on
דצמבר 22, 2022

אנדרה

אני מביט מהצד על הקבוצה שיצרתי. אני גאה בעצמי.

מישיבות מנהלי המשחק למדתי שהיא הקבוצה האיכותית ביותר.

*

"אני מתקשה להאמין שאף אחד מהקבוצה שלך לא הלך 'לשחק במשחק החובה,' אומרת קרולינה.

היא תמיד מעלה חיוך על פניי כשהיא בוחרת מילים כשהיא מדברת על סקס. זה מפליא בעיקר כשחלק מהנושאים עליהם מדברים במשחק זה זיונים, בלי מילים שמייפות את זה.

"המשתתפים שלי בהחלט נכנסים לשיחות עומק, ולא בגלל שהם מתחמקים לדבר על הנושא הזה, אלא נראה שמערכות יחסים והבנתן חשובה להם לא פחות.

היום יערך המשחק במוטל כך שיש סיכוי שהפעילות תשתנה," אני אומר לה וקורץ.

קרולינה מסמיקה. אני בהחלט מבין למה היא לא הסכימה לנהל קבוצה פנים מול פנים אלא רק ברשת. זה מדהים איך היא מרשה לעצמה להתפשט ברשת מהדמות החסודה שהיא מפגינה במציאות. היא לא יודעת שאני יודע מי היא באמת.

*

מספר משתתפים פנו אליי וביקשו לעלות שאלה מרכזית משלהם.

החלטתי למלא את בקשתם. אני מעיין בשאלות ובוחר את שאלתה של ויקטוריה.

     מה דעתכם על כך שאישה יוזמת את הקשר?

דן סקיי

דן

אני תוהה האם זאת מייפל שהעלתה את השאלה, כיוון שהוא ציין שאחת הנשים העלתה אותה.

"אני חושב שהכל תלוי בבטחון העצמי של הגבר. אם אין לו בטחון הוא יכול להרגיש שמסרסים אותו. בדרך כלל מצופה מהגבר שיוביל במיטה," אומר אדם.

"זאת לא בדיוק הייתה כוונת השאלה, אם כי היא יכולה להתפרש גם כך. אם מי שהציגה אותה רוצה להגיב, זה הזמן. ולא, נמשיך איתה כשאלה כללית," אומר אנדרה.

"כששלחתי את השאלה לאנדרה," אומרת ויקטוריה, "כתבתי לאנדרה הערה שמדובר בחיזור, לא במי שלוקח יוזמה במיטה."

"הבנתי," אומר אדם מהורהר, "זה אף פעם לא קרה לי. תמיד כשרציתי מישהי יזמתי את הקשר איתה, ואם לא, אז כנראה שלא הייתי מעוניין.

עם זאת, אין סיבה שהיוזמה שלה צריכה להפריע, להיפך. אני חושב שצריך להחמיא לגבר שאישה מוכנה לעשות צעד כזה כדי להראות לו מה היא חושבת עליו, דווקא בגלל שזה לא מקובל," אומר אדם.

"מחמיא? לא תמיד," אני אומר ומשתתק לרגע. אני מעיף מבט לראות אם מייפל מקשיבה. היא יושבת ומבטה נעוץ בריצפה. "מה עם אלה שמתחילות איתך בבר למשל?"

"עם זה אני מסכים איתך,"עונה אדם,"תראה איך שאלה פשוטה מוציאה מאתנו כל כך הרבה."

"אני מודה שרציתי לעשות זאת פעם," אומרת מיכאלה, "אבל לא הייתי בטוחה איך הוא יקבל את זה. צריך להיות קשר מיוחד בין שני אנשים כדי שאישה תהיה אמיצה מספיק כדי לעשות זאת. בסופו של דבר הוא יכול לאמר לה שהוא לא מעוניין, שהיא לא קראה אותו נכון."

"אני מסכימה איתך שעדיף לאישה שתהיה בטוחה שאכן הוא יקבל את זה נכון. אחרת צפוי לה שברון לב," אומרת מייפל.

מה אני צריך להבין מזה כעת?

"ואת מייפל, פעם יזמת?" שואל אותה סאם.

אני שוב קופא. מעניין מה היא תענה.

"אני טיפוס שמרן. עבורי לכל אחד מהמינים יש תפקיד מוגדר, ותפקיד הגבר הוא לעשות את הצעד הראשון," אומרת מייפל.

"מעניין," אני אומר. היא מסתכלת עליי בריכוז. אינני יכול לפענח מה עובר לה בראש.

"אני מודה שפעם אחת בחיי יזמתי קשר מיני. בלי להיכנס לפרטים, אני מצטערת על זה מאד. לא בגלל המעשה שהיה אגב מעולה, אלא כי בסופו של דבר הוא אמר לי שאני זונה," היא אומרת.

"אני לא יכול לדמיין מישהו שפוי בנפשו שיקרא לך כך," אני עונה מייד, "נראה שלא הבנת אותו."

מייפל לא מגיבה. אני רוצה לאמר לה משהו אבל אז סאם מבקש ממנה שתבוא  איתו.

אני נד בראשי לשלילה. היא מביטה בי מבט חטוף ומסיטה את ראשה.  

אני מאגרף את כפות ידיי חזק. מנסה לשלוט במה שאני מרגיש כעת.

"יש לך בעיה עם זה?" שואל אותי סאם בשקט.

"למה שתהיה לי?" אני עונה לו בטון קר יותר משהתכוונתי.

"אם כך אתה יכול לפתוח את כפות ידיך. "אני מת לז… לשכב איתה, אבל זה לא יקרה היום, כך שאתה יכול להרגע," הוא עונה לי.

הוא לא מחכה לתשובתי, קם ומסמן לה לבוא איתו.

בדקה יש שישים שניות, בשעה יש שישים דקות. אני סופר כל אחת עד שתחזור איתו. בינתיים אני מזכיר לעצמי לנשום. 

סאם ומייפל מתרחקים מהקבוצה, ניגשים לעמדת הקפה ומתחילים לדבר תוך כדי שהיא מכינה לשניהם קפה.

על מה הם מדברים אין לי אפשרות לשמוע. מה שאני רואה זה את החיוך על פניה, את הצחוק המתגלגל, את מגע ידו על זרועה, ואת העובדה שהם עומדים קרוב, מאד קרוב, אחד לשניה.

מייםל וייאטסטון
מייפל וייאטסון

מייפל

"את מדהימה בעיניי, את אישה מאד מרתקת," הוא אומר לי, "אני מודה שאם זה היה היום הראשון למשחק סביר שהייתי מבקש ממך לעלות איתי לאחד החדרים ו…"

"זה בסדר סאם. אתה יכול לאמר להזדיין. אני מכירה היטב את השפה הזאת. גדלתי עם אח שגדול ממני בשמונה שנים, כך שתמיד היו סביבי בנים," אני אומרת לו.

"את מאד מטעה. מצד אחד את מדברת בחופשיות מצד שני את מאד מרוחקת. האם זה בגלל שנפגעת בנישואייך?" הוא שואל.

"הנישואין שלי… הם לא היו משהו שאני יכולה להסביר לעצמי אותם.  כלומר אני יודעת למה נישאתי. לא כי אהבתי אותו, אלא כי חשבתי שיהיה לי איתו בית. לא במובן הגשמי, אלא במהות.

היום כשאני מביטה לאחור אני מבינה שהייתי צריכה לסיים אותם כשהבנתי שזה לא עומד לקרות.

אני פה במשחק בגלל שאני מאמינה שקיימת אהבה, שיחסים בין גבר לאישה יכולים להיות נפלאים. אני רוצה לשמוע על כך מכם.

ברור לי שסקס הוא דבר נפלא, לא סתם מדברים על זה כפי שמדברים, רק שאני לא חוויתי זאת בנישואיי, למרות שקיימנו יחסים בתדירות של שלוש ארבע פעמים בשבוע, וכל פעם נגמרה אחרי דקות ספורות.

לשאלתך, אין לי שריטות מהנישואים שלי, למרות שאני אישה נבגדת."

"אני לא יכול לדמיין איך הוא לא העריץ את האדמה עליה את הולכת, איך לא רצה לעשות לך טוב. כנראה שהתחתנת עם עיוור," הוא אומר לי במבט רציני.

"הוא אלפא רציני, יפה תואר, מצחיק ו…עשיר מאד. אם תראה אותו לא תאמין שהוא כל כך תפל כשמדובר בסקס. תהיה בטוח שאני סתם אישה ממורמרת."

"אם כך מה משך אותך להתחתן איתו. את לא נראה לי אחת שהעושר זה מה שקובע אצלה," אומר סאם.

"זו הייתה מעין בריחה מהבית בו גדלתי. אני חייבת לציין שגדלתי בבית מבוסס מאד בעצמי. רק שהוא לא היה עבורי בית מגן כפי שאמור להיות בית ילדות," אני מסבירה לו. הוא מניח את ידו על זרועי, כאילו יש בכך לנחם אותי על ילדותי.

"אני יכול לשאול אותך שאלה אישית?" הוא שואל.

אני פורצת בצחוק. "ומה שאלת עד עכשיו?"

"מה קורה בינך לבין דן? אין ספק שהוא מטורף עלייך," אני אומר, "הוא לא שמח לראות שאני מבקש לדבר איתך."

"אני לא יודעת למה אתה חושב כך. בכל מקרה ראית שלא קורה כלום," אני מושכת בכתפי כאילו שאינני מבינה למה הוא מתכוון.

כל כך בא לי לאמר שבעיניי דן אני זונה ואין לו שום רגש כלפיי.

אנחנו נגשים לעמוד ליד החלון הגדול הצופה על האוקיינוס. "נראה שמתחיל להיות סוער בחוץ," מהרהר סאם בקול, "תראי איך הגלים מתנפצים בזעם על החוף. נראה כאילו הייתה מריבה גדולה במעמקיו של האוקיינוס והם באים להשמיע את קולם."

"עכשיו אני סקרנית לדעת במה אתה עוסק. איזה תאור מקסים," אני אומרת לו.

הוא נעמד מאחוריי. אני יכולה להרגשי את נשימתו על עורפי. "את יודעת מה הייתי רוצה כעת?" הוא שואל אבל לא באמת מחכה לתשובה. אני נשארת עם גבי אליו וממתינה. "הייתי רוצה לטייל איתך לאורך החוף, רק שסוער מידי. נדחה זאת לפעם אחרת?"

"כן," אני עונה.

"אני חושב שכדי שנחזור. אני מודה שהקרבה אלייך קצת קשה לי. אני לא רוצה לעשות משהו שיקלקל משהו בינינו," אומר סאם, אוחז בכתפיי ומסובב אותי אליו. עיניו צוללות לתוכי, מחפשות תשובות.

כואב לי לגלות שאני לא מרגישה כלום. עיניו החוקרות של דן כל פעם שהתקרב אליי כאילו עומדות בינינו ומונעות ממני לקבל אותו.

סאם אוחז בידי ומוביל אותי חזרה למקומי במעגל.

"מה הפסדנו?" הוא שואל בשעה שהוא חוזר למקומו.

"מעניין מי הפסיד יותר?" ממלמל קלייטון.

"עולה לי כעת רעיון בראש," אומר פתאום אנדרה, "שמתם לב שאתם מנהלים שיחות בלי הבקבוק בכלל?

אני אתן לכם שאלה מרכזית שמטרתה לאתגר אתכם. מעין החלק של משחק החובה. נסובב את הבקבוק ומי שמסובב ייתן משימה למי שהבקבוק מצביע עליו.

כיוון שנגענו היום בנושא של הבטחון העצמי המטרה שלי במשימה הזאת היא להעמיד זאת במבחן.

אני אסובב את הבקבוק ומי שהוא יצביע עליו יהיה השואל הראשון."

אנדרה מניח את הבקבוק במרכז ומסובב אותו. הוא נופל על אדל, השתקנית בינינו.

'זה הולך להיות מעניין,' אני חושבת לעצמי, 'רק שלא יצביע עליי.'

"את מוכנה?" הוא שואל אותה.

היא מביטה בו במבט נבוך. עיניה נוצצות בהתרגשות אבל ידה מהססת. היא עוצמת את עיניה, נדמה שהיא מביעה משאלה.

"תהיי אמיצה," אני לוחשת לה.

היא נדה בראשה לאות תודה ומסובבת את הבקבוק.

שתיקה משתררת מסביב. כל אחד יכול להיות זה שהבקבוק מצביע עליו.

הוא נעצר מול דן.

'זה הולך להיות מעניין,' הוא ממלמל. אני שומעת אותו אבל לא מסתכלת עליו אלא על אדל.

אני תוהה מה אומר המבט על פניה. האם היא נרגשת שהוא מצביע עליו? אני יודעת שהוא העדיפות הראשונה אצל כולן, או אולי אכזבה שלא הצביע על מי שבחרה.

"אני אהיה אמיצה," היא ממלמלת לעצמה בקול רם מספיק שנראה לי שכולם שומעים.

"דן. הגורל בחר בך," היא מדברת לאט, שוקלת איך לנסח את דבריה, "אתה גבר שבטוח בעצמו ובגבריותו. תוכיח לנו."

היא עוצרת לרגע את דבריה וכולם מצפים לשמוע אם זה כל מה שיש לה לאמר. "תעשה משהו שלא היית עושה מעולם."

דן צוחק. "כמו מה למשל? את נותנת המשימה, עלייך להיות ספציפית יותר."

"יש לי בתיק שמלה שקניתי היום, תלבש אותה," היא אומרת לו.

"את רצינית?" הוא שואל ופותח מולה זוג עיניים.

"אתה לא בטוח בגבריותך?" היא מתריסה כנגדו. היא נראית כעת משוחררת.

דן קם מושיט יד. "אני מחכה שתתני לי אותה," הוא אומר לה.

"מאיפה בא לה הרעיון הזה?" לוחשת לי יסמין.

"אני מופתעת כמוך," אני לוחשת לה חזרה.

"מישהי כאן מרגישה בתחרות איתי?" הוא שואל ומישיר מביט אליי.

"אין צורך דן. זה רק היה מבחן," מזדרזת אדל לומר, "השמלה שלי לא תעלה עליך בכל מקרה."

היא משאירה את כולם מופתעים. אני מחניקה חיוך. בעיניי זה היה דווקא מהלך מבריק. כמובן שלא אומר זאת לאיש.

היא זוכה למחיאות כפיים.

פתאום אני קולטת שהבקבוק בידיו של דן. עכשיו תורי להתפלל שהוא לא יצבע אליי. תפילתי לא נענית.

"מייפל," הוא אומר ומביט בי בריכוז, "בואי נבדוק את האומץ שלך. את עם הפנתרה הוורודה היום?"

הוא משחק איתי משחק מלוכלך אבל אני לא אראה לו.

"דווקא לא. אני לובשת משהו שאיש מכם עדיין לא מכיר," אני עונה לו, משתדלת לשוות לקול אדישות.

"עדיין לא…" הוא ממשיך.

אני מחליטה לשחק אותה אדישה עד הסוף.

"אני יודעת שסוכם שלא נחשוף פרטים מזהים," אני מתחילה ועושה הפסקה מכוונת, מעמידה פנים שאני שוקלת את דבריי. אני רואה את המתח על פניו של דן.

"עורכת הדין שלי לענייני גירושים הייתה ליאה רוטשילד, הבעלים של מיו מילאן. זה כל מה שאספר לכם על הקשר המיוחד שלי לחברת האופנה הזאת.

הבוקר קיבלתי מתנה דגם חדש שהיו לו מספר שמות ולבסוף שמו נקבע כלוטוס השחור.  אין זה סט לנז'רי באופן שמוכר לכם.

אני קמה פושטת מעליי את החולצה ומגלה את חלקו העליון של בגד הגוף אותו אני לובשת.

"את מבינה שזה היה מבחן אומץ," אומר דן.

"והנה אני מראה לכם שאני אמיצה," אני עונה לו.

אני פותחת את מכנסיי. הוא מסמן לי בידו שאעצור. "אין צורך. את הוכחת שאת אמיצה."

"כרצונך. אתה נותן המשימה. אני מקווה שעמדתי בה בכבוד ולא נראית…זו…לה מידי."

"אמנם זה רק משחק, ולא היה דבר פתייני באופן בו נהגת," אומר סאם, "אבל אל תשכחי שאנחנו גברים ולא תמיד חושבים מהראש."

"לא אני בחרתי את המשימה," אני אומרת וממהרת ללבוש את החולצה.

"אני חושב שכולנו זקוקים להפסקה," אומר אנדרה. רק אז אני שמה לב כמה השפיע המופע הקצר שלי גם עליו.

אני קמה וניגשת עם הבנות למזנון. ידו של דן עוצרת אותי.

 "אנחנו צריכים לדבר," הוא אומר לי.

"על מה יקירי?" אני שואלת אותו ועוטה מבט תמים על פניי, "רצית לנקום בי, להשפיל אותי, הצלחת מעל המשוער."  

"לא חשבתי לרגע שבאמת תתפשטי. אני יודע שאת לא… את חושבת שהייתי עושה זאת לעצמי? את יודעת כמה אני בוער כעת  מהמחשבה של מה שראיתי?"

"מי שמשחק באש עלול להשרף בעצמו," אני אומרת לו.

אני לא מחכה לתשובתו וממהרת לכיוונה של אדל.                                                 

"היית נפלאה," אני לוחשת לה.

"זאת מחמאה כשזה בא מפיך," היא אומרת לי.

"את לא צריכה לפחד מאף אחד. את לא שווה פחות מכל אחד אחר פה," אני אומרת לה,  "לכולנו יש סודות חבויים שאיש לא רואה אותם. ועכשיו אני סקרנית לראות מה קנית. אני אוהבת את הבחירה שלך בבגדים."

"את לא אומרת סתם?" היא שואלת, "את יודעת שאני לא קונה בחנות שאת קונה."

"מה הקשר? המחיר שאני משלמת הוא לא המחיר על התווית אם עוד לא הבנת. אני רוצה להכיר לך חנות שהמחירים שלה ממש זולים והסחורה מעולה לא פחות. היא נמצאת בסוהו. מה שאני לובשת כעת זה משם," אני משתפת אותה, "חוץ מבגד הגוף כמובן."

"יש לך קשר לעולם האופנה?" היא שואלת בסקרנות.

"למעט העובדה שאני אוהבת להתלבש יפה, ממש לא," אני עונה לה, "את החנות הזאת הכירה לי חברה ומאז אני שמחה להכיר אותה לאחרות."

אני חוזרת לעמוד ליד יסמין. "מה הוא חשב לעצמו," היא מסננת בכעס.

"מה שהוא הצליח להשיג זה שאני לא אהיה פה יותר," אני עונה לה.

"לא יקרה!" היא אומרת בכעס בקול.

"אני מותשת מהמשחק איתו," אני עונה לה בשקט, מסמנת לה בראשי שתדבר בשקט.

"אני לא יכולה להבין אותו. כל אחד רואה שהוא מעוניין בך. מה עובר עליו? מעניין מה סקוט חושב על מה שקרה?" היא אומרת מהורהרת.

"אני מבקשת שלא תדברי איתו על זה," אני אומרת.

מסתבר שבכל זאת יש מי ששומר עליי מלמעלה. הפסקת החשמל במוטל מביאה לסיומו של המשחק היום קצת לפני הזמן שהוקצב לו.

כולם ממהרים לצאת מהמוטל החשוך ואנחנו ממהרות להיכנס  לג'יפ לפני שיתחיל גשם שוטף.

"אולי תישארי לישון אצלי?" אני מציעה לטסה," רכשתי היום כמה פריטים חדשים במיו מילאן."

"בטח," היא עונה לי, "לא בגלל הבגדים כמובן, אם כי לא אוכל לעמוד בפיתוי ואציץ לראות במה התחדשת."

"לאיילין המזכירה שלי לשעבר יש מחר יום הולדת. היא חוגגת במועדון השחקים.

הזמנתי לה מאיטליה מעיל עור ותיק תואם. הלכתי היום לקחת אותם ממיו מילאן.

בדיוק הגיעו דגמים חדשים, וגם בגדי הגוף של הליין החדש. כמובן שקניתם גם לכן ולאירלנד. את זה לא יכולתי לשתף במשחק." אני רואה את החיוך הרחב על פניי שתיהן.

דן סקיי

דן

עוד לילה ללא שינה עובר עליי אחרי מה שקרה במשחק.

הדחף הראשוני שלי הוא להתקשר לריי., אבל אני מרגיש שאני נעשה תלוי בו ויודע שאני חייב להתעשת.

*

"אני מבין שאתה כואב, שנפער בך בור שמעולם לא טופל," אמר לי ריי, "ועכשיו דחוף לך לטפל בו.  אבל אני אומר לך, הפעם כרופא נפש ולא רק כחבר, שאתה לא זקוק לעזרה מקצועית. אתה צריך לקבוע איתה פגישה, להזמין אותה לדייט במקום שמנוטרל מכל פעילות יום יומית שלכם, ולדבר איתה.

העובדה שאתה מרגיש שאתה לא טוב מספיק בשבילה היא לגמרי שלך. אל תפחד להראות לה את המקום הכואב שלך. אישה שאוהבת יכולה לרפא אותך טוב יותר מכל שיחות עם רופא נפש כמוני."

*

למחרת בבוקר

כיוון שלא ישנתי כמעט אני מגיע למשרד מוקדם ומתחיל לעבוד.  אני משתדל לא לחשוב על כלום, בעיקר לא על מה שקרה אמש במשחק. 

אני שומע את איילין מגיעה למשרד. לא ברור לי למה אבל כל פעם שהיא מגיע לעמדת העבודה שלה היא עושה הרבה רעש, כאילו שהיא מארגנת מחדש את סביבת העבודה שלה.

אחרי דקות ארוכות היא נוקשת על דלת חדרי. אני מאשר לה להיכנס.

היא עומדת רק בפתח הדלת כשראשה בתוך החדר, אבל גופה נשאר מעבר למפתן.

"רציתי להזכיר לך שאני עורכת היום מסיבה במועדון השחקים," היא אומרת לי בחשש.

"אני יודע. רשמתי לי זאת ביומן," אני אומר לה ורואה את ההקלה על פניה.

"אני אעביר עוד מעט רשימה. אני אודה לך אם תרשם. המועדון ביקש שאתן לו רשימת מוזמנים."

ואז נשמע קול טיפוף העקבים של מייפל…

איילין עוזבת מייד את חדרי. "מייפל את זוכרת ש…" היא מתחילה לאמר לה.

"ברור שאני זוכרת," היא עונה לה מייד.

"עם מי את באה?" היא שואלת.

"לא הבנתי," היא עונה לה.

"את מי את מביאה איתך?" היא מסבירה לה, "זאת מסיבה של פלוס אחד. לא אמרתי לך? אני צריכה לאשר את השמות למועדון."

"אני כבר נותנת לך תשובה," היא אומרת.

עכשיו אני כבר סקרן ומטה אוזן.

"זוכר שאמרתי לך שאני הולכת למסיבת יום הולדת הערב? מסתבר שזה מסיבה שמביאים את בן הזוג," היא אומרת לבן שיחה.

היא שותקת לרגע וממשיכה. "המסיבה במועדון השחקים בשמונה. תאסוף אותי בסביבות שבע וחצי?"

היא מסיימת את השיחה ואומרת לאיליין שתרשום אותה פלוס אחד.

"איך זה שאני לא יודעת שיש לך מישהו?" היא שואלת.

"מסתבר שאת לא יודעת את כל סודותיי," היא עונה לה.

"נו באמת, אל תשאיר אותי סקרנית. מי זה?" היא לא מרפה.

"תכירי אותו עוד פחות מחצי יממה," היא אומרת לה, "כשעמדתי להיכנס למעלית קיבלתי הודעה שהמצגת שלי מתקדמת ואני צריכה לעבוד היום מהסטודיו לעיצוב. עדיין לא הספקתי לעדכן זאת בלוח הזמנים שלי. את מוכנה לעשות זאת עבורי?

אני רק אקח מפה את הקלסר ואסע לשם. אעדכן את הפרטים כשאהיה בסטודיו., בעצם את יכולה לכתוב מועדון השחקים הכנת מצגת קומת VIP."

הנייד שלה מצלצל. "היי אית'ן, קיבלתי את ההודעה שלך כשהגעתי למשרד. אני לוקחת את הקלסר ומגיע אליך. מכונת הקפה עובדת?"

אני שומע את קול צעדיה מתרחקים במהירות. איך אני אמור לשוב ולהתרכז שהמשבות שלי כולן בה.

אני תוהה האם מי שיגיע איתה הוא הערב הוא דמות משמעותית בחייה.

אני שולח הודעה לקאלי ושואל אותה האם היא פנויה הערב. אני לא מתפלא לקבל מייד הודעה שהיא תשמח להצטרף אליי.

אם קודם חשבתי שאוכל להעזר במייפל בקשר למתנה לאיילין, אני מבין שעליי להתמודד עם זה לבד.

בהפסקת צהריים אני נכנס לחנות של זארה, לרכוש כרטיס מתנה עבורה.

"כמה נותנים למזכירה שלך שאין לך ממש קשר איתה?" אני שואל את המוכרת. אני לא אומר לה שמעולם לא נתתי מתנה לאישה שאיננה מבנות משפחתי.

"מה אתה רוצה לשדר לה?" היא מקשה עליי.

"היא עובדת שלי. אין לי שום דבר אישי איתה," אני חוזר על דבריי.

"שלוש מאות דולר? חמש מאות?" שואלת המוכרת.

אני מרגיש מועקה. אני רוצה לצאת משם כבר. אני מושיט לה את כרטיס האשראי ומאשר לה לחייב אותי בחמש מאות דולר.

בעוד היא מכינה לי את הכרטיס כאריזת מתנה משוטטות עיניי על התצוגה של התכשיטים ליד הקופה. סטים של אבנים בצבעי הבלו ספייר מושכות את תשומת ליבי.

"אתה רוצה להוסיף לה תכשיט?" שואל המוכרת בתקווה שתצליח למכור לי עוד משהו.

"אני בסדר. צבען של האבנים משכו את תשומת ליבי," אני עונה לה.

"זה לא אבנים אמיתיות," היא אומרת לי, "זה חיקוי. אם אתה רוצה בלו ספייר אמיתי תקנה בקתרין לה בלנק של מיו מילאן."

אני מתאפק לא לענות לה. 'האם לא הסברתי באופן ברור שאיילין לא קרובה אליי?' אני תוהה בליבי.

"אני מבינה שזה לא למזכירה אלא למישהי חשובה באמת," היא אומרת לי בחיוך ומוסרת לי את המתנה הארוזה.

אני מודה לה וממהר לצאת מהחנות, אבל המילים שלה רודפות אותי.

איך היא יודעת את מה שאני לא יודע?

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם