מפגש הגורלות סיפורים בהמשכים 2019

מפגש הגורלות 18 – הגיע הזמן לחזור

on
ינואר 19, 2023

סלומון

נוכחתי בהרבה טקסי שידוכים בחיי.

מה שקרה בין גיא לשירז היה מיוחד במינו ונערך לעיני בני המשפחה בלבד.

מה שקורה היום ייערך לעיניי בני הקהילה הרבים.

גיא יושב לצידי במקום הכבוד.  לא רחוק ממני יושב איזק פרוז לו נתתי את ברכתי לפני דקות ספורות.

נהוג שהאם מלווה את בתה כאשר מדובר בהצגת הכלה המיועדת. אני מתרגש לראות שאישתי העניקה בחוכמתה את התפקיד לשירז. הערב הזה היה מוקדש כולו להערכה של בני הקהילה לשידוך של שירז וגיא.

עכשיו היא באה עם אחותה הבכורה ומלווה אותה עד אליי.

אני מביט על שרה ונפעם למראיה. אין ספק שידה של שירז הייתה בהכנתה לקראת הרגע הזה.

"מר איזק פורז בא לבקש את ידך בינתי. אני מבקש שתציגי את עצמך בפניו."

"אני שרה בת סלומון…" אומרת שרה את הנוסח המקובל ומרכינה את ראשה בפניי איזק.

אני בוחן את תגובתו. הוא מביט בה בעיניים נוצצות. אין בהן דבר פרט להערכה וכבוד כלפיה. אני חש הקלה גדולה.

לא פעם ראיתי את המבטים מלאי התאווה של גברים צעירים כלפי נשים צעירות, נשים שלא ידעו גבר מימיהן.

אני מניח את ידי על כף ידו של גיא, מודה לו ללא מילים על בחירתו הנכונה.

"חתני ובתי יתלוו אליכם לחדר השני כדי שתוכלו להחליף ביניכם כמה מילים," אני אומר.

"תודה באבא," אומרת לי שרה שמרכינה לפניי את ראשה כדי שאעניק לה את ברכתי.

איזק וגיא כבר עזבו את החדר ואני מסמן לשרה להשאר. "את מאושרת בינתי?" אני שואל.

"אני סומכת עליך באבא ועל גיסי שבחרתם עבורי את הבעל הנכון," היא עונה לי.

היא יוצאת יד ביד עם שירז ואני מביט על בנותיי בסיפוק רב.

שרה

"אני רוצה לספר לך קצת על עצמי," אומר איזק ומספר לי על קורותיו מיום ששלח אותו אביו ללונדון.

"אני מבקש לקבל את הסכמתך לכך שאקח אותך איתי ללונדון אחרי שנינשא," הוא אומר לי, "אני יודע שזה מעבר לא פשוט, ותהיי רחוקה מהמשפחה, אבל לא ממש. גיסך ואחותך יהיו לידך.

השנים במערב שינו אותי, ועדיין חשוב לי לשמר את התרבות של הבית.

ההחלטה בידך שרה."

מסיפורים ששמעתי אני יודעת שלא נהוג לשאול כך את הכלה המיועדת ומשמח אותי שהוא מאפשר לי להחליט.

"אני מקבלת את הצעתך. אני יודעת שאחותי תהיה תמיד לצידי ולא תתן לי להרגיש בודדה."

"לעולם לא תהיי בודדה שרה. אני תמיד אהיה לצידך," אומר איזק.

"אתה יכול לאמר לאבי שנתתי לך את הסכמתי להינשא לך," אני עונה לו.

"אם כך אחזור לאביך ואבקש ממנו שייקבע תאריך למסיבת האירוסין שלנו," אומר איזק.  "אני מאושר."

*

שירז

השמועה על אירוסיה של שרה מתפשטת מייד. רבים משבחים את באבא על הבחירות שלו בחתנים עבור בנותיו.

גם שמו של גיא נישא בפי כל כזר שהפך להיות 'אחד משלנו.'

אנחנו כבר חודש כאן ודבר הריוני כבר נראה לעיני כל.

מאמאן מציעה שאלך להיבדק. אני מתייעצת עם גיא והוא מעודד אותי לעשות כן. "תבוא איתי," אני מבקשת.

"ברור שאבוא," הוא אומר לי, "תודיעי לי מתי ואתפנה עבורך."

גיא מבלה את הימים במשרדו הביתי של באבא שהוסיף עמדת עבודה עבורו.

"אני רוצה שתרגיש נוח, שתהיה לך פינה שלך שאיש לא יגע בה," אמר לו באבא.

"אני מעריך את העובדה שאביך הקצה לי עמדה משלי. זה נותן לי להרגיש רצוי," הוא משתף אותי.

מאמאן קובעת לי פגישה עם רופאת הנשים של המשפחה.

כשהחדר מתמלא בפעימות ליבו של התינוק מתמלאות עיניי בדמעות מהתרגשות.

אני מביטה על גיא, אבל פניו חתומות. הוא לא מפגין את רגשותיו.

" אתם כבר יודעים את מינו של התינוק? " שואלת הרופאה.

אני נדה בראשי לשלילה.

"את רוצה לדעת גברת תומפסון?" היא שואלת.

אני מביטה על גיא. "ההחלטה בידך שירז. אני שמח עם הידיעה שההריון מתפתח יפה."

"עומד להיוולד לכם בן," אומרת הרופאה עוד לפני שאני מספיקה לענות.

אני יודעת מה המשמעות של לידת בן בכור בתרבות שלנו. גיא יזכה לכבוד גדול עוד יותר.

אני רואה את ההתרגשות על פניו של גיא.

רק כאשר אנחנו שוב לבד בחדרנו בבית הוריי הוא מחבק אותי חזק. "אני כל כך מתרגש," הוא אומר לי, "חלמתי שיהיה לי בן בכור. אני רוצה ללמד אותו כל מה שאני יודע. אני מבטיח להיות לו האבא הטוב ביותר בעולם.

כמובן שהייתי שמח גם לו הייתה זאת בת.

האושר שלי נובע מהעובדה שהתינוק הוא פרי האהבה שלנו. הוא שמאחד ומנציח את הקשר שלנו לנצח," אומר לי גיא ומלטף את פניי.

"אני מרגיש בר מזל שאני הוא זה שעומד להיות אבי ילדייך אישה יקרה שלי."

חוויתי לא פעם את עוצמת רגשותיו של גיא. כשאנחנו לבד הוא לא חוסך ממני במילים, אבל הפעם אני מתקשה להכיל אותם כיוון שמעולם לא ראיתי אותו מתרגש כך.

בעצם כן. כשרק התחיל המסע שלנו יחד.

"איך את מרגישה?" הוא שואל אותי.

"מאושרת," אני עונה לו ומניחה את ראשי על חזהו.

"אני מתכוון עם ההריון. שמתי לב שהבחילות עברו לך," הוא אומר.

"אני מרגישה טוב. אני רגועה ונהנית מכל רגע. לא לימדו אותי מה עובר על אישה בהיריון, אבל אני כבר מבינה שההרגשה הלא נעימה מאחוריי," אני עונה לו.

"אני שמח לשמוע. את יודעת שלא נוכל להישאר פה עוד זמן רב. אני חייב לחזור ללונדון," הוא אומר לי את מה שחשבתי בעצמי.

באבא כל כך נהנה מחברתו ועושה הכל להשאיר אותו לידו.

גיא משתף אותי במה שקורה בעסק שלו, מעדכן אותי בעסקאות חדשות, ואנחנו מבלים שעה ארוכה בחדר שלנו.

הנקישה על הדלת מפסיקה את השיחה שלנו. "שירז בנתי, אני מצטערת להפריע לך האם בעלך איתך?" שואלת מאמאן.

