מעצבת את חייה א (אפריל 2022) משחקי הבקבוק

מעצבת את חייה 38 – עננה שחורה מעליו

on
ינואר 11, 2023

רוקסן ליסנקו

מתחתי את החבל יותר מידי בכל מה שקשור למייפל.

אני יודעת שהיא לא אשמה בחוסר הבטחון שלי, בחוסר היכולת שלי לתפקד.

עזבתי את המועדון מוקדם וחזרתי לדירתי. ניסיתי בכל כוחי להרגע, אבל לא הצלחתי.

הבנתי שאני חייבת לנקות ממני את כל הרעל שהצטבר בי. הדרך היחידה לעשות זאת הייתה להתנצל.

אני יושבת לכתוב מכתב אישי לכל אחד מחבריי לעבודה, וגם לדן.

למייפל אני מחליטה להתקשר. השיחה איתה צריכה להיות אישית.

אני מתקשרת מוקדם בבוקר, ומתוודה בפניה שאני מקנאת בהצלחותיה ובעובדה שדן כרוך אחריה למרות שהיא מכחישה זאת.

הדבר האחרון שציפיתי לשמוע הוא שהיא תציע לי לעצב חדר ילדים.

*

אין לי הרבה זמן. אני צריכה להספיק להתקלח ולהתלבש.

אני לא בטוחה שמייפל לא צוחקת עליי, אבל עדיין אני חייבת להיות מוכנה בזמן שהיא הקציבה לי.

כאשר אני מסיימת למרוח את השפתון על שפתיי הנייד מצפצף.

אני כאן. מייפל

זה נוסח ההודעה שהיא שלחה. מסתבר שהיא באמת התכוונה לכך שאבוא איתה.

אני יורדת מייד למטה ורואה את הג'יפ שלה חונה בכניסה לבניין.

"הבאתי לך קפה, ויש בשקיות עוגיות," אומרת מייפל.

אנחנו נוסעות עכשיו ללונג איילנד לביתה של אנט.

"הבנתי ממך שמעולם לא עסקת בעיצוב. אני צודקת?" היא שואלת.

"לא," אני אומרת בהרכנת ראש.

"מבחינתי את עובדת חודשים במשרד שלנו כך שיש לך ניסיון.

כשנכנס לביתה תבקשי אם אפשר לראות את אחד החדרים. עדיף את הסלון. תאמרי לה שזה יעזור לך להכיר אותה בלי לשאול אותה הרבה שאלות.

אני אסביר לך למה אני מציעה לך זאת.

מביקור בחדר בביתה שכבר מעוצב, תוכלי ללמוד אם היא אוהבת חדר עמוס, או מינימליסטי. מהו מגוון הצבעים שהיא אוהבת. יש שאוהבים שחור ולבן, יש שאוהבים גוונים של צבע מסויים, ויש שאוהבים צבעים עזים.

ברור שבית כמו של אנט עוצב על ידי מעצב, אבל עדיין היא הייתה צריכה לאשר זאת.

פרטי האומנות המוצגים שם, וברור לי שיש לה אוסף יקר, ילמדו אותך איזה סגנון אומנות היא אוהבת. האם היא אוהבת אומנות קלאסית או מודרנית למשל.

תרשמי בזכרונך את כל הפרטים האלה והם יעזרו לך לדעת איזה סגנון להציע לה.

אמנם אני זורקת אותך למים עמוקים ומאמינה שאת תדעי לשחות, אבל אני תמיד שם כדי להושיט לך יד בעת הצורך. את ראית שאני עוזרת למעצבים אחרים למרות שאני לא חייבת להם דבר.

בכל מקרה כשתהיי ליד אנט תהנהני בראשך שתחשוב שאת קולטת הכל. השהיה בחדר צריכה להיות קצרה. אין צורך להתעכב על פרטי פרטים.

אם היא תשאל אם את רוצה לראות עוד חדרים, אולי את חדר השינה שלה, תעני לה שאין צורך. שמה שהיית צריכה לראות כבר ראית.

אני אהיה שם לידך כל הזמן ואם אראה שאת במצוקה אני אתערב."

מייםל וייאטסטון
מייפל וייאטסון

מייפל

אנחנו מגיעות לביתה של אנט. השער פתוח, אני נכנסת בעדו ומחנה את הג'יפ בצד.

"תנשמי," אני אומרת לרוקסן בחיוך בזמן שאנחנו עולות במעלה המדרגות לביתה המפואר של אנט.

"אני שמחה סוף סוף להכירך אישית. אני מייפל וזאת רוקסן אדריכלית הפנים שתעצב לך את החדר של הנסיכה שלך," אני אומרת לאנט כשחיוך על פניי.

איני מופתעת לראות את הרתיעה של אנט מהמראה של רוקסן. עגילים וקעקועים זה בטח לא הסגנון המועדף עליה. אני מעמידה פנים שלא שמתי לב לכך.

רוקסן מגניבה לעברי מבט ואני מסמנת לה בתנועת ראש קלה שהיא מוזמנת להתחיל.

רוקסן עוטה על פניה את החיוך המתוק שלה. "הייתי מבקשת אם אפשר לראות את… היא מסתכלת סביבה, מבחינה בסלון, מעמידה פנים שהיא מתלבטת. "כן, אני חושבת שהסלון יספק לי תשובות."

אנט מסמנת לה בידה שהיא יכולה להסתכל. "אני יכולה להציף אותך בשאלות כדי ללמוד על טעמך האישי," היא מסבירה לה בזמן שהיא נכנסת לסלון, סוקרת אותו במהירות תוך שהיא נדה בראשה בדיוק כפי שהוריתי לה, "אבל ביתך המעוצב בטוב טעם יכול לספק לי אותן."

"אני מבינה שאת אומדת את עושרי," אומרת לה אנט בזלזול.

"אם זאת הייתה מטרתי," עונה לה רוקסן, "הייתי צריכה לשאול אותך שאלה אחת בלבד. מה התקציב שלך?"

אני בהחלט מרוצה.

"יש עוד חדרים שאת רוצה לראות?" שואלת אנט שלא מראה לרוקסן שהתרשמה מתשובתה.

"מה שמעניין אותי כעת זה רק חדר אחד, חדרה של התינוקת שתיוולד לך בשעה טובה בקרוב," היא עונה.

אנחנו עולות בעקבות אנט לחדר.

רוקסן משרטטת את החדר, מסמנת את מיקום הדלתות. והחלונות. "סיימתי, " היא אומרת ואנחנו יורדות חזרה לקומת הכניסה.

"אני אשלח לך הצעת מחיר מאוחר יותר," אני אומרת לאנט, "אני מניחה שיש בידייך הצעות נוספות. אני אודה לך אם תודיעי לנו את החלטתך בהקדם. במידה והיא חיובית, עלינו לשבץ את העבודה בלוח הזמנים של הצוות שיבוא להרכיב את החדר עבורך."

"את יודעת שביקשתי שאת מייפל תעצבי את החדר עבורי," אומרת אנט.

"הסברתי לך שאני מעצבת שטחים מסחריים, ולכן הפגשתי אותך עם רוקסן. בכל מקרה אנחנו עובדות יחד ואני מבטיחה לך שידי תהיה גם בעיצוב. את תמיד יכולה לפנות אלי, אם כי לאחר שתתחילי לעבוד עם רוקסן אני בטוחה שלא יהיה בכך צורך," אני עונה לה.

"אני מבקשת שתתחילו לעבוד על כך מייד," היא אומרת.

"אם כך אשלח לך חוזה התקשרות כשנחזור למשרד וניתן לפרוייקט שלך עדיפות עליונה."

אנחנו נפרדות מאנט וחוזרות לג'יפ.

אני מצלמת תמונת מסך של חותמת המייל שלי. "דבר ראשון שאת עושה זה לשנות את חותמת המייל שלך. זה מה שרשום אצלי. תעדכני את שלך בהתאם.

דבר שני את נכנסת לבחור צבעים שנראים לך ושולחת לאנט שתבחר מה שהיא אוהבת.

אם את מהססת את יכולה קודם לשתף אותי.

דבר שלישי את משוטטת באינטרנט ללמוד רעיונות ומחפשת כתובות של חנויות שעובדות עם מעצבים. לא אלה שזמינות לקהל הרחב. יש כאלה אני אומרת לה בוודאות.

אם את צריכה עזרה במשא ומתן, אני אעזור לך."

אני שמחה שרוקסן רושמת כל מילה שאני אומרת.

"אני אדאג להצעת מחיר אחרי שאדבר עם דן. הוא עדיין לא יודע על פגישת הבוקר שלנו."

אני מורידה את רוקסן בדירה שלה ונוסעת לסטודיו. דן אמר שהוא הבוקר בפגישה בקשר ללטינה ואני רוצה לעבור בסטודיו סקיי לראות איך מתקדמת העבודה על האתר של יסמין.

אני שולחת הודעה לדן.

מייפל וייאטסטון:

מבקשת להיפגש איתך לכמה דקות כשתתפנה.

תודה, מייפל.

הוא מתקשר אליי מייד.

"אני בדרך למשרד. הייתה פגישה מעולה," הוא משתף אותי מייד, "יש לך זמן לארוחת צהריים קלה?"

"רציתי לדבר איתך," אני עונה לו.

"מתאים לך להיפגש בקפה ליד המשרד, זה שמול הפארק?"

"אגיע לשם," אני עונה לו. לו רק היה יודע שאני רק צריכה לצאת מהסטודיו.

יש לי הסכם עם בית הקפה שבשעות שהסטודיו לא עובד אני משאירה את השער פתוח ובאי בית הקפה יכולים לחנות בחנייה שלנו. חשוב לי לשמור איתם על יחסי שכנות טובה.

לכן כשדן מגיע, ואני מסמנת לו שהוא יכול לחנות בחניה שלי, אין לי צורך בהסברים רבים.

"איך היה הבוקר שלך?" הוא שואל וסוקר את הלבוש שלי. הוא לא מסתיר שהוא אוהב את מה שהוא רואה.

"היה מעניין," אני עונה לו.

"לכי תשבי, אני אזמין," הוא אומר.

אני מתיישבת ליד החלון המשקיף על הפארק. מזג האוויר משתנה והשמים הופכים קודרים. המראה מעביר בי צמרמורת למרות שאני בתוך בית קפה מחומם.

אני מסתכלת על דן. העמידה הזקופה שלו כשיד אחת בכיס ושניה מצביעה על משהו גורמת לי להתרגש.

הוא בהחלט טיפוס האלפא שאני נמשכת אליו, אבל יש בו יותר מזה. יש בו משהו שגורם ללב שלי לרקוד מהתרגשות למראהו.

הוא מסיים עם ההזמנה ומתיישב מולי. שפת הגוף שלו מקרינה נינוחות. אני תוהה האם היא תשתנה כשאספר לו מה שעשיתי.

אין טעם שאלך סחור סחור. "רוקסן התקשרה אליי הבוקר," אני מתחילה לספר.

"אני לא מופתע. היא שלחה הודעה לכל אחד מהמעצבים, וגם לי. אני מניח שהיא סיפרה לך שפיטרתי אותה. בבקשה אל תאמרי לי שהיא בקשה ממך לדבר איתי," הוא אומר.

"היא התקשרה כדי להתנצל בפניי על ההתנהגות שלה.

היא התוודתה בפניי שהיא קינאה בי על ההצלחה שלי. אתה יודע שהיא בעלת תואר ראשון באדריכלות ועיצוב פנים?" אני שואלת.

"לא זכור לי שקראתי זאת," הוא עונה.

אני מספרת לו על ההצעה שלי לרוקסן, ועל הפגישה עם אנט. הוא יושב זקוף מולי ומביט בי במבט משועשע.

"אל תסתכל עליי כמו אבא שמסתכל על הבת הפרחחית שלו," אני אומרת לו פגועה.

הוא קם מכסאו ומתיישב לידי.

"חשבתי שכבר עברנו את זה. סוף סוף נגמלת מלקרוא לי בוס, עכשיו אני אבא שלך?

תסתכלי עליי אני גבר שרואה בך אישה, אחת שמאוד מעניינת אותי. למעשה היחידה שמעניינת אותי."

הוא אוחז בכף ידי ומנשק אותה ברוך.

"בקשר לרוקסן. את תמיד עושה מה שאת רוצה, ואני נותן לך. אם את מאמינה בכנות דבריה, אין לי בעיה שתחזור לעבוד כמעצבת."

"כיוון שאני קיבלתי את העבודה, אני מתכוונת לחייב את אנט במחיר שאני גובה, כך שאתה רק תרוויח מזה," אני אומרת.

"את כבר מזמן מנהלת את מעצבי הפנים. מה שאת רוצה מקובל עליי. תקשרי אותי  עם רוקסן," הוא מבקש ומגיש לי את הנייד שלו.

אני מחייגת את המספר עבורו ומגישה לו את הנייד חזרה.

"מדבר דן סקיי. אני יושב עם מייפל כעת בקשר למעלליכן הבוקר.

אני מבקש שתגיעי למשרד. אם יש משהו, שחסר לך כדי לעבוד, תוכנות או כל דבר אחר מייפל תדאג לך.

אני אדאג לשלוח לך נספח לחוזה שיגדיר את תפקידך החדש ויעדכן את משכורתך בהתאם.

אני מקווה שתפתחי דף חדש. אל תאכזבי את מייפל. היא לקחה הימור לא קטן כשנתנה לך לעבוד על הפרוייקט הזה."

"אני יודעת ומבטיחה לא לאכזב, אותה, וגם אותך," היא אומרת.

דן מסיים את השיחה ומביט בי במבט בלתי מפוענח.

"את לא יודעת כמה אני מתאפק כעת לא לקחת אותך לשירותים פה ולהראות לך כמה אני רחוק מלהיות אבא שלך. המזל שלך שאני חושב שמגיע לך לא פחות מסדיני משי תחתייך."

"אל תכעס עליי. הרגשתי שאתה נוזף בי," אני אומרת לו.

"את עוד לא מבינה שאני לא יכול לכעוס עלייך אוצר שלי?" הוא אומר ומביט בי באופן כזה שגורם לי להשפיל מבט כדי שלא יראה את הפרפרים שמשתוללים לי בבטן בגללו.

הנייד שלי מצלצל זאת אירלנד.

אני שולחת לה הודעה.

מייפל וייאטסטון:  בישיבה עם הבוס. אתקשר כשאסיים.

"נעים לי לשבת איתך באמצע היום ולאכול," אומר דן, "אנחנו צריכים לעשות זאת לעיתים קרובות יותר."

אני לא יודעת איך להגיב.

"יש לי יום מאד מוזר," הוא ממשיך לדבר, "קמתי עם מועקה גדולה. חשבתי שאם אצא לריצת בוקר זה יחלוף. חשבתי שאם אצטרף אלייך לקפה של הבוקר ארגיש רגוע יותר.

זה לא משהו שאני יכול להסביר לך. בסך הכל הייתה היום פגישה מעולה, ועכשיו אני פה איתך, ועדיין.

כאילו מרחפת עליי עננה שחורה ומאיימת שאני לא מבין את פישרה ולא יכול להשתחרר ממנה. הקירבה אלייך עוזרת לי לנשום.

קבעתי היום עם חברים אחרי העבודה, אני אשמח להיפגש איתך אחרי. אני חייב לחזור למשרד," הוא נאנח.

אנחנו נפרדים ואני מתקשרת לאירלנד. "איפה את? אני צריכה אותך," היא אומרת לי.

"אני באה. תגידי לי לאן?" אני עונה לה מיד.

"אני מעדיפה להגיע לסקיי. המקום הזה משרה עליי שלווה באופן שאני לא יכולה להסביר לך. זה בסדר מבחינתך?" שואלת אירלנד.

"ברור שכן.  אחכה לך שם," אני עונה לה ונכנסת לסטודיו.

המילים של דן מרחפות באוויר. מרגש אותי שהוא בחר לשתף אותי ברגשות שלו ויותר מכך שאמר שאני עוזרת לו לנשום. כל כך רציתי לאמר לו שגם הוא לי אבל עדיין אני לא מסוגלת לחשוף בפניו את רגשותיי.

*

כשרקמתי את החלום הפרטי שלי להקים בית לסקיי, לא דמיינתי איזה הדים זה יעורר. חשבתי רק על הצורך שלי במקום בו אוכל ליצור בשקט, לעוף עם הדימיון שלי, לצייר את הרגשות שלי, את פרפרי הרגש והשדים שבועטים בי, כדי להקל עליי.

כל מי שנכנס לגלריה מדבר על הציורים באופן שמרגש אותי.

אני מרגישה שהרגע שלי להסיר את המסיכה מעל פניי קרוב.

אני יודעת שכשזה יקרה אני אתן לאירלנד את  הסקופ.

אני גם יודעת שהראשון שיידע מי זאת סקיי יהיה דן.

אני מרגישה שהיום הזה לא רחוק.

*

אירלנד נכנסת לסטודיו והולכת להתיישב על הספה הלבנה הצמודה לחלון.

היא עוצמת עיניים ויושבת בשתיקה. "המקום הזה משרה עליי כזאת שלווה," היא אומרת עדיין בעיניים עצומות, "סקיי מהלכת עליי קסם."

אני נושמת את המילים שלה לתוכי ויודעת שעדיין לא הגיע הזמן לספר לה את האמת.

"כבר שבועות אני מדברת בלילות עם גבר בן שלושים ואחת. כלומר אני מאמינה שזה באמת גבר.

הוא ביקש ממני שאעשה עליו כתבה.

את הסיפור שלו הוא לא סיפר לאיש. החברים הכי טובים שלו בטוחים שמה שהוא מספר להם אלה הם חייו.

הם יודעים שהוא סיים לימודי מנהל עסקים בהצטיינות, הפך לאיש עסקים מצליח שעסקיו חובקי עולם. בכל פעם שהם קובעים להיפגש צץ משהו והוא חייב לטוס לפגישה בקצה השני של העולם.

מה שבאמת קורה הוא שהוא מדבר איתי מחדרו בבית הוריו.

מחלת הנפש מכרסמת בו והרצון שלו להמשיך לחיות הולך ונגמר.

אחרי השיחות איתי הוא מתעודד אבל שוב נופל.

היום הוא ביקש שלא אפרסם את הכתבה עליו, אלא שאראה אותה רק לחבריו.

את רשימת החברים הוא אמר שיחשוף כנראה הלילה.

יש לי הרגשה ממש רעה שהוא עומד לסיים את חייו ואין לי שום דרך לאתר אותו כיוון שהוא משתמש באמצעי מיסוך מתוחכמים ובכתובת אינטרנט מזוייפת.

אני מחפשת קשרים שיוכלו לעלות על זהותו ועד עכשיו לא מצאתי."

אני מתקשרת ללואיז גולד ושואלת אותה האם יש מישהו שנוכל להעזר בו.

"איך לא חשבתי עליה?" ממלמלת אירלנד.

"יש לי מישהו ששמו אוליבר מארס. אני מאמינה שהוא יוכל לעזור לך," היא עונה לי.

אני מחסירה פעימה.

*

אוליבר מארס, בן כתתי, היה בראשון שהייתי איתו. למרות שמעולם לא דיברנו על כך אני בטוחה שגם אני הייתי הראשונה שלו. הוא היה נרגש מידי ואני הרגשתי מאד לא נוח איתו.

כשנפרדתי ממנו, הוא נפגע מאד ועשה הכל כדי שאחזור אליו. הבית שלי התמלא בדובונים עם לבבות שכל כך שנאתי, אבל זה לא עזר לו ונשארתי בדעתי שאין לנו מה לחפש יחד.

אני נכנסת לרשת החברתית ורואה את תמונתו. הוא נראה גבר יפה תואר ומושך, ועדיין אני לא מצטערת שנותק הקשר בינינו.

בחיים לא הייתי חושבת ליצור איתו קשר, אבל אירלנד חשובה לי יותר.

*

אני מתקשרת אליו. "אני רואה את השם שלך על הצג ולא מאמין," הוא אומר מייד.  אני מחייכת כשאני רואה שהוא מיהר להיכנס לרשת החברתית ולראות את תמונתי.

"תקשיבי, את יפיפיה מדהימה וסקסית בטירוף," הוא אומר בהתפעלות, "אין לך מושג מה את עושה לי. אני מת לפגוש אותך."

"לפני שזה יקרה, אני מבקשת שתיראה אם אתה יכול לעזור לחברה שלי," אני אומרת לו ומשמיטה את שמה המתכוון.

"בשבילך חתולה מתוקה אעשה הכל," הוא עונה לי ואני מרגישה שבא לי להקיא. אני בהחלט נזכרת למה לא רציתי להיות איתו.

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם