ניחוח פרחי היסמין 12- בלב פתוח
טיילור
"אני חייב להודות שהייתי מופתע לגלות מי את. האם זה משנה לי מי את? האם אני מסתכל עלייך אחרת? ממש לא.
השאלה היא האם אחת כמוך רוצה להיות איתי. אני מאמין שכן, אחרת לא היית כאן.
אני מבין שבנית הכל במו ידייך. את בהחלט מוכשרת.
אני שואף להצליח כמוך, לא בגלל רדיפה אחרי בצע כסף. קיבלתי משכורת מאד טובה במקום בו עבדתי כשכיר, אלא כי אני רוצה לחיות חיים בעלי משמעות. עבודה שתפרנס אותי טוב, אבל גם תעניק לי את האפשרות לעשות דברים שאני אוהב באווירה נעימה ורגועה, ולא תחת טרור כפי שחוויתי עד היום," אני אומר לה.
"ואותו בוס הוא שגרם לך לשנוא אנשים עשירים?" היא שואלת.
"לא. כדי לענות לך על השאלה הזאת אני זקוק לזמן," אני אומר ומצפה לראות איך תגיב.
"יש לך את כל הזמן שבעולם. הרצון שלי להיות אותך לא תלוי בשום דבר פרט למה שאתה גורם לי להרגיש כשאני לידך.
אם נועדנו לצעוד יחד, הזמן לא ישחק תפקיד. אם לא, עדיף שתשאיר את הדברים לעצמך." היא מפתיעה אותי באופן שהיא מדייקת את הדברים.
"לא הייתי מתחיל משהו שאני חושב שאין לו סיכוי," אני אומר לה.
טסה
אני שמחה שפתחתי את הלב לפני מייפל. היא מכירה אותי וידעה לדובב אותי.
*
"את יודעת שאני לא מתעניינת ברכילות. אני רק רוצה לעזור לך להוריד את המועקה מהלב שלך, במידה וישנה כזאת," אמרה לי מייפל.
"הוא מרבה לדבר על ההבדלים בינינו, אבל לא רק, אלא מבטא בקול את שנאתו לאנשים בעלי ממון," אני מתחילה לחשוף בפניה מה אני מרגישה.
"מי כמוך יודעת שלא כל אחד יכול להבין את אורח החיים של אנשי האחוזות כאן בלונג איילנד. את בעצמך מתעבת את הצביעות שמתרחשת בין כתלי הבתים המפוארים.
בינינו טסה, את לא בדיוק מתנהגת כמו אחת שאין לה כיסים מלאים. את אוהבת להתלבש יפה, יש לך ג'יפ שמשדר עושר.
אני יודעת מי את ומאיפה באת. הוא צריך זמן כדי ללמוד זאת, כדי לראות איזו אישה מדהימה את.
תביני את המלחמה שלו עם עצמו. מצד אחד את מראה לו את הצד היפה שלך, מצד שני הוא חושש שיגלה שאת אחת שמתנשאת על מי שאינו עשיר כמוך. את ראית את זה קורה בין חברותייך.
כמו שאמרתי, תני לו ללמוד אותך. ישנם דברים שרק הזמן יראה.
וזה לא רק העניין של המעמד. בכל זוגיות לוקח זמן ללמוד את מי שהלב שלך מתרגש להכיר. כך קרה גם בין דן לביני.
מה שבאמת חשוב הוא מה את מרגישה כשאת לידו. אם את שמחה, אם הגוף שלך רגוע למרות שהלב שלך מגביר את פעימותיו, שווה לתת לזה סיכוי.
אני משננת כעת לעצמי שאני חייבת להיות סבלנית. 'אין קיצורי דרך,' כדבריה של מייפל.
*
"אני שמחה לשמוע שאתה מרגיש כך," אני עונה לו, "שנלך לאכול? אני גוועת מרעב."
"זה משהו שאני אוהב בך. אני לא יכול לסבול את זה שאתה מזמין מישהי למסעדה כיוון שאתה עצמך רעב, והיא מזמינה כמה עלי חסה ויושבת ומנקרת אותם מולך," הוא אומר בזמן שאנחנו פונים לעבר המעלית.
"זה לא יקרה לך איתי. אם אני לא רעבה תדע זאת. אבל כשאני כן, אני אוכלת ארוחה בריאה," אני אומרת לו.
"אני מניח גם שאת שותה את הקפה שלך בלי הרבה הוראות. יצאתי פעם עם מישהי שבמשך חמש דקות נתנה הוראות למוכרת ולבסוף הוסיפה, אבל בלי קפה. כמובן שהמפגש הזה נגמר מהר מאד. המצאתי לה תרוץ שיש לי בעיה בעבודה ואני חייב ללכת," הוא אומר ובוחן איך אגיב לדבריו.
"לא איתי. אני לא אתן לך סיבה להמציא לי תרוצים. תבטיח שתמיד תאמר לי את האמת. זה משהו שעליו אני לא יכולה לוותר. אני שונא שקרים. סופם תמיד להתגלות," אני אומרת לו והוא מהנהנן בראשו.
"אני לא מבטיח לך שאספר לך מייד הכל, אבל מבטיח שלא אשקר," הוא אומר ונושף את האוויר מתוכו.
"אני מבינה שזה מעיק עליך. כבר אמרתי לך אני לא מתכוונת לחטט בחייך. כמוך, גם לי יש עבר. נפגעתי במערכת היחסים האחרונה שלי, שהייתה מלווה בהסתרות ושקרים.
אני לא מציבה בפניך תנאים, או שתספר לי מייד הכל או שאין טעם שנהיה ביחד, אלא אני מבקשת שלא תשקר. אני מעדיפה שתאמר שלא מתאים לך לדבר על משהו, מאשר שתספר לי משהו שאינו אמת.
ברגע שאתה רוצה לרצות את האחר, ובורר מילים מה לומר כדי לרצות אותו, אתה מפסיק להיות מי שאתה בעצם. מה הטעם לתת למישהי להתאהב במה שאתה לא, רק כי אתה חושב שזה מה שהיא רוצה?" אני שואלת בזמן שאנחנו נכנסים רכב.
"התאהבות זה לא משהו הגיוני," הוא עונה לי, "מנסיוני. אני הולך ומתאהב בך, נכנע ללב שלי שמגשש אחרייך."
"כנראה שהוא מקשיב ללב שלי שקורא לו. כדאי שניתן להם לדבר, ונשאיר את ההיגיון בצד. לפעמים הוא כל כך לא הגיוני," אני אומרת וגורמת לו לצחוק.
"יש לך ראש של מהנדסת," הוא אומר, "האופן בו את מנתחת את הדברים מופלא בעיניי."
"הבסיס ליצירת בשמים הוא לא משהו רוחני, הוא בהחלט קשור לתורת החומרים, לכימיה, לעבודת מעבדה סיזיפית.
אז הנה למדת משהו עליי. אולי אני נראית לך קלילה וחסרת דאגות, אבל אני נמלה מאד חרוצה ושקדנית." אני לא יודעת מאיפה צצות לי המילים הלאה.
"מממ… נמלה? זה לא בדיוק איך שהייתי מגדיר אותך למרות חריצותך. את נראה לי כמו… אני עדיין צריך לחשוב לאיזה חיה אני יכול לדמות אותך. אולי נלך לגן החיות ונשווה בינך לבין בעלי החיים שחיים בו," הוא צוחק. יש לו צחוק כזה משוחרר שהוא סוחף אותי אחריו.
"ומי אני בעינייך? קוף מגודל, מאלה שטופחים על החזה שלהם וקוראים אני גבר?" הוא מלכסן את מבטו אליי ומה שעובר לי בראש הוא שהייתי רוצה להושיט יד ולהזיז את קווצת השיער שמכסה את עיניו היפות.
"אתה בהחלט אלפא כזה שמודע לגבריותו, ואולי זה מה שמשך אותי אליך, אבל אתה לא נראה לי אחד שזקוק להפגין את העובדה שהוא זכר. מבט אחד עליך מראה זאת," אני עונה לו
אמנם כבר הגענו לחניה של מאמא מריה שנמצאת קרוב מאד למשרדים שלנו, אבל השיחה משאירה אותנו עדיין לשבת ברכב.
"עדיין לא אמרת לי איזו חיה אני בעינייך," הוא לא מרפה.
"גם אתה לא, אבל אתה סוחט ממני כל הזמן מחמאות. חשבת שלא ארגיש?" אני עונה לו בטון מנצח.
"זה שאת חכמה, את זה אני כבר יודע," הוא אומר, יוצא מהרכב וניגש לפתוח לי את הרכב.
פתאום אני קולטת שלמרות הפציעה שלו, הוא זה שנהג ברכב. אני לא משאירה את ההבנה הזאת לעצמי. "אתה קולט שנהגת לכאן?" אני שואלת.
"חשבת שנלך ברגל?" הוא מביט בי מופתע.
"אתה לא מבין. כשדיברנו להיפגש אמרת לי שאתה עדיין חושש לנהוג," אני מזכירה לו.
"אני לא נוהג לתת לאישה להסיע אותי. מין כבוד גברי כזה," הוא עונה לי באדישות, מתעלם מדבריי.
"ברור שלא. לא הייתי מעזה לבקש ממך לתת לי לנהוג," אני עונה לו בשיא הרצינות.
"אם כבר מדברים על זה, הייתי מבקש שתתמתני. את משתוללת יותר מידי," הוא אומר לי ואני בוחנת אותו לראות האם הוא צוחק עליי.
"טסה, ראיתי אותך שועטת עם הג'יפ שלך לתוך מגרש החניה, משאירה אחרייך עננים של אבק," הוא מסביר לי ברצינות, "כמובן שאז לא ידעתי שזו את, וחשבתי לעצמי איך הגבר הזה נוהג."
'אז הוא קרא לי טסה.'
"אני כבר לא נסיכה בעינייך?" אני לא מתאפקת ושואלת.
"את טסה כשאני רוצה שתקחי את דבריי ברצינות," הוא עונה לי בזמן שהוא פותח את דלת המסעדה בפניי.
"כלומר שכל מה שאמרת עד לרגע זה לא נאמרו ברצינות?" אני שואלת.
"נו באמת. את יודעת שיש לי טרומה מהתאונה. אני חושש לך. ולא, את לא הפסקת להיות הנסיכה שלי רק בגלל שאמרתי לך זאת. זה רק מראה לך כמה את חשובה לי, אם אני דואג לך," הוא אומר לי.
"אני מבטיחה לך שאהיה יותר זהירה," אני ממהרת לענות. הדאגה שלו נוגעת לליבי.
"אני יודע שלא הגדרנו את היחסים בינינו, אבל אני מרגיש שאת האישה שלי. אין לי צורך יותר באחרות. יש בך את מה שאני מחפש. הנה אמרתי זאת בקול," הוא אומר.
הוא שותק לרגע וממשיך. "אני לא יודע דבר על מערכות היחסים שלך בעבר. אני שיחקתי עם לא מעט נשים בחיי. לא השקעתי באף אחת ברצינות.
היה לי קל יותר לשכנע את עצמי שאת סתם נסיכה מתנשאת, מאשר להודות במה שאת גורמת לי להרגיש. אני לא צריך לספר לך כמה רבתי איתך, כי בעצם רבתי עם עצמי. זה לא יקרה יותר.
אני לא חושש להראות לך מה אני מרגיש, לאמר זאת במילים ובמעשים. אני רוצה לכבוש את כולך. אני לא מדבר על הרצון שלי לשכב איתך, והוא בהחלט קיים, אין טעם שאכחיש שאני נמשך אלייך בטירוף. אני מדבר על הרצון שלי לבנות איתך זוגיות בריאה."
אני בהחלט מופתעת מעומק השיחה שבינינו. מה שאמורה הייתה להיות ארוחת צהריים קלילה, הופך לשיחת נפש. 'האם הוא באמת האחד שכל הזמן חיפשתי?'
אנחנו מתיישבים בפטיו, רחוקים משאר הסועדים.
"מה מנת היום?" הוא שואל.
אני לא מגלה לו שמי שניגשה לשרת אותנו היום היא פרנצ'סקה💗 חברתי.
היא מניחה לפנינו צלחת עם מזטים. "דווקא חשבתי יותר על 'שלוש הפסטות' שהיא מנה שמורכבת משלושה סוגי פסטה, טוב זה ברור מהשם, כך שהטעמים מערבבים לך בפה ועושים אהבה," היא אומרת וקורצת לי.
טיילור מחניק חיוך. "אז מסתבר שמכירים אותך פה היטב," הוא אומר לי כשפרנצ'סקה עוזבת.
"למדנו יחד," אני מסבירה לו את טיב היחסים ביננו, "בזכותה למדנו חברותיי ואני להכיר את כל המנות כאן בתקציב הזעום של סטודנטיות. אבאל'ה לא מימן את חיי כבר אז."
"שמתי לב שאת מוקפת תמיד בחברות. כמו איזבל למשל," הוא אומר.
"כשהתחלתי ללמוד באוניברסיטה שכרתי דירה עם עוד שלוש סטודנטיות שלא הכרתי. מייפל, יסמין ואירלנד. הן הפכו לחברות הנפש שלי, ומאז אנחנו בלתי נפרדות.
תמיד אנחנו אומרות שמי שרוצה אותנו, צריך לדעת שאנחנו עסקת חבילה. כשתכיר אותן תבין כמה מיוחד הקשר בינינו. מייפל, יסמין ואירלנד בזוגיות, כך שגם בני הזוג שלהן נכנסו למעגל שלנו."
"ו.." הוא מתחיל לאמר ומשתתק.
"כן, כולנו מלונג איילנד. הם יהיו השיעור שלך לראות שלא כולם שחצנים ובלתי נסבלים, גם אם באו מבתים מבוססים. אם אתה מתחבר אליי, אני בטוח שתראה בהם חברים טובים," אני מחליטה לסנן את מילותיי. זה הזמן לבחון את התגובות שלו.
טיילור
שוב אני נדחק לפינה ומרגיש שאני במבחן. אני מתכוון לעבור אותו בהצלחה.
"במה הם עוסקים?" אני שואל את הדבר הראשון שעובר לי בראש.
"דן סקיי, בעלה של מייפל, הוא האדריכל של שלישיית המגדלים, וסקוט וינסטון הוא המהנדס שאחראי על הפרויקט. הוא בעלה של יסמין.
הארוס של אירלנד מורל, שאני מניחה שאת שמה אתה מכיר," היא אומרת.
"מי לא?" אני עונה לה.
"מרשל, הוא רופא מנתח," היא משלימה את המשפט, "אתה יכול בהחלט להרגיש נוח לידם. לא כי אתה אתה בעלים של חברת סטרטאפ, אלא כי אני מכירה אותם ויודעת שהם יקבלו אותך בזרועות פתוחות, ולו רק בשל העובדה שאתה בן זוגי. הם לעולם לא ישאלו אותך שאלות ויחקרו מי אתה. אני מניחה שיש רק מבחן אחד שיהיה עליך לעבור," היא אומרת ומשתתקת.
"והוא?" אני שואל אחרי שאני מבין שהיא לא תמשיך אם לא אשאל.
"שאתה אוהב כדורסל," היא עונה לי
"והעובדה שהקבוצה שלי היא הניקס תעניק לי נקודות זכות, או תגרע?" אני שואל.
"מבחינתם עברת את המבחן," היא אומרת בשמחה, "אם כך יש סיכוי המשחק הבא נצפה איתם. אני רק צריכה להכין אותך לארוחה שמתלווה אליו. בכל זאת אנחנו ילידי לונג איילנד," היא אומרת בפנים חתומות.
פרנצ'סקה חוזרת עם צלחת שלושת הפסטות, אבל זה לא מה שמעניין אותי כעת. אני בוחן את שפת הגוף של טסה ויודע שאני לא טועה.
"אני מניח שאף אחד עוד לא מת אם הוא אכל אוכל פלצני כמו פיצה וכנפי עוף מטוגנות ברוטב שום וצ'ילי," אני עונה לה בזמן שאני ממלא את הצלחת שלי בפסטת פטריות.
אני כמעט נכשל בלשוני כשאני אומר לה שגם אני יליד לונג איילנד. אני מתפלל בכל ליבי שלא אשאל היכן נולדתי, או מה הקשר שלי למשפחת פיירסטון. רק המחשבה על כך גורמת לבטן שלי לבעור מכעס.
"אם כך תודיע לי מתי אתה מוכן שאכיר לך אותם," היא אומרת לי.
"חשבתי שסיכמנו על המשחק הקרוב," אני אומר לה.
"רק בדקתי שהבנתי אותך נכון," היא אומרת בחיוך שממיס את ליבי.
"את כל כך יפה, נסיכה שלי," אני אומר לה. לו ידעה כמה אני סוער בתוכי בגללה.
"אני גרה בעיר. יש לי דירת גג לא גדולה מידי, אבל מאד מרווחת. לא פעם אני מארחת בה את החברות שלי. אני מאמינה שתרגיש בה בנוח. ובכל זאת אני חושבת שלא אארח בה את המשחק הקרוב כפי שחשבתי לעשות. אני חושבת שאשאיר לך פתח מילוט למקרה שלא תרגיש בנוח עם חבריי, למרות שאני לא יכולה לדמיין את זה קורה," היא אומרת לי.
"אני אוהב את המחשבה שאת כוללת אותי בתוכניותייך," אני אומר לה.
"כמובן שזה רק רעיון. אני לא מתכוונת להאיץ בדברים אם אתה לא מרגיש בנוח איתם," היא אומרת.
אם היה לי ספק מה היא מרגישה כלפיי, עכשיו אני יודע שהיא מאוהבת בי לא פחות ממה שאני בה.
"אדבר איתך בכנות," אני אומר לה, שוקל את מילותיי, "אני לא רואה את עצמי ישן בנפרד ממך הלילה. ושוב, לא בגלל שאני נחפז לשכב איתך, אלא כי אני מרגיש שאני נקשר אלייך. מערכת היחסים שלנו רק התחילה, אבל אני מרגיש שאנחנו כבר בעיצומה."
💗פרנצ'סקה היא גבורת הסיפור חתולה פראית שטרם פורסם.
