בר אבידן -מאמינה באהבה

יולי 28 2017 8:57

הרגע המסויים

מהמקום שאני יושב במסעדה אני יכול לראות אותה. סביב שולחנה יושבים שלושה גברים ושלוש נשים, ‏כולל אותה. ‏‎אינני יכול להסיר עיני ממנה. אני מנסה להיזכר למה נפרדתי ממנה, וכל מה‎ ‎שאני יכול לזכור הוא רגע ההתאהבות שלי בה‎.‎

אני רואה אותה מקרבת את קערית מרק המיסו לפיה ולוגמת ממנו לגימות קטנות. גלי צחוק נשמעים ‏מהשולחן שלה. גם היא צוחקת ופניה מאירות‎. אני רואה שמישהי לוחשת לה משהו, מפנה את תשומת ‏ליבה אלי. אני משפיל את מבטי‎ ‎מיד, מסובב את ראשי ומנסה להתרכז במה שמספרת אחותי על משהו ‏שקרה לה‎ ‎באוניברסיטה. אני לא מרוכז ומבטי מתמגנט שוב עליה. היא כבר לא מסתכלת‎ ‎לעברי, ושוב ‏היא צוחקת ממה שנאמר‎.

‏"מי מהם הוא בן הזוג שלה?" אני תוהה.‏‎ ‎‏אני לא יודע מה אני יותר, כועס או מקנא. אני לא מבין מה עבר ‏לי בראש כשנפרדתי ממנה.‏‎ ‎היא כל כך יפה, כל כך מלאת חיים. הצחוק שלה מדגדג לי בבטן, שבא לי ‏לפרוץ בצחוק‎.‎‏ אני מרגיש צורך בלתי נשלט ללכת לחבק אותה חזק, לאמר לה שהייתי אדיוט, ושכל מה ‏שאני זוכר מאתנו זה רק את הטוב‎. ‎‏ מעניין מה היא זוכרת מאתנו, ממני. האם היא מחקה אותי מזכרונה?‏


קעריות המרק מוסרות מהשולחן ועכשיו מגישים להם את מגשי הסושי. אני מתפעל מהמיומנות שלה ‏באכילת הסושי. מעולם לא הלכנו יחד למסעדות כאלה, ולא היה לי מושג שהיא אוהבת בכלל לאכול סושי. אני ‏עוקב במבטי אחרי החתיכה העושה דרכה מהצלחת, נטבלת ברוטב סויה ונבלעת בין שפתיה היפות. כמה ‏אני מתגעגע לטעם שלה, כמה הייתי רוצה לנשק אותה.‏


אני משפיל את עיני. מבלי משים אני מעביר את אצבעי לאורך זרועי. זה מסוג הדברים שהיא היתה עושה ‏לי, כשהיתה יושבת לידי ובלי משים מלטפת את זרועי באצבעה. אני לא מתאפק ומביט אליה שוב ומגלה ‏שמבטה נח עלי. כמה עצב יש במבט שלה, כמה געגוע יש בו.‏


אני לא יכול עוד לעצור בעד עצמי. אני קם וניגש אליה לא מסיר מבטי ממנה. אני עוצר, מהסס רגע, ‏ולבסוף מושיט ידי ומלטף את לחיה. היא עוצמת את עיניה. כשהיא פותחת אותן היא הודפת את הכסא ‏לאחור ומתרוממת. "תכירו זה החבר שלי תום," היא אומרת לאלה שיושבים סביב שולחנה. אני מחייך ‏אליהם חיוך רחב. "חבר שלי," כך היא קראה לי. "זו הקבוצה של היפנים שסיפרתי לך, שמשתפים פעולה ‏עם החברה שלנו," היא אומרת, כאילו אמרה לי זאת, ומציגה לפני כל אחד בשמו. אני רק שם לב שהם ‏כולם מלוכסנים, אבל לא שומע מילה ממה שהיא אומרת, כי הלב שלי רוקד מאושר. "היא אמרה שאני ‏חבר שלה!"‏

"תסלחו לי אם אקח אותה לרגע," אני אומר להם, "אמא שלי ואחותי רוצות לאמר לה שלום." אני אוחז ‏בידה, לא ממתין לתשובתם, ומוביל אותה לשולחן שלנו.‏

"תמרי," קוראת אמי בשמחה למראיה. היא קמה ומחבקת אותה בחום. אחותי קופצת גם היא. "תמרי, ‏איזה כייף שאת כאן. את באה מחר למסיבת הסיום שלי?"‏

"באיזו שעה הטקס?" שואלת אותה תמרי בשיא הטבעיות. ‏

"שלוש," עונה לה אחותי.‏

תמרי מוציאה את הנייד שולחת הודעה, ממתינה שניה, ואומרת לאחותי: "סגור, אני באה מחר." היא ‏לוקחת מידי את הסלולרי שלי, מסתכלת, מחייכת חיוך גדול, ורושמת משהו. כשהיא מחזירה לי ‏אותו אני רואה שהיא עדכנה את הפרטים שלה בספר הטלפונים שלי. עכשיו אני יודע היכן היא גרה, היכן היא ‏עובדת ואת מספר הנייד החדש שלה. הכל שמור תחת "תמרי שלי."‏

"הזמנתי לנו קינוח, תצטרפי אלינו?" שואלת אימי.‏

תמרי מעיפה מבט לעבר האורחים שלה. הם עסוקים בשיחה ערה מלאה צחוקים. "בשמחה," היא עונה.‏ כאשר ניגשת המלצרית לשאול אותה מה היא רוצה כקינוח, היא עונה לה: "גלידה מנגו. תציעי גם ‏לאורחים שלי, ותביאי לי את החשבון שלהם, אני משלמת."‏

עכשיו היא מתיישבת לידי. אני ממהר לשלב את אצבעותיה באצבעותי, ומניח אותן על רגלי. בידה הפנויה ‏היא מעבירה את אצבעה לאורך זרועי הלוך וחזור, בתנועה עדינה של ליטוף. היא מדברת עם אימי ‏ואחותי, וקול צחוקה נשמע מיד, למשמע משהו שנאמר. אני לא שומע על מה הן מדברות, כולי מרוכז במגע ‏שלה על זרועי. אני מביט בעיניה, הן שוב צוחקות, הכאב שהיה שם נעלם לגמרי.‏


‏"מה תלבשי מחר?" אני שומעת את אחותי שואלת את תמרי.‏


‏"אני לא יודעת עדיין. אצטרך לחפש משהו יפה ללבוש לכבודך," היא עונה לה.‏


‏"את באה איתנו לקנות," קובעת אימי, "אני לא מוכנה לשמוע ממך לא. גם לי לא יזיק להתחדש בשמלה ‏חדשה לקראת מחר."‏


אני מסתכל על שלושת הנשים שבחיי. הן קמות ללכת. אני רואה אותה ניגשת ולוחצת ידיים לאורחיה, ‏ונפרדת מהם לשלום. אני עדיין נטוע במקומי ליד השולחן. היא מסתובבת אלי בפליאה: "אתה בא? אתה ‏יודע שאני אף פעם לא הולכת לקניות בלעדיך."‏


אני מצמצם את הרווח בינינו בצעדים גדולים. אני מושיט את ידי לעבר ידה המושטת אלי. אני מביט לתוך ‏עיניה ורואה שם בדיוק את מה שראיתי שם ברגע המסוים ההוא בפעם הראשונה, כשרק התאהבתי בה.‏

"ברור," אני עונה , "עם מי אלך אם לא איתך?"‏

בר אבידן

מאמינה באהבה

28.7.2017

‏ ‏