בר אבידן -מאמינה באהבה

המיועד

 המיועד

‏**2010**‏

מריה בתו של הכומר השתוקקה כבר להגיע לביתה בפרוורי העיר ניו יורק. היא מיהרה להוריד את מדי בית ‏הספר הקתולי לבנות ונכנסה להתקלח. היא נתנה למים לזרום על גופה הערום, כדי לשטוף מעצמה את ‏הקדושה שדבקה בה בבית הספר. היא ספרה את השעות עד שתשקע השמש. היא התקשתה לשאת את הקולות ‏שדיברו אליה מבפנים, וידעה שעם רדת החשיכה, תוכל סוף סוף להשקיט אותם. היא סיימה להתקלח, לבשה ‏בגד נוח וישבה להכין את שעוריה.בשעת ערב מוקדמת, ישבה לאכול עם אביה ואימה, נתנה להם להאמין שהיא ‏מקשיבה לדבריהם קשב רב. לבסוף מיהרה להוריד את הכלים ולהדיח אותם. סוף סוף יכלה לנשום. "לילה ‏טוב," אמרה להם והסתלקה לחדרה.‏

מריה החליפה את בגדיה. היא התלבשה בצורה מופקרת. בגדיה חשפו יותר ממה שכסו. היא איפרה את פניה ‏בצבעים שחורים ואדומים, וחמקה מבעד לדלת האחורית לתוך החושך הגדול. היא ניגשה לאינטרנט קפה ‏ונחפזה להתחבר. היא נשמה לרווחה. "קינג דיוויד" היה כבר מחובר.‏

‏"שלום יפה," הוא שלח לה הודעה, "חיכיתי לך."‏

‏"התגעגעת?" היא ענתה לו.‏

‏"מאד, משתוקק לראות אותך."‏

‏"לכי אליו," לחשו לה הקולות בפנים, "את הרי רוצה." בכלל זאת היא המתינה זמן מה עד שהעזה לענות לו: ‏‏"מתי?"‏

‏ "עכשיו,ממש. אמרי לי איפה את ואבוא." ‏

היא הססה, היא לא הכירה אותו." ומה אם הוא…" אבל הקולות לחשו לה "הוא האחד , לכי אליו, תתמסרי ‏לו." היא נכנעה ונתנה לו את הכתובת.‏

שעה קלה אחרי כן, היא כבר ישבה בתוך הרכב שלו. היא הביטה עליו.על עורו הבהיר, על שערו בלונדיני ‏ועיניו הכחולות. היא הגישה יד רועדת מעט ללחיו וליטפה את זיפי הזקן הבהירים שלו. ‏

הוא קרב אותה אליו, משך את חולצתה ומצץ בתאווה את פטמותיה, התפעל בקול מעורה החום, שהעיד על ‏מוצאה הדרום אמריקאי. הוא נתן דרור לתאוותיו. הוא נגע בה ונישק אותה בכל מקום. רק כאשר הגיע הרגע ‏שרצה להיות בתוכה, היא עצרה אותו. היא הקשיבה לקולות שאמרו לה פתאום. "עצרי מיד!" הוא היה נבוך, ‏אך עשה כבקשתה. מה שהיא לא ידעה שתחתוניו כבר היו רטובים בגללה. ‏

מריה חזרה הביתה מבולבלת. היא כל כך רצתה אותו. הקולות שדחפו אותה אליו, הפרידו ביניהם פתאום. היא ‏מהרה הביתה, מחקה את האיפור מפניה, הכניסה את כל בגדיה המופקרים לשקית ניילון גדולה, ונחפזה לזרוק ‏אותם לפח הגדול.‏

הכנסיה קיבלה את פניה בעלטה מוחלטת. היא הזדרזה לכרוע ברך ולהצטלב. אבל הקולות בפנים השתוללו ‏וצרחו. היא לא הרגישה כל נחמה, להיפך. היא התחננה שיסלח לה, אבל הרגישה שמילותיה לא נשמעות. היא ‏יצאה בצעדים כושלים מהכנסיה, נכנסה לביתה, הזדחלה למיטתה ושכבה ערה כל הלילה.‏

יותר לא חזרה לבית הקפה ההוא.‏

‏**שלהי 2016**‏
‏ ‏
‏ היה זה יום לפני חג המולד. הכנסיה בפאתי ניו יורק הוארה באורות אדומים וירוקים. כוכב בית לחם האיר ‏את גג הכנסיה. אשה מסתורית חמקה לביתו של הכומר. היא הניחה מתחת לעץ האשוח מתנות לרגל החג, ‏ויצאה כלעומת שבאה. היא לא העיפה אפילו מבט אחד בבית שהיה פעם ביתה, ולא הרגישה שום חרטה על כך ‏שהיא לא תהיה בין החוגגים. ‏

היא מהרה לעלות על המונית בה חיכו לה חברותיה, וחזרה לדירתה. היא נכנסה מיד להתקלח, כדי להוריד ‏ממנה את האויר שדבק בה בבית הכומר. היא שפשפה היטב את עורה ויצאה נקיה. הקולות בתוכה נרגעו כבר. ‏‏ רק אז הרגישה מוכנה לעבור את הטבילה, ולקבל את שמה החדש "מרים". למחרת התחילה ההתעניינות בה. ‏היא פתחה את הסידור והתפללה, בעודה מחכה להודעה מהשדכנית.‏

כעבור שבוע ימים הגיעה ההודעה. "הרבנית שלך בדקה כמה חתנים מיועדים עבורך ובחרה באחד. הוא יבוא ‏לאסוף אותך מחר. הפגישה איתו תערך במלון קרלטון במנהטן."‏

‏"את מתכוונת לאמר לי שאהיה איתו ביחידות?" תהתה, "אין בזה בעיה הלכתית?" רק לאחר שהובטחה לה ‏שהכל "כשר", הסכימה מרים להפגש עם הבחור.‏

למחרת לפנות ערב בא הבחור לאסוף אותה. היא לא הביטה עליו, וישבה עם עינים ןמושפלות. הם נהלו שיחה ‏סתמית. הוא בדק שלא חם לה מידי, שהרוח לא מפריעה לה. מידי פעם עדכן אותה במסלול הנסיעה ומתי יגיעו ‏למלון.‏

כאשר חצו את גשר ברוקלין הביטה באורות שלאורך קו המים, והעיפה מבט לעבר הבחור. הוא נהג בזהירות, ‏ושמר ממנה מרחק כראוי. הוא נראה מתוח לא פחות ממנה.‏
הכובע השחור שחבש מנע ממנה לראות את עיניו.‏

‏"חכי לי בלובי, אני הולך להחנות את המכונית" אמר לה בקול נעים, והיא עשתה כדת בריו. היא לא נאלצה ‏לחכות זמן רב, כיוון שהוא הזדרז לבוא. הוא מצא אותה יושבת ליד החלון המשקיף לרחוב. לרגע העיף בה ‏מבט, היא ישבה מהורהרת והוא הסתקרן לדעת על מה היא חושבת.‏

‏"תשתי משהו?" הוא שאל, אבל היא סרבה.‏

הוא התיישב מולה ואמר לה: "שמי דוד, אני בן עשרים וארבע" היא הרימה עיניה אליו
והביטה ישר לתוך שלו. הוא קפא. הוא השפיל את עיניו, לקח נשימה עמוקה ואמר לה: "כשהייתי בן שבע ‏עשרה, הייתי רחוק מאד מהיהדות. הכרתי בחורה יפיפיה בצ'אט ונפגשתי איתה פעם אחת. הייתי צעיר וטיפש ‏וכמעט גרמתי לה לעשות משהו שהיא לא רצתה. אבל בעזרת המילים הנכונות היא עצרה בעדי לעשות טעות. ‏אני אסיר תודה לה."‏

הוא הרים את עיניו והביט בה. היא לא מיהרה לענות לו, שקלה את דבריה. לבסוף אמרה לו: "הרבנית שלי ‏בחרה בך. לא עניין אותי לקרוא שום דבר עליך, בטחתי בבחירה שלה. לא היה לי מושג את מי אני הולכת ‏לפגוש."‏

‏"אני שמח שזו את. כאשר באתי אליך בלילה ההוא, באתי כי השתוקקתי להכיר את הנערה שדיברה אלי. ‏לא היתה לי כוונה בכלל לגעת בך." הוא אמר לה. "אני כל כך שמח שעצרת אותי. אין לך מושג איזה איזה ‏לילה עברתי. זה היה לילה מאד משמעותי בחיי."‏

הוא לקח נשימה עמוקה וציפה שתדבר. אבל היא שתקה, רק הביטה בעיניו. היא לא יכלה להסיר ממנו את ‏מבטה.‏

לבסוף הפר את שתיקתם ואמר לה: "אני יודע שזה לא מקובל, אבל הייתי רוצה לשאול אותך שאלה.כי אני ‏מצאתי את מה שחיפשתי."‏

‏"התשובה היא כן," היא ענתה לו בחיוך מבויש, ידעה בדיוק מה התכוון לשאול.‏

**1.1.2017**‏

מרים ישבה "באוהל" ליד קברו של הרבי וכתבה לו מכתב. רק עשרה ימים קודם היתה שם, לאחר קבלת ‏תעודת הגיור שלה , וביקשה ממנה שישלח לה את המיועד שלה.‏
היא כתבה לו מכתב תודה, על כך שהמיועד שלה מיהר להגיע, ועל כך שהיה זה הגבר שהיתה מאוהבת בו כבר ‏שבע שנים. היא ביקשה את ברכתו לנשואים האלה.‏

בספסל אחר ישב דוד וכתב מכתב לרבי. הוא כתב לו מכתב תודה, על שהמיועדת שלו מיהרה להגיע, ועל כך ‏שהיתה זה האשה שהיה מאוהב בה כבר שבע שנים. הוא מבקש את ברכתו לנשואים האלה.‏

**3.3.2017**‏

בחצות הלילה, נגש דוד לנעול את דלת דירתם החדשה בברוקלין, הממוקמת בדיוק מול 770, המרכז של ‏חסידות חב"ד. הוא הסיר את כובעו ותלה אותו על המתלה. הוא פשט את מעילו והניח אותו על הכסא. את ‏נעליו שחלץ הוא שם על השטיח בכניסה. הוא נכנס לחדר השינה ונשא את עיניו לאשתו הטריה. הוא ניגש ‏אליה מאחור ופתח כפתור, אחרי כפתור בשמלת הכלולות שלה. היא נחלצה מהשמלה הארוכה. הוא אחז בידה ‏נשק לה, והוביל אותה למיטתה. מרים מהרה להכנס מתחת לשמיכה החמה. דוד לא הסיר עיניו ממנה וחיכה עד ‏שתסמן לו שיכול הוא להצטרף אליה.‏

הוא ליטף את גופה, שהוא כה העריץ, הוא נשק לה במקומות שהיא הכי אוהבת, ולבסוף כבש אותה בסערה. ‏בטרם חמק למיטתו, לחש לה: "תודה שחיכית לי כל כך הרבה שנים, אהובה."‏

‏ ‏בר אבידן

מאמינה באהבה

26.5.2017