ניחוח פרחי היסמין 7 – עד השעות הקטנות של הלילה
טסה
אתמול הגיעו אלי מודעות הפרסום של Silver Moon.
את הכרזה הראשונה כבר התקינו על הקיר של ניחוח ויולט.
מועד ההשקה שתערך במיו מילאן ניו יורק טרם פורסם, ובכל זאת ההתרגשות לקראתו התחלפה בחוסר שקט גדול.
שלא כתמיד, אינני מרגישה סיפוק והגשמה שמה שחלמתי עליו והצלחתי לדייק לשביעות רצוני. זה לא שהריח לא יצא מושלם לטעמי, אלא שאני מרגישה שמשהו חסר.
אני נכנסת למעבדה וניגשת להריח את בקבוקי התמציות שעדיין לא עבדתי עליהם. אין לי מושג מה אני מחפשת, כשם שאין לי מושג האם אני מחפשת ריח גברי או נשי, ואולי שניהם יחד?
אני לא מצליחה למצוא מה שאני רוצה.
*
"נכון," אמרה לי סבתא ויולט כשעשיתי את צעדי הראשונים בעולם הבישום, "שהבושם מתקשר לחוש הריח, אבל אל תשכחי שהוא תמצית של פרחים, ולפרחים יש גם צבע.
לכן כשריח לא מעורר בך את פרץ היצירתיות, תעצמי עיניים ותריחי אותו בעיניים עצומות. האחד שיעלה בדמיונך צבעים שאת אוהבת, כאלה שאת מחברת אליהם ברגע המסויים הזה, הוא האחד לעבוד עליו.
כשאת מתחילה לעבוד עם ריח מסויים, תתמסרי לו. אל תקבעי מראש מה יהיה בגורלו. לעולם אין לדעת לאן ייקח אותך המסע בעקבות הריח.
אני בטוחה שאת תדעי מה לעשות איתו, אם רק תהיה סבלנית.
אני מאמינה שהתמצית היא שתבקש ממך מה לעשות איתה. אבל מה אני מבינה? אני בסך הכל זקנה חולמנית."
רק כעמדתי לנזוף בה על המשפט האחרון שאמרה, והרימתי עיניי אליה, שמתי לב שבשלב כלשהו של השיחה היא עצמה את עינייה ודיברה, כשעל שפתייה חיוך קסום.
זה בדיוק מה שאני מחפשת להרגיש כעת. המבשם האחרון שיצרתי עדיין לא נשא אותי למקום הקסום בו הייתה סבתי בזמן שאמרה לי את המילים ההן.
*
אני עוצמת את עיניי, נושמת עמוק, וניגשת שוב לבחון את בקבוקי התמצית. הפעם אני מתעכבת ארוכות על כל אחד מהם.
כאשר אני מגיעה לתמצית פרח המגנוליה, עולה בדמיוני דמותה של מייפל. דימעה נושרת מעינייה והופכת לנגד עיניי לפרפר יפיפה בצבע תכלת.
אני נושכת את שפתיי, ונושמת את הרגע הזה לתוכי, הרגע בו אני יודעת שנולד מבשם חדש.
אני נכנסת למאגר הפרחים במחשב שלי ומחפשת את פרח מגנוליה. אני נדהמת לגלות שפרט לפרח הלבן ישנם גם פרחים בצבעים אחרים המשתייכים למשפחת המגלנוליות, וביניהם פרח כחול.
אני מחליטה לבדוק את הקבלה שקיבלתי בעת רכישת התמצית שקיבלתי.
*
“, No entiendo"
אינני מבינה אמרתי לאישה ממנה ביקשתי לרכוש את התמצית. הייתי מתוסכלת שאוצר המילים בספרדית מצומצם. התקשרתי למייפל, אבל היא לא הייתה זמינה.
"מגנוליה?" שאלתי את המוכרת.
היא הינהנה בראשה כמאשרת שזוהי תמצית של פרח המגנוליה, אבל המשיכה לשאול אותי בספרדית שאלות. היא סימנה בידה שהיא מצפה שאענה על שאלה. לא היה לי מושג על מה היא מדברת. רוזה, בלנקה, הכל נשמע לי שמות של בנות וכיוון שלא ידעתי על מה היא מדברת, עניתי לה רק "מגנוליה."
"או.קי.," היא ענתה לי בחיוך שחשף את השיניים המושלמות שלה, שבהקו בלובנן על רקע עורה החום.
היא הסיטה את הוילון הצבעוני שמאחריה, חשפה מדפים עמוסי בקבוקונים, ונעלמה לרגע. כשחזרה, אחזה בידה בקבוקונים בכמה גדלים, והניחה אותם על הדלפק.
היא שוב נאמה לי נאום ארוך בספרדית ואחריו הצביע על כל אחד מהבקבוקונים.
למרות שלא היה לי מושג מה מחירו של כל בקבוק, בחרתי בגדול ביותר. משהו בתוכי אמר לי שאני עושה את הבחירה הנכונה.
"מגנוליה?" שאלתי אותה שוב.
"מגנוליה," היא צחקה.
הושטיתי לה שטר של מאה וחיכיתי לראות איך תגיב.
"או.קי," היא אמרה.
לעולם לא אדע אם המחיר ששלמתי היה גבוה מידי, נמוך מידי או בדיוק מה שציפתה.
*
אני מוצאת את הקבלה עבור תשלום התמצית בה אני אוחזת. אני מחייכת כשאני מבינה שהכל רשום בספרדית. איך לא?
ובכל זאת אני מזהה שתי מילים
Magnolia Celeste
'מסתבר שלא דמיינת שהיא אמרה שמות של בנות,' אני חושבת לעצמי וניגשת לבדוק מה פרוש צמד המילים האלה. אני מופתעת לראות שפרושן מגנוליה תכלת.
אני נדהמת לגלות שזה בדיוק הצבע של הפרפר שראיתי על לחיה של מייפל.
שום דבר לא קיים כעת פרט לרצון שלי להגיע לריח המושלם, כאילו הייתה זאת הפעם הראשונה שאני עושה זאת.
אני עוטה על ידי כפפות דקות, אוחזת במבחנה, לאחר שבדקתי שהיא נקייה, ומתחילה לזלף לתוכה מתמצית המגנוליה. כולי מרוכזת בעבודה, שכאשר שאחד העובדים נכנס לשאול אותי שאלה, אני עונה "לא עכשיו," וממשיכה לעבוד.
רק כאשר ביטני מקרקרת מרעב, אני מעיפה מבט לראות מה השעה.
לרגע אחד אני מהססת האם זה שלוש אחר הצהריים או שלוש בבוקר. אני מציצה מבעד לחלון ורואה שבחוץ חושך מוחלט. כל השרירים שלי תפוסים. מה הפלא? לא שניתי תנוחה כבר שעות.
אני מתמתחת וניגשת למקרר לראות מה יש לאכול. אם יש משהו שאני יכולה להיות בטוחה בו, זה שתמיד המקרר מלא.
האור מעל דלפק הקבלה מואר ואני מבחינה בפאניה שראשה מונח על השולחן והיא ישנה. אני ניגשת אליה ונוגעת בה ברכות. "כבר בוקר?" היא שואלת מנומנמת ופוקחת את עיניה.
"למה לא הלכת הביתה?" אני שואלת אותה.
"ומשאירה אותך פה לבד. את השתגעת?" היא שואלת בקול מנומנם.
"זאת לא הפעם הראשונה שאני נסחפת בזמן שאני יוצאת בושם חדש," אני עונה לה.
"זאת עדיין לא סיבה להשאיר אותך לבד, ביחוד שבבניין לידינו האור עדיין דולק," היא אומרת, "ומי יודע מי מאכלס אותו עכשיו."
"נו באמת," אני עונה לה באדישות למרות שאני יודעת שיש משהו בדבריה, "אם שרדנו את ג'ורג'ינו, וכולנו ידענו שהוא קשור למאפיה, נשרוד גם את השכנים החדשים."
'כמה חבל שמר ברויטמן הגביה את החומה בינינו, ובכך מונע מאיתנו לראות איזה רכבים חונים בחניה בקדמת הבניין.' כבר למדתי שרכבים יכולים ללמד על האדם. הדגם, הגודל, וגם הצבע.
"אני אכין לנו כריכים, ואת תכיני קפה," מחלקת בינינו פאניה את התפקיד. אני לא יודעת מה יש במכונת הקפה המשוכללת שלנו שגורמת לה לפחד ממנה. תמיד כשבא לקוח, היא מעדיפה להרתיח מים בקומקום.
*
"המכונה שלך שונאת אותי," היא אמרה לי פעם בטון נעלב.
לקח לי זמן להבין שהיא מדברת על מכונת הקפה.
איכשהו היא תמיד מפספסת משהו, למרות שכל מה שצריך לעשות זה לבחור טבלית מבין מבחר הטבליות, לוודא שיש מספיק מים במיכל, וללחוץ על כפתור ההפעלה. וכמובן לא לשכוח להניח ספל מתחת.
גם זה קרה לה. "מה אני אשמה שהיא התחילה לעבוד לפני שהספקתי להניח מתחת את הספל?" היא אמרה בעודה אוחזת חזק בספל ובוהה בקפה הרותח שממלא את תחתית מכונת הקפה.
הייתי עסוקה עם הלקוח ועד שהבנתי על מה היא מדברת, זרם הקפה פסק.
מאז היא כועסת עליה ומעדיפה לעשות כל דבר, פרט להכנת קפה במכונה.
אני מחייכת בתוכי כשאני עומדת להכין לשתינו קפה, אבל לא מראה לה מה אני חושבת על הפחד שלה מהמכונה.
*
עכשיו כשהגעתי לריח המושלם אני מרגישה ניחוחה ונהנית מכל לגימה מהקפה החם. מה שנותר לי כעת למצוא לו את השם המושלם.
בזמן שאני נוגסת בכריך הטעים שפאניה הכינה, אני גולשת לקרוא על תכונות פרח המגנוליה ששבה את ליבי. אני יודעת שיש סיבה שבחרתי בו, אני רק צריכה לגלות אותה.
פרח המגנוליה מסמל אצילות, יופי, טוהר, וכח. 'מה יותר מהתכונות האלה מתאים לתאר את מייפל?'
אני שולחת למייפל מסרון.
(5:00) טסה פיליפס:
Pure Beauty יופי טהור, בושם לאישה, נולד הלילה.
תמצית פרח המגנוליה שצבעה תכלת.
בדמיוני ראיתי אותך כשפרפר בצבע תכלת זולג כדמעה מעינייך.
משאירה לדמיונך ליצור לי את התווית עבורו.
רק אחרי שאני שולחת את ההודעה אני קולטת שכתבתי את המילים בלי לחשוב. אני מוחקת מייד את ההודעה לכולם.
אני מתחילה להקליד שוב את ההודעה מחדש, אבל אז עולה הודעה ממיפל.
(5:03) מייפל וייאטסטון:
תהיי במקומי.
ה BFF שלך שולחת לך הודעה בשעת בוקר מוקדמת ו…מוחקת אותה.
תתקשרי!
אני מתקשרת אליה מייד.
"את צודקת יפה שלי," אני אומרת בקול מתנצל, "לא שמתי לב לשעה."
"את באמת חושבת שזה מה שמעניין אותי? אני לא באמת ישנה בלילות," אומרת מייפל, "מה עובר עלייך?"
"נולד לי בושם חדש היום. ישבתי כל הלילה, טוב עד שלוש בבוקר, והגעתי לריח המושלם!" אני אומרת לה בהתרגשות.
"הבנתי. כי זה בהחלט מסביר למה מחקת את ההודעה," היא אומרת לי בציניות.
"הרגשתי צורך ליצור בושם חדש, למרות שעוד לא הישקתי את הבושם החדש לגבר, אבל לא הצלחתי למצוא את האחד. רק כשעצמתי עיניים והריחתי שוב את הריחות שיש לי במעבדה הגעתי למה שחיפשתי. את עזרת לי, כשהופעת בדמיוני," אני נושכת את שפתיי כדי שלא אמשיך לתאר לה את מה שראיתי.
"את יודעת, כשמדובר בגברים אני חסרת בטחון לחלוטין, אין זה אומר שאיני בעלת בטחון עצמי גבוה. ואני יכולה לומר לך בבטחון שאת מסתירה ממני משהו," היא אומרת בטון רגוע.
"למה את חושבת?" היא שואלת.
"כי היה משהו שהסעיר אותך בזמן שראית אותי, ולכן מחקת את מה שכתבת," היא אומרת לי.
"אוף איתך," אני מסננת.
"זה היה כל כך נורא שאת לא מסוגלת לספר לי? שכחת שאני כבר רגילה לשמוע…"
אני קוטעת אותה מייד."ראיתי אותך דומעת, והדמעה הפכה לפרפר יפיפה בצבע תכלת. רוצה לשמוע משהו מדהים? תמצית הפרחים שממנו הופק הבושם היא מגנוליה בצבע תכלת בדיוק כפי שדימיינתי," אני אומרת לה בנשימה אחת, אחרת לא אהיה אמיצה מספיק כדי לומר זאת.
"וואו, זה בהחלט מדהים. היכולת שלך לראות דברים מופלאה בעיניי. זאת מתנה אמיתית," היא קוראת בהתפעלות, ולא אומרת אף מילה על מה שאמרתי לה.
"נתת לי השראה. אני כבר יודעת בדיוק איך תראה התווית," היא אומרת, "אני קמה מייד לעבוד עליה."
"לא התכוונתי ש.." אני מתחילה לומר אבל היא קוטעת אותי.
"זה בוער בי להוציא את מה שאני רואה כעת בראש. את יותר מכולם צריכה להבין את הצורך הזה ביצירה."
טיילור
"תראה אותך," אומר מהטמה שמניח על שולחני כוס קפה מספר… מי סופר. "אם מישהו היה אומר לי שהשתחררת היום מבית החולים אחרי תאונת דרכים, הייתי צוחק עליו."
"אתה מבין שזאת הרגל והיד שנפגעו, לא הגוף כולו, ובטח לא הראש. בינינו, יש לי הרושם שהם חששו שנפגעתי בראש ולכן השאירו אותי," אני אומר לו.
"ואני חשבתי שהאישה שהביאה לך ארוחות גורמה הייתה הסיבה לרצון שלך להישאר שם," הוא צוחק.
"סתם נסיכה מפונקת ששיחקה אחות רחמניה," אני אומר לו בזלזול.
"באמת?" הוא שואל. נראה שהוא לא מאמין לי.
"אם אתה מרגיש טוב, וההיא לא מעניינת אותך, אני מזמין אותך לצאת איתי למועדון," אומר אייזיק שמופיע פתאום.
"תזכירו למה אנחנו פה בשעה כזה מוקדמת?" אני שואל אותם.
"מאד פשוט בוס," עונה אייזיק, "כי מין הסתם לא יצאנו מפה מאז שהגענו לכאן אתמול בצהריים, ומאז אנחנו עובדים."
"איזה בוס רשע אני. מעביד אתכם קשה ולא נותן לכם אפילו לצאת להפסקת אוכל."
"טוב, אני מודה שלא כל הזמן עבדנו. בילינו שעתיים במסעדה בהפסקת צהריים מאוחרת, ו…חמש שעות אם אני לא טועה, בערב," הוא אומר במבוכה.
"אני ביקשתי להמשיך לעבוד, אבל לא ביקשתי מכם שתשארו," אני אומר לו, ומרים גבה לקבל ממנו אישור שאכן כך היה.
"אני מודה שנסחפנו. אתה צדקת כשאמרת שלא נרצה ללכת הביתה מוקדם, אבל מניח שגם אתה לא חשבת שנשאר עד השעות הקטנות של הלילה, אומר מהטמה.
"אתם יודעים שלא היית מעז למשוך אתכם להרפתאה הזאת אם לא היו בידי כבר חוזים חתומים. זה בוער בי להתחיל לעבוד עליהם. אלה נושאים שמאד מעניינים אותי, ואני מאמין שגם אתכם, אחרת לא הייתי מצטרף אתכם אליי.
אני יודע מה היכולות שלכם, ומה אתם שווים. אין לי ספק שמבחינה טכנית אין לכם בעיה לבצע כל פרויקט. הסיבה שעזבנו את החברה הייתה כי שלושתנו רוצים גם להנות מהעבודה. אני צודק?" אני שואל אותם.
"ברור," עונים שניהם פה אחד.
"אני מציע שנלך לישון קצת. בסופו של דבר המשרד עדיין לא ממש מתפקד כמשרד. לא יקרה כלום אם נתחיל מחר את היום מאוחר יותר," אני אומר.
אני ניגש לחלון לסגור את התריסים ורואה את הגבר בשלט שמולי ונזכר בשיחה שלי עם רוז. Silver Moon, לגבר שבטוח בגבריותו, ואינו חושש להראות את רגשותיו.
'רוזי הקטנה, אין לך מושג מיהו אחיך באמת. את רואה רק את מה שאני רוצה שתראי. אולי אני לא באמת הגבר שבטוח בגבריותי, אם אני חושש להראות את רגשותיי.'
כל הבנין מולי חשוך, רק במקום שהשלט מתנוסס על הקיר שלו ישנם פסי אור המעידים על כך שהאור בפנים דולק. החלונות מכוסים באופן כזה שהאור לא יוצא מבעדם החוצה.
אני מנסה לראות האם יש מכוניות בחניה, אבל החצר חשוכה. אני מניח שגם שם מותקנים אורות עם חיישנים, וכשאין תנועה, החצר לא מוארת.
"על מה אתה מסתכל?" שואל מהטמה.
"על הגבר שבטוח בגבריותו," אני צוחק.
הוא נעמד לידי ומביט על השלט. "אם כך פתרת לי את הבעיה מה לקנות לך ליום הולדתך שחל בקרוב," אומר מהטמה, "אגב היכן אתה מתכונן לחגוג אותו?"
"זה לא אתם שאמורים להזמין אותי?" אני מחזיר את הכדור אליו, למרות שאני יודע היכן הייתי רוצה לחגוג את היום.
"נראה לי שמועדון השחקים מתאים לך. הוא עמוס בלונג איילנדריות, שזה הזן האהוב עליך ביותר. יכול להיות מעניין לראות את 'הגבר הבטוח בגבריותו' בחברתן," אומר לי אייזיק וחיוך נבזי על פניו.
"אתה מאתגר אותי? כי אין לי בעיה להיות בכל מקום. רק שתזכור שאת הכיבושים שלי אני לא עורך לעיניי כולם. אני אוהב להיות דיסקרטי, ביחוד עם אנשים שאני עובד איתם כל היום," אני עונה לו.
פתאום נדלק אור גדול מאחורי הבניין, ונהמת מנוע של רכב גדול שמותנע מפירה את השקט מסביב. מיד אחר כך נשמע קול פתיחת שער ברזל שחורק מעט.
העובדה שהמשרדים שלנו ממוקמים בקומה העליונה מאפשרת לנו לראות את הפנסים הגבוהים של ג'יפ גדול שחור המאירים על השער שנפתח. הנהג עולה על הכביש, סוחט את הגז עד הסוף, המנוע מגיע בנהמה ודוהר לתוך הלילה, בזמן שהשער שוב נסגר אחריו.
"אין ספק שזה גבר שבטוח בגבריותו," אומר מהטמה בהערכה.
אני סוגר את התריסים, מכניס את המחשב לתיקי, מכבה את האורות ומסיים את היום.
