשקה והמאפה, מסתכלים כולם לראות את התגובה של ג'ייסון.

"מממ…" הוא אומר בהדגשה, "יותר מושלם מזה לא יכול להיות. מה שמך?"

"שמי אווה אדוני," היא עונה תוך הגדשת המילה האחרונה, כדי שתגיע לאזנה של ויויאן.

"ובכן אווה," אומר ג'ייסון, מתעלם מהכינוי אדוני, "יש לי היום פגישה עסקית. מה את ממליצה שאזמין?"

"אין ספק שמרק עם סלסלת לחם וחמאה בצד יהיו מושלמים. הם יחממו את הבטן ויפתחו את הראש להקשיב לך."

"יפה," עונה ג'ייסון, "ואני מניח את יודעת איזה מרק."

"עליך להבין שיש שני סוגים של אנשים בעולם. כאלה שאוהבים בתוך המרק שלהם חתיכות וכאלה שאוהבים אותוון ומרוסק כזה," עונה איב.

"ואני?" הוא שואל.

"אתה," היא עונה, "אצלך זה תלוי בנסיבות. לגבי היום אבדוק מה האפשרויות ואחזור אליך."

"אין צורך," עונה ג'ייסון, "בשעה אחת תגישי מה שאת יודעת שאבחר."

כשנכנסת איב למטבח, באה בעקבותיה ויויאן. "תגידי לי השתגעת? איזה שיחות את מנהלת כאן היום. מי למד אותך כך להתנהל."

"דברי איתי כאשר תסגרי את היום," עונה לה איב, "יש לי לקוחות שמחכים לי."

**

"איפה אווה?" שואל ג'ייסון כשבא לסעוד עם הלקוח שלו.

"שחררתי אותה הביתה. אני מתנצלת בפניך איך שדיברה אתך הבוקר. הילדה הזו חושבת שהיא מבינה גדולה באוכל," אומרת ויויאן.

"אני מתפלא עליך ויויאן," עונה לה ג'ייסון, "היא הפריחה חיים בבית הקפה שלך. איך את לא רואה את זה? אני מבקש שתקראי לה חזרה. היא הבטיחה שתדאג לנו לארוחת הצהריים. את לא רוצה שאאכזב את הלקוח שלי, נכון?"

בלית ברירה מוציאה ויויאן את הנייד שלה ומתקשרת לאווה. "איב תחזרי מיד. הלקוח שלך רוצה שרק את תשרתי אותו."

"הלקוח שלי? חשבתי שאלה לקוחות שלך," עונה לה איב בכעס.

"אני מצטערת יקירה, אני לא יודעת מה גרם לי כך להתעצבן," אומרת ויויאן, "אני מודה שאני רגילה ששקט פה. תראי אותך, את רק מה שעות פה והמקום שוקק חיים. הלכתי קצת לאיבוד."

"אני שמחה שקראת לי חזרה. רק המחשבה שאאלץ לחזור הביתה, גרמה לי ייאוש. אני מבטיחה להקשיב לך," אומרת לה איב.

"אני חושבת שלא הבנת ילדה," עונה לה ויויאן, "זו אני שצריכה להקשיב לך. עכשיו תלכי ללקוח שלך, הוא כבר מחכה לך," אומרת ויויאן ומחווה בראשה לכיוון ג'ייסון.

"צהריים טובים לכם. מתנצלת על ההמתנה, ובכן," היא אומרת ומסתכלת על האיש אתו נפגש ג'ייסון. הוא גבר גבוה כמעט כמו ג'ייסון אבל הרבה יותר מלא ממנו. "בטח זללן לא קטן," חושבת איב לעצמה.  היא פונה אליו בחיוך ואומרת: "אני יכולה להציע לך מרק טעים וסמיך מלא בשר וירקות?"

"חכמה הקטנה הזו," אומר הגבר לג'ייסון, "מבינה דבר אחד או שניים בגברים."

"כן," אומר ג'ייסון ומנסה להסתיר את מורת רוחו ממה שנאמר.

"אני כבר חוזרת," אומרת איב וניגשת למטבח. היא מציצה בסירים ובוחרת מרק גם לג'ייסון.

"אלברט אתה חייב ללמד אותי מה שאני צריכה על התבשילים המדהימים שלך, "אומרת איב לטבח, "מזל שאני לא אורחת כאן. אני לא הייתי יודעת במה לבחור."

אלברט מסמיק למשמע דבריה. הוא מכיר את איב כשעוד הייתה פעוטה ואמה הייתה בחיים. כמה בכו כולם כשנודע להם דבר מחלתה של האם וכי לא תגיע יותר לבשל איתם. בימים שאחרי פטירתה לא יכלו לעבוד מרוב צער.

 איב מניחה את הצלחת מלאת המרק הסמיך לפני אורחו של ג'ייסון בתוספת סלסלת לחמים טריים. לג'ייסון היא נותנת מרק כתום וצלוחית עם קרוטונים ליד.

הוא שואף לתוכו את הריח הנפלא של המרק. "את מדהימה," הוא לוחש לה, "ואני עדיין סקרן לדעת איך את יודעת."

"זה מאד פשוט," היא עונה ומשאירה אותו תוהה למה התכוונה.

איב ניגשת לשרת את הלקוחות האחרים. ויויאן צופה בה מהצד בהנאה. כשתם סבב ההגשה קוראת לה ויויאן: "ילדה את לא אכלת כלום היום, ואני מניחה שאת צריכה ללכת כבר ללימודים."

"חשבתי על זה הרבה בין הגשה אחת לשנייה," עונה איב, "המקום הזה היה החיים של אמא שלי. בזכותו היא שרדה את החיים שלה עם אבי. החלטתי שכאן אני רוצה להישאר, כמובן אם תסכימי. ללמוד תמיד אוכל אם זה יחסר לי."

"אני לא מאמינה," אומרת ויואן, "ומה עם בית הספר לרפואה?"

"הסיבה שרציתי להיות רופאה הייתה כדי לעזור לאנשים. ומה אני עושה פה? תראי כמה הם מרוצים.  כולם מחייכים כאן," עונה איב.

"אין ספק," עונה ויויאן ומוסיפה בשקט, "את רואה את צנצנת הטיפים שלנו? בדרך כלל בסוף היום היא שלושת רבעי מלאה. היום זו כבר הפעם הרביעית שהיא מתמלאת."

"אז זה אומר שאני נשארת?" שואלת איב בתקווה.

"ברור ילדה, לא הייתי יכולה לבקש לעבוד עם מישהי טובה ממך. בקשר לשכר…" אומרת ויויאן, אבל איב קוטעת אותה.

 "אני בטוחה שתהיי הוגנת איתי. זה ממש לא משנה לי. מזמן לא הייתי כל כך שמחה," עונה איב.

 "עכשיו תלכי אל המעריץ שלך. ברור לך שהוא חזר היום לכאן בגללך," אומרת ויויאן.

איב מרימה עיניה אל ג'ייסון, והוא ממהר להסיט את מבטו ממנה, מתבייש שנתפס ככה נועץ בה מבטים.

איב ניגשת למטבח ושואלת את אלברט לגבי הקינוחים. לבסוף היא מוציאה מגש עם סוגים שונים של עוגיות שמרים וקנקן קפה וניגשת לג'ייסון. היא מניחה בפני האורח שלו ספל קפה וצלחת קטנה לידה, וכך עושה גם לפני ג'ייסון. "לא יכולתי להחליט איזו מהעוגיות טעימה יותר, לכן אני משאירה לכם לבחור כרצונכם." היא מוזגת את הקפה לספלים וממהרת לחזור למטבח.

"אלברט אני נשארת!" היא קוראת בשמחה כאשר היא מוצאת אותו יושב רגע לנוח. היא מתיישבת בכיסא לידו וממשיכה: "עכשיו אתה צריך ללמד אותי הכל על השרות של הערב."

**

"תכירי אווה זו מישל, היא.." אומר ג'ייסון ומשתתק.

"נעים מאד מישל," אומרת איב, "אני יכולה להציע לך את מנת הפסטה הטעימה שלנו, זו עם הפטריות? או שמא תעדיפי משהו אחר?"

"טעמת אותה?" שואלת מישל.

"זה ישמע רע אם אומר של אכלתי כלום מהבוקר?" עונה אווה.

"זה ממש לא בסדר," עונה מישל, "אני רוצה לדבר עם המנהלת שלך."

"אין צורך," עונה איב, " היא תסכים איתך ותנזוף בי שוב. כזו אני כשאני מתרגשת."

"אני מבינה זה היום הראשון שלך כאן. האם זו הסיבה?" שואלת מישל.

"זה סיפור ארוך," עונה איב, "ואת עוד לא ענית לי מה את רוצה."

"אשמע לעצתך ואקח את מה שהצעת," אומרת מישל.

"ואתה?" שואלת איב.

"את יודעת," עונה לה ג'ייסון בחיוך.

"אתה מתכוון להתאמן היום? כי אם כן לא אתן לך מנת בשר. יש לי משהו אחר," היא עונה לו.

"את יודעת," הוא חוזר על עצמו ומתעלם משאלתה.

איב חוזרת אחרי זמן קצר עם שתי המנות והולכת לשרת לקוחות נוספים.

"את חייבת לטעום מהמנה שלי," אומר ג'ייסון למישל, "רביולי כזה משובח לא אכלתי מימי." ויויאן שומעת את דבריו ומסמנת בידה לאיב שעשתה עבודה טובה.

כאשר מגישה להם איב את הצלחת עם הקינוחים אומרת לה מישל: "הבחירות שלך נפלאות, הקינוחים האלה מעוררי תאבון, ולמרות זאת לא אגע בהם עד שאני לא רואה שאת אוכלת משהו."

"אוף," פולטת איב ומיד תופסת את עצמה. "סליחה. זה היה ממש לא מנומס מצדי. אני אלך להכין לי כריך בתנאי שאת תאכלי את הקינוח."

"סליחה?" עונה לה מישל, "התנאי הוא שלי, והוא שאת יושבת אתנו."

"מה פתאום," ממהרת איב לומר, "אני לא רוצה להפריע לזוגיות שלכם."

"את לא קולטת שהגבר הזה מעוניין בך?" עונה לה מישל.

"איזה שטויות!" אומרת איב נבוכה, "אני אלך לאכול במטבח."

 איב ניגשת למטבח ומכינה לעצמה כריך. "אלברט הרוסטביף הזה יצא מעולה. אני זוכרת שאמא שלי הייתה מכינה אותו. אני כל כך מתגעגעת אליה. כבר עשר שנים היא איננה, ומאז החיים שלי הם סיוט מתמשך. אבא שלי לא יכול להכיל את הכאב והוא שותה המון."

"שמעתי על כך," עונה אלברט," אני כל כך מצטער. את נולדת להיות נסיכה. שמעתי היום שהחלטת לוותר על לימודי הרפואה."

"אני מרגישה שאמא כאן, זה מנחם אותי. מזמן לא הרגשתי אהובה," עונה איב ושותקת לרגע. "אני זוכרת שאמא הייתה עוטפת את הבשר בבצל, שום ועלי מנגולד ומתבלת אותם עם גרגירי פלפל שחור ואדום, ואת הכל הייתה עוטפת בבצק. אולי תנסה לשחזר את המנה הזו שלה?"

"אני יכול עדיין להרגיש את הטעם של הבישול של אמא שלך. למרות שהיא בכלל לא הייתה צריכה לעבוד, היא לא הסכימה לעזוב את המטבח הזה. היא כל כך אהבה להאכיל אנשים. היה לה אור בעיניים כשהייתה רואה כאן את הסועדים. ברק כזה אני רואה בעינייך ילדה."

 "אמא אמרה לי שאוכל עושים באהבה, או לא עושים בכלל," אומרת איב, "ואני מאמינה שאם אתה עצוב כשאתה מבשל האוכל נעצב אתך, ואז הוא לא טעים. תראה כמה מחייכות כאן העוגות שאתה אופה באהבה."

כל אותו הזמן עומד ג'ייסון בפתח המטבח ומקשיב לשיחה שמתנהלת בין השניים. לבסוף מבחין בו אלברט ואומר לאיב: "מחפשים אותך."

איב מסתכלת מופתעת על ג'ייסון שהולך לכיוונה. "רק רציתי לוודא שאת אוכלת," הוא מתרץ את המצאותו במטבח.

"בסדר," עונה איב, "ועכשיו תספר לי למה באמת אתה פה?"

"הסיפורים שלך מרתקים," הוא עונה לה, "לעולם אסתכל על אוכל אחרת."

"יש לך כשרון נדיר לא לענות לי על השאלות שלי," אומרת איב.

"ולך יש כשרון נדיר לדעת בדיוק מה אני צריך," עונה לה ג'ייסון, "והנה כן עניתי לך. עכשיו תורי לשאול מתי את מסיימת?"

"אנחנו סוגרים עוד רבע שעה," עונה איב.

"אם כך אחכה לך," קובע ג'ייסון.

"תודה. אין צורך," עונה איב

"איך אוכל אחרת? מישל הלכה. היא אגב, מבקרת מסעדות וצפויה לך ביקורת מעולה מחר. ואני עדיין מחכה להסבר על הקינוחים, ובכלל על כל מה שקרה כאן היום. כמו למשל איך ידעת איזה מרק להגיש למי."

"זה די ברור. האורח שלך היה בעל גוף מלא והלבוש שלו הסגיר שלא בדיוק אכפת לו אם יש לו כתמים על הבגד, לכן בחרתי לו מה שבחרתי. אתה לעומת זאת מאד מוקפד בלבושך, ואוי אם משהו יכתים את חולצתך הלבנה, לכן לא רציתי לגרום לך להתרכז באוכל במקום שתהיה מרוכז בשיחה שלך אתו."

"ומה לגבי הקינוחים?" שואל ג'ייסון, "אני סקרן לשמוע."

"הפעם בחרתי את מה שהייתי מזמינה אם הייתי יושבת אתך. היה לך טעים?"

"עוגת שוקולד, טרמיסו ועוגת גבינה. מה יכול להיות שילוב יותר מנצח מהטריו הזה?"

***

"בבקשה אל תוריד אותי ליד הבית," אומרת איב, "אוי לי אם אבי יראה את הטסלה שלך. הוא ינסה לסחוט ממך כספים. האמת שבכלל אין לי חשק לחזור לשם."

"את לא מבינה, איב. אני לא אתן לאיש להפריד בינינו," אומר ג'ייסון ומלטף את פניה,  "את הקסמת אותי מהרגע הראשון. אבל אחרי ששמעתי את מה שאמרת במטבח, הכל התחבר לי. אמי נפטרה כשהייתי בן ארבע. למזלי אבי שימש לי כאב וכאם כאחד. מה שאני זוכר ממנה זה רק את הריחות של הבישולים שלה. היא הייתה שרה ורוקדת תוך כדי בישול, תמיד חיוך על שפתיה. את האהבה שלה לאוכל, ואת החיוך שלה אני רואה על פניך. "

בר אבידן

מאמינה באהבה

17.1.2018