לא מייפה את העולם – פתיח
אני זוכרת אותך אימא
יושבת כספר בידך,
מתי שרק הזדמן לך,
והעולם לא היה קיים.
♦
יכולתי לדבר איתך,
אבל את שהיית קרובה אלי
כדי מרחק נגיעה,
ריחפת לך בעולמן של המילים.
אז לא הבנתי,
היום אני לגמרי מבינה.
♦
הז'אנר האהוב עלייך היה
הסיפור הרומנטי,
ובעיקר רומן בין כותלי בית החולים.
♦
לאורך השנים,
כתבתי מידי פעם
כשהרגשות שלי סערו,
אבל זה לא היה משהו קבוע.
את לא זכית לראות אותי כותבת,
כשם שאני לא זכיתי להראות לך
את יכולת הכתיבה שלי.
♦
את סיפורם של אליוט ואליזבת
אני מקדישה לך אימא,
בהרבה אהבה וגעגועים.
סודות מתגלים
לשקר אין רגליים,
כך נוהגים לומר.
כך גם הסודות.
♦
אנשים מצפינים אותם
בתיבות נסתרות,
בחושבם
שאיש לא ימצא אותם.
♦
תמיד ימצא האחד,
שישלוף אותם
בזמן הכי לא צפוי.
♦
לעיתים,
זה האדם שהסוד מעיק עליו,
והוא מרגיש צורך
להשתחרר.
♦
יש ואדם אחר,
שרוצה להכאיב לך
מגלה לך סודות אפלים.
♦
הסיפור לא מייפה את העולם,
הוא סיפור על עולם
רוחש סודות,
כאלה שיכלו להיות קבורים לנצח,
אבל ברגע הכי לא צפוי,
יצאו לאור.
♦
איך חיים עם האמת,
אחרי שאת מגלה
שכל מה שחשבת שאת יודעת
היה שקר?
♦
לפעמים משא כבד
מוטל על כתפייך,
ולפעמים אבן כבדה
מוסרת מעל ליבך,
וכל חלקי הפאזל של חייך
מתאחדים באופן מושלם.
♦
כזה הוא סיפורם של
אליזבת הדסון
ואליוט דוסון.
בר
#לא_מיפה_את_העולם
#משחקי_הבקבוק
#בר_אבידן
#מאמינה_באהבה