"את יכולה להיכנס מאמאן, אנחנו מדברים על עבודה," אני אומרת לה.

"סליחה שאני מפריעה לך חתני," היא אומרת לו, "מישהו מחפש אותך בקשר לבתי השניה. לפי מה שאני מבינה מדבריו יש מי שמעוניין בה."

"אני כבר בא," הוא אומר, מחכה שמאמאן תצא, ונותן לי נשיקה. "אני אוהב אותך כל כך מתוקה שלי," הוא אומר.

"גם אני אותך בעלי," אני עונה לו בחיוך ביישני.

גיא

אני ניגש למשרדו של סלומון. הוא יושב ושקוע בעבודה.

"אני מבין שיש מי שרוצה את בתך השנייה," אני אומר לו.

"הכנס אותו לחדר האירוח ודבר איתו," הוא אומר לי.

אני עושה כדבריו ומבקש מהאורח להכנס בעקבותיי לחדר.

"שמך נישא בפי כל," הוא אומר.

אין לי ספק שהוא חושב שדברי חנופה יסללו בפניו את הדרך, אם כי אני בטוח שנאמר לו גם שאני מאד קשוח כשמדובר בניהול משא ומתן, ואין זה משנה אם הוא עסקי או עוסק בנושא שידוכים. לא סתם זכיתי בידה של שירז.

"ככה זה כשאתה זר," אני שולח לו פיתיון.

"אני לא חושב שיש מי שרואה בך זר יותר. אתה בהחלט הוכחת לכולם שאתה קשור למקום הזה. הכינו אותי," הוא מוסיף באנגלית טובה, "שאתה דובר את שפתנו, ואי אפשר להערים עליך."

"אני מאמין באמירת האמת, כך שאין זה משנה באיזה לשון אתה מדבר." אני מראה לו שאני בהחלט מכיר את הדו שיח המקומי.

"נשלחתי על ידי מר ברוך בן אברהם לאמר לך שבנו מעוניין בבתו השניה של מר זהריאן," הוא אומר.

"את זה כבר הבנתי. מיהי אני יודע, ואכן מעלותיה יגרמו לכל גבר לחפש את קירבתה. העניין הוא שלא אמרת דבר על הגבר ששואל אודותיה.

עליך להבין שמר זהריאן איננו ממהר להשיא את בנותיו רק בגלל שהן הגיעו לגיל המיועד. הוא רוצה להיות בטוח שהוא מוסר אותן למי שיעניק להן חיים טובים.

בוודאי ידוע לך שמר זהריאן עתיר נכסים, אבל אין הוא מחפש דווקא חתן עשיר כמוהו, אלא גבר טוב ונאמן שיעניק לבתו חיים ראויים.

רצה הגורל ששתיים מבנותיו אכן מצאו גברים אמידים, אבל אין זאת התכונה הראשונה שהוא מחפש.

הייתי רוצה לשמוע ממך עליו, ואם זה ישמע לי רציני אני מבקש להיפגש עם אנשים שמכירים אותו."

לאחר שהשליח עוזב אני מספר לסלומון על השיחה. הוא מבקש לדעת לפרטי פרטים מה נאמר, ויושב מולי עם חיוך על פניו.

"למרות שהכרתי אותך כאיש עסקים ממולח, היססתי לחרוג מהמסורת ולתת לך את ידה של ביתי.

אתה בטח יודע שמכל ילדיי היא המיוחדת ביותר, והמחשבה שתגור רחוק מאתנו הייתה לי קשה מאד.

ידעתי גם שהמחיר היה כבד.

והנה, חזרתם לפה, ואני יודע שזמנכם לעזוב קרוב, והבאתם אתכם מבול של ברכה.

אני יודע שלאחר שראו אתכם בארוחת הערב השתנה שוב לטובה היחס, של כולם אלינו.

לא רק שהלשון הרעה פסקה, אלא שדברי השבח נישאים בפי כל. אנשים מחפשים את קירבתי, ובנותיי מוצאות שידוך טוב.

ברוך בן אברהם הוא אחד מראשי הקהילה המכובדים ביותר. לא יקשה עליי לברר על בנו. יש לו בן אחד ושתי בנות. אשתו התקשתה להביא ילדים וכמעט נפחה את נשמתה בלידת הבת הצעירה."

*

חודש נוסף עבר

לאחר שגם אחותה השלישית של שירז התארסה, שירז רומזת לי שהגיעה הזמן שנחזור הביתה.

"סיימנו את תפקידנו כאן," היא מפתיעה אותי, "אמנם יש לנו חדר משלנו, אבל אני זקוקה לפרטיות שיש לנו בביתנו בסיומו של היום כאשר עובדי הבית עוזבים ואנחנו לבד.

*

נכנעתי לשירז כשביקשה לקצר את שעות העבודה של מי שמנהל את ביתנו.

"אין סיבה שלסלי תשאר כל כך מאוחר. אני יכולה להכין לנו ארוחת ערב לבד. מי כמוך יודע כמה אני מחוברת למטבח," היא אמרה לי.

לא הייתי בטוח מה עליי לעשות אבל הסכמתי לנסות.

אני מודה שהיא צדקה. האווירה בבית נעשתה קלילה יותר כאשר בסיומו של יום עבודתי נשארנו רק שנינו לבד.

אני בהחלט מבין למה היא מתכוונת כשהיא מתגעגעת ללבד שלנו.

*

"אני מרגיש שהגיע הזמן לחזור ללונדון," אני אומר לסלומון, "שירז מרגישה כעת חזקה יותר. היא בשליש השני להריונה והטיסה תהיה כעת קלה יותר עבורה.

אני שמח שאשתך חשה בטוב, ומאושר שזכינו להיות כאן כשבנותייך התארסו."

"אתה ממעיט בערכך. ברור לך שיש לך חלק גדול במה שקרה כאן," הוא אומר לי.

"נחפזנו לעזוב עם אירוסינו. אתה יודע שהייתי חייב לחזור בשל עבודתי.

היה לזה מחיר ואני שמח שניתנה לנו ההזדמנות להפריח את השמועות שנסובו סביב השידוך של שירז ושלי.

לו הייתי מודע להשלכות הייתי מגיע לכאן עוד לפני כן.

את העבר אי אפשר לשנות וטוב שהכל הסתדר על הצד הטוב ביותר."

"התעוררה בי המחשבה לאחרונה לבלות תקופה בלונדון, כעת כששלושת חתניי מדברים על מעבר ללונדון," אומר סלומון ובוחן את תגובתי.

"ביתי ביתך. יש לנו בית גדול. אתם מוזמנים להתארח בו כמה שתרצה. אני בטוח ששירז תשמח מאד אם תגיעו. "

הוא מחייך מרוצה. "אני אודיע לך אם נחליט להגיע."

הלילה האחרון שלנו בבית משפחתה של שירז כל כך שונה מהפעם שעברה שעזבנו. שירז יודעת לקראת מה היא הולכת והיא לא יכולה לחכות יותר לחזור הביתה.

"אני מתגעגעת לקטיה," היא אומרת לי פתאום וגורמת גם לי לרצות להיות כבר בבית.

אני שולח הודעה לטייס ושואל מתי יוכל להגיע לאסוף אותנו. אני שמח לשמוע שאנחנו יכולים לצאת לדרך בבוקר המחרת.

אני שואל את שירז לדעתה. "אני מאד אשמח," היא עונה לי ואני מאשר את הטיסה.

למחרת בבוקר

אנחנו נפרדים מכולם ויוצאים לשדה התעופה. הפעם סולומון מסיע אותנו בעצמו עם נעימה.

אנחנו נפרדים בחיבוק ומבטיחים להודיע כשהגענו הביתה.

ברגע שהמטוס ממריא אני רואה את השינוי שחל בשירז.

"אולי נעשיתי מפונקת," היא אומרת לי כשאנחנו לבד, "אבל אני זקוקה לשקט שלי כעת. אין לי צורך להיות מוקפת כל הזמן במשפחה. אני רוצה להיות רק איתך."

היא מניחה את ראשה על זרועי ועוצמת עיניים. בבת אחת עולים בי הגעגועים להיות לבד איתה. אני מבין שכל השבועות האינטנסיביים שהיינו בבית הוריה השתדלתי לעשות הכל נכון, לשמור על הכללים, להיות מאופק.

"אני מרגישה שכאילו נוצר מרחק בינינו כשהיינו בבית הוריי, למרות שדבר לא השתנה.

אני יודעת עכשיו שאני כבר לא שייכת לעולם בו גדלתי. אני מבטיחה לך לעשות הכל כדי להשתלב מהר בעולמך."

אני מנסה להבין מאיפה נובעות המילים שלה. הקשר האינטימי בינינו לא פחת מעולם, האהבה שלנו המשיכה לבעור בעוצמה.

"ועכשיו?" אני שואל אותה.

"אני מרגישה שאני נושמת טוב," היא עונה לי.

ראיתי אותה מתפקדת כל התקופה הזאת, מנהיגה את האחיות שלה, שותפה מלאה במטלות הבית. לרגע לא חשבתי שזה מעיק עליה.

"למה לא אמרת לי מילה?" אני שואל.

"עשיתי מה שחונכתי לעשות," היא אומרת, "זה נעשה מתוך הרגל. אני מכבדת את הוריי ואת בית הולדתי, אבל אני לא שייכת לשם יותר.

אני מעריצה אותך על האופן בו השתלבת בעולם שכל כך שונה משלך. הפכת להיות דמות נערצת על כולם.

אין ספק שהשידוכים של אחיותיי קרו הרבה בזכותך."

"כל מה שעשיתי ואעשה הוא תמיד למענך. אני לא יכול לדמיין את החיים שלי בלעדייך. את צובעת לי את החיים בשלל צבעים, נותנת לי הרבה כוחות להתמודד עם הכל. אני יכול להודות כעת שאני מאד שמח לחזור סוף סוף לשיגרה שלנו.

דברים עומדים להשתנות ואנחנו צריכים להתכונן לקראתם. עומד להיוולד לנו בן.

איש לא יוכל לאמר עוד שמה שקורה בינינו הוא הרפתקאה חולפת."

"אנשים תמיד מוצאים סיבה לדבר. הם בוודאי יאמרו שהערמתי עלייך. שעשיתי הכל כדי לקשור אותך אליי," היא אומרת לי בעצב.

היא עדיין כל כך צעירה וכבר מכירה היטב את העולם.

"הריון לא קורה סתם. לו לא רציתי אותו הייתי נוהג באמצעי זהירות," אני ממהר להרגיע אותה.

"אני לא מדברת עליך. אני יודעת שישנן דרכים למנוע זאת. אני רק אומרת שאל תתפלא אם ידברו עליך מאחורי גבך.

אנחנו באים משני עולמות שרחוקים מזה מאד, אבל בני אדם הם בני אדם באשר הם."

"עכשיו כשאת כבר בשליש השני של ההריון כבר מותר לספר. אני אדאג שכל העולם ידע כמה אני מאושר שאת בהריון," אני אומר לה.

אני נכנס לחשבון הפרטי שלי ברשת החברתית ומתחיל לרשום –

אני מאושר לשתף אתכם ששירז ואני מצפים להולדת בננו הראשון…

אני מצרף תמונה שלנו בה אני עומד מאחוריה ומניח את ידי על בטנה, ושנינו מביטים אחד בשניה. אין ספק שהאהבה נשקפת מעינינו.

"אני מבטיח לך שכשננחת הידיעה הזאת כבר תופיע בכל מדור רכילות אפשרי," אני אומר לה.

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם