משחקי הבקבוק ניחוח פרחי היסמין (יולי 2023)

ניחוח פרחי היסמין 11 – נחשפת

on
ספטמבר 25, 2023

טיילור

"נסיכה שלי," כך אני פותח את השיחה.

"אז זהו, מהיום עליי להתרגל לכינוי הזה?" שואלת טסה.

"אני בסך הכל מקריא לך מה מופיע על הצג שלי. זה השם שנתתי לך בספר הטלפונים שלי," אני מסביר לה, "ואני חושב שהוא מושלם."

"אני רגישה לכינוי הזה. לא פעם שמעתי אותו מאבי שטען שאני מין נסיכה כזאת, ולא במובן החיובי של המילה," היא מסבירה לי את רגישותה למילה.

"אני מבין, ועדיין אני רוצה לשנות אצלך את ההרגשה שהמילה הזו מעוררת בך. אני רוצה שתראי בה מחמאה גדולה," אני אומר לה.

"אם אתה מציג את זה כך, אקבל זאת באהבה," היא עונה לי, ואני מרגיש את הפרפרים בבטן.

"סיימתי כמה סידורים דחופים ואני בדרך לעבודה. אני מקווה שלא מצפה לי הרבה עבודה בכל מקרה תודיע לי מתי אתה רוצה להיפגש," היא אומרת, וגורמת לי לחייך חיוך גדול.

'אז היא כן רוצה להיפגש איתי.'

"כשאתפנה אודיע לך," אני עונה לה.

"אני יכולה לדעת למה יש לך חיוך כזה אח גדול?" שואלת רוז שמגיחה פתאום בהפתעה.

"מה את עושה כאן?" אני שואל בפליאה, שכן הבהרתי לה שאינני מתכוון להעסיק אותה.

"באתי לראות איפה אחי עובד," היא עונה לי.

"רוז, אין מה לראות פה עדיין," אני אומר לה. אין לי רצון כעת נהל איתה שיחות בזמן שאני רוצה להחליט לאן אני רוצה לקחת את טסה.

רוז ניגשת לחלון ומציצה בעדו. "אני לא מאמינה, תראה איזה פוסטר תלוי על הקיר ממול," היא קוראת בהתרגשות, "זה הבושם שהבאתי לך דוגמית ממנו ממיו מילאן."

"ראיתי," אני אומר לה באדישות. אין לי שום רצון שתדע שהמילים האלה מהדהדות במוחי מרגע שראיתי אותן. גבר שלא מפחד להראות את רגשותיו.

"מתי אני מתחילה לעבוד?" היא שואלת ומתיישבת על הכיסא מולי.

"את לא. את הולכת ללמוד. עלייך רק להחליט מה את רוצה. כבר אמרתי לך שאני מבקש שתשקלי ברצינות איך את רואה את עתידך. מה את מאמינה שתרצי לעשות לאורך שנים.

את ילדה חכמה ומסוגלת להגיע רחוק. להיות מזכירה שלי לא יקדם אותך לשום מקום," אני מסיים את טעוניי.

"אולי, אבל בינתיים אני רוצה להתחיל להרוויח כסף מהיום," היא אומרת לי מאוכזבת.

"שכרתי כבר מזכירה. היא זו שקיבלה את פנייך בקומת הכניסה," אני אומר ומתחיל שוב לעיין בנייד שלי.

"נו באמת. אתה שוכח שאני חכמה ומסוגלת להגיע רחוק? בדיוק אחת כזו אתה צריך כמזכירתך האישית," היא אומרת בטון מנצח שמלווה בהרמת סנטר.

"הרבה מים יזרמו בהדסון עד שאני אזדקק לשירותיה של מזכירה אישית. אני עדיין במצב שאני מסוגל לעשות הכל לבד," אני עונה.

'פרט לכך שאינני מצליח להחליט להיכן לקחת את טסה,' אני חושב לעצמי.

רוז מוציאה אותי מהריכוז ואני ניגש לעמוד ליד החלון. יש משהו מרגיע בכך שאני מסתכל מבעד לחלון. אני רואה את הג'יפ שדהר והתרחק מהמבנה השכן בלילה, נכנס מבעד לשער וחונה מאחורי הבניין עליו תלוי השלט המפרסם את הבושם החדש.

"אתה לא עונה לי. מה עובר עליך?" שואלת אותי רוז.

'טסה עוברת לי בראש,' אני רוצה לומר לה.

"מה יכול לעבור לי בראש? אמרתי לך שאני באמצע יום עבודה," אני אומר לה ומשתדל שלא תרגיש בחוסר הסבלנות שלי.

"אתה יודע שאני מקשיבה לך. אז תייעץ לי," היא ממשיכה לדבר על משהו שאינני יודע מהו.

"אולי תפתיעי אותי ותראי לי שאת יכולה לעשות דברים בכוחות עצמך?" אני שואל, מנסה לצאת מהסבך אליו נקלעתי.

צלצול הטלפון הנייד מציל אותי מהמועקה בה אני נמצא.

"זאת טסה," היא אומרת כאילו שאיני רואה את הזיהוי נסיכה שלי על הצג.

"שלום לך טסה, מה שלומך?" אני שואל. אני לא שוכח שרוז עדיין בחדר, ואין לי כוונה שתראה מה אני מרגיש למשמע קולה של טסה.

"אני מבינה שאתה עסוק. תתקשר אליי כשתתפנה," היא אומרת.

"מבטיח," אני עונה.

"הבטחות צריך לקיים," היא עונה, ואני מתאפק שלא לקרוא לה בשם חיבה.

"בהחלט," אני עונה והשיחה מסתיימת. אני מעמיד פנים שאני שוב מתרכז בעבודה, כדי לשוות לשיחה אופי של שיחה בענייני עבודה.

"טסה?" שואלת רוז בהתרגשות, "טסה פיליפס?"

אני בהחלט מופתע. מאיפה היא יודעת עליה. "כן," אני פולט באדישות.

"תגיד לי אתה נורמלי?" היא אומרת בהרמת קול, "אתה לא מספר לי שאתה בקשר עם טסה פיליפס?"

"רוז את מפריעה לי! אני עובד אם לא שמת לב," אני גוער בה, מנסה לשנות את הנושא.

"תשכח מזה. זאת טסה פיליפס!" היא לא מרפה.

"עכשיו את מבינה למה את לא יכולה לעבוד אצלי? את מפריעה לי להתרכז," אני גוער בה.

"אתה חושב שאני לא מבינה שאתה מנסה לשנות את הנושא? אח שלי בקשר עם טסה פיליפס ו…" אומרת רוז, אבל אני קוטע אותה.

"מה את רוצה ממני?" אני מרים אליה את עיניי.

רוז קמה במהירות ומצביעה על הפרסומת לבושם. הגבר הזה…כלומר הפרסומת…אני מתכוונת הבושם הזה…" היא מגמגמת בהתרגשות.

"זה שהבאת לי דוגמית ממנו, הגבר האמיץ," אני נאנח.

"למה לא אמרת לי?" היא אומרת נעלבת.

"מה לא אמרתי לך רוז?" אני מעמיד פנים שאיני מבין מה היא רוצה ממני.

"אל תגיד לי שאתה לא יודע שניחוח ויולט…שמי שמייצרת את הבשמים… זאת טסה פיליפס," היא מראה בקיאות.

"ומאיפה את יודעת רוז?" אני שואל לא מרוצה, למרות שבפנים הבטן מתהפכת לי, "אני מקווה שאת לא מעבירה את היום בקריאת מדורי רכילות."

"אני לא כזאת ריקנית," היא נעלבת. היא פותחת את תיקה ומוציאה דוגמית של בושם לאישה, ומראה לי את שמה של טסה מתנוסס על התווית.

איזה דרך לגלות שאישה שאתה מאוהב בה היא בעלת המותג ניחוח ויולט.

אני מריץ במוחי את הפגישה שלנו ביום ההוא שרצתי עם חבריי בפארק. מסתבר שהיא לא סתם המציאה סיפורים. מה גם שהיא דייקה בכל מילה שאמרה.

אבל לא רק, החנות שלה נמצאת ממש כאן לידי.

"אין הרבה מה לספר. היכרתי אותה לפני זמן קצר. זה עדיין לא הופך את זה לסיפור אהבה," אני שוב משווה לקולי טון אדיש.

"אתה כזה מעצבן. רק שתדע לך שאני חושבת שיש לך הרבה מה להציע לה," היא רוטנת.

"מה למשל?" אני שואל משועשע.

"אני יודעת שאני אחותך הקטנה, ועדיין לא מנוסה כמוך במערכות יחסים, אבל אני יודעת היטב מה אתה שווה. אתה גבר מדהים, חכם בטירוף, כריזמטי, ונראה מעולה," היא עונה לי ברצינות.

"תודה," אני עונה לה בחיוך.

'האם גם טסה תחשוב שאני כזה, ביחוד כעת כשאני יודע מיהי באמת?' אני חושב לעצמי.

"מעבר לעובדה שאת ילדה יפיפיה, את גם מאד חכמה, וחבל שאת לא מנצלת זאת כדי להתקדם. אני מבין שאת באמת זקוקה לעזרה בנושא. אשתדל למצוא לך עבודה שתאתגר אותך."

"זה כל מה שרציתי. אני אכתוב לך מה חשבתי שיתאים לי," היא עונה בטון רציני, "ועכשיו אתן לך להתרכז שוב בעבודתך."

אני עורך לרוז סיור בקומת ההנהלה, מכיר לה את העובדים, ומלווה אותה ללובי. אני עוקב במבטי אחריה בזמן שהיא נכנסת לרכב שרכשתי עבורה, ויוצאת לדרכה.

אני עולה חזרה למשרדי, וניגש לעמוד מול החלון. הפעם אני בוחן את הבניין שמולי בעיון. אני תוהה האם הבניין כולו בבעלותה של טסה, האם הוא שייך למשפחתה, או האם היא שוכרת את השטח כמוני.

אני מוציא מכיסי את הטלפון הנייד ומחייג אליה.

"נסיכה שלי," אני אומר, "עד עכשיו הייתי בפגישה, עדיין לא בחרתי לאיזו מסעדה לקחת אותך. יש לך איזו בקשה מיוחדת?"

טסה פיליפס
טסה פיליפס

טסה

  אני חושבת מה לענות. אני לא יכולה לחשוב אם יש משהו שאיני אוהבת.

“אני אוכלת הכל," אני עונה לו.

“ זה בדיוק מה שאני אוהב לשמוע," הוא עונה לי.

"אני אוהבת מסעדות קטנות, ומתעבת את אלה שצריך להזמין מקום חודש מראש," אני אומרת. אני נמנעת להזכיר את המילה 'מסעדות יוקרה,' שאליהן נאלצתי ללכת בגלל הוריי. מסעדות שתמיד סימלו עבורי את הצביעות של אבי שהציג בפניי העולם זוגיות מושלמת, ואימי שנאלצה למרוח את החיוך המאושר על פנייה 

*

"למה את לא עוזבת אותו?" שאלתי פעם את אימי.

אני לא יכולה לאפשר זאת לעצמי. מאז, שנישאתי לו השליטה על הכסף בידיו.

"את עדיין צעירה ונראית טוב, ותוכלי לחזור למקצוע בו עבדת," עניתי לה.

ואלכוהוליסטית," היא ענתה לי ביובש.

את לא!" כעסתי עליה, "זה נכון שאת מגזימה בשתייה, אבל את לא. זה הוא שמשכנע אותך שאת כזו."

לא אמרתי לה אז את המילים כדי לנחם אותה, אלא כי הבנתי שיש בו את היצר הזה להשפיל אותה, בדיוק כפי שהוא אהב לעשות איתי.

חבריו בטוחים שהעסק שבניתי ללא עזרה מאיש, הוא בעזרת הכסף שלו. הוא מעולם לא טרח לספר את האמת, אלא נהנה מהעובדה ששמו מקושר לאימפריית הבשמים שלי.

מאז אני מדירה את רגליי מהמסעדות האלה.

אני מאמינה שרווח לטיילור לשמוע מה שאמרתי. זו עוד דרך להראות לו שאינני נסיכה כפי שהוא חשב.

*

"את מכירה את מאמא מריה?" הוא שואל אותי.

"הפיצה הטובה ביותר בעיר, במחירים הכי שפויים. התוודעתי אליה כשהייתי סטודנטית ולמדתי איך להתנהל עם כספים," אני אומרת לו. אני רוצה שילמד מי אני.

“אם כך סיכמנו. אני מזמין לנו מקום ואבוא לאסוף אותך. בעצם אני לא יודע מהיכן," הוא אומר. אני מתלבטת. הוא יודע את שמי, שכן הוא יודע את מספר הטלפון שלי, אבל מעולם לא התנהג כאילו הוא יודע מי אני.

“אולי תאמר לי באיזה אזור של העיר אתה נמצא ונחליט היכן נפגש," אני עונה לו.

“הבטחתי לעצמי שאהיה מי שאני איתך, ולכן אומר לך שגיליתי הבוקר במקרה מי את. אחותי הקטנה שמעה שאני מדבר איתך ומזכיר את שמך, וכך נודע לי מי את. האם את נמצאת בניחוח ויולט?" הוא מפתיע אותי.

“ועכשיו שאתה יודע, זה משנה משהו?" אני שואלת. אני חוששת מתשובתו.

"הרגשות שמתפתחים בי כלפייך לא נובעים ממה שאת עושה, אלא ממה שאת מקרינה כשאני לידך," הוא עונה, "אני נמצא בבניין בן חמש הקומות הסמוך אלייך, בניין שאוכלס לפני כמה ימים."

'האם אני מדמיינת, או מישהו משקיף עליי מהקומה החמישית?'

"אני יוצאת לפגישה. איני יודעת מתי אחזור," אני אומרת לפאניה, לוקחת את תיקי, פונה לעבר הבניין הסמוך, ורואה שיש סמוך לשער להולכי רגל מערכת אינטרקום עם מסך, ומתחתיה נרשם  נא ללחוץ על הכפתור ולהמתין. אני מושיטה את ידי ללחוץ עליו, אבל לפני שאני מספיקה ללחוץ, השער נפתח.

אני עולה במדרגות כאשר הדלת נפתחת ובפיתחה עומד טיילור. יש לו עמידה של גבר שבטוח בעצמו, והעיניים שלו נוצצות כשהוא מביט בי.

הוא לובש מכנס שחור מחוייט וחולצת בד לבנה. כל כך רחוק מהפרחח שהכרתי. אני מוקסמת ממנו.

טיילור אוחז בידי, נושק לי על מצחי, ומוביל אותי לתוך הבניין.

“זאת האישה שלי טסה. אני תמיד פנוי בשבילה," הוא אומר למי שהוא מציג בפניי כסטייסי מזכירת החברה.

"נעים להכירך," אומרת לי סטייסי בחיוך ביישני. אני רושמת לטיילור נקודת זכות על כך שלא בחר מישהי שחושבת שהעולם משתחווה לרגלייה, כפי שמנהלים צעירים נוהגים בטעות לעשות.

"חלומות היא חברה שעוסקת בפיתוח בתחום המיחשוב. עבדתי חמש שנים כמתכנת בחברה. למדתי והתפתחתי המון, אבל סביבת העבודה לא הייתה ידידותית. היה לנו בוס עם אפס ידע ביחסי אנוש. לנו, כי צירפתי שניים מחברי אליי," הוא מספר לי כשאנחנו עולים במעלית לקומת ההנהלה.

"צריך הרבה אומץ לעשות צעד כזה. לצאת מחממה שמעניקה לך בטחון," אני אומרת לו.

"כמובן ששקלתי זאת היטב. דאגתי שיהיו בידי כמה חוזים גדולים שעזרו לי בקבלת מימון מהבנק, אבל לא רק, אלא גם מאפשרים לנו להתחיל לעבוד מייד," הוא משתף אותי.

"אני גאה בך. זה בהחלט מראה המון עליך," אני אומרת לו, "אני התחלתי את החברה ללא עזרה מאיש. זה לא בדיוק נכון, כי סבתי היא שלימדה אותי את אומנות הבישום. היא העניקה לי את האומץ להעז בגדול."

*

" אני מאמינה בך וביכולותייך. יש לך כישרון גדול לייצר בשמים. אם גם את מאמינה בעצמך," אמרה לי סבתא ויולט, "תוכלי לשכנע אחרים שכדאי להם לנסות את הבשמים שלך."

ברגע שהתחלתי לייצר דוגמאות של בשמים, לא יכולתי להפסיק. כל ריח חדש שניתקלתי בו, עורר מייד פרץ יצירתיות אצלי.

ואז הגיע הרגע הגדול בו היצגתי את הבשמים בפני סבתא ויולט.

 "מושלם!" היא קראה בהתרגשות ודמעות זלגו מעיניה.

"מיו מילאן, לשם את הולכת עם הבשמים שלך," היא אמרה בהחלטיות אחרי שייבשו עיניה.

ליבי הלם בהתרגשות למשמע מילותייה. 'האם הבשמים שלי באמת ברמה כזו שליאה תסכים שאציג אותם במיו מילאן?' חשבתי לעצמי.

ביקשתי מסבתא ויולט שתבוא איתי לפגישה עם ליאה. רגע לפני הפגישה הודיעה לי סבתא ויולט שאינה חשה בטוב והתעקשה שלא אבטל את הפגישה.

"את יכולה לעשות זאת," היא עודדה אותי ונטעה בי את האומץ להגשים את חלומי.

*

"על מה את חולמת נסיכה שלי?" הוא מחזיר אותי למציאות.

“חשבתי כמה אומץ צריך כדי להתחיל עסק חדש כשאין לך כסף משלך. נזכרתי בפגישה הראשונה שלי עם ליאה ממיו מילאן, ועל כך שהאמינה בי.

אני רואה בעיניך את התשוקה כשאתה מדבר על החברה שלך ומאמינה שתגיע רחוק," אני אומרת לו.

טיילור (טאיי) פיירסטון
טיילור (טאיי) פיירסטון

טיילור

"ומה אם אכשל?" אני שואל אותה.

'היא מדברת מאד יפה, אבל האם היא תקבל אותי אם לא אצליח?'

"אני מאמינה שתצליח, שכן פעלת בשיקול דעת, לא בפזיזות. אבל גם אם לא, לפחות ניסית. אם אתה רוצה לדעת אם אשנה את דעתי עליך, האם תראה בעיניי כשלון? התשובה היא לא," היא עונה לי בבטחון. "מה שמושך אותי אליך אינו קשור להצלחה שלך, אלא למה שאני מרגישה כשאני לידך."

"ומה את מרגישה?" אני שואל.

"אני מתחילה להאמין שאתה רואה אותי כפי שאני, אלא אם כן ההבנה שאני טסה פילפס הבעלים של אימפריית הבשמים ניחוח ויולט שינתה את דעתך עליי."

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם