חולמת צלילים (מרץ 2022) משחקי הבקבוק

חולמת צלילים 42 – רשימת מטלות

on
ינואר 11, 2023

יסמין דהרמה (חולמת צלילים)

יסמין

אני מתקשרת לטסה ומספרת לה על מסיבת ההפתעה שמתכנן לירוי עבור מייפל במועדון השחקים.  

"הגבר הזה דפוק לגמרי. אני לא יודעת למה הוא חושב שמישהו יאמין לו שהם חזרו אחרי שדבר בגידתו נודע לכולם. חוץ מזה שיש לו מישהי," אומרת טסה בכעס.

“שמעתי שהיא הייתה בהיריון והיא כבר לא. בכלל שמעתי שהם כבר לא יחד," אני אומרת, "הוא בטח חושב שאם פעם אחת מייפל סלחה לו, אז יאמינו לו שגם הפעם סלחה. מי שמכיר את מייפל יודע שזה לא יקרה."

“אנחנו צריכות להרחיק אותה מפה," אומרת טסה בהחלטיות.

"זאת בדיוק הסיבה שאני מתקשרת אלייך. חשבתי שנצא לא רק מהעיר אלא שנמצא מקום נחמד ושקט וניסע לשבוע, עשרה ימים. עכשיו תקופת  החגים," אני משתפת אותה במחשבות שלי, "אני מאמינה שגם אירלנד תוכל לבוא ואז זה יהיה מושלם.

בואי נתחיל לחשוב לאן אפשר לנסוע. אני חושבת שמקום עם מזג אויר חם יהיה נחמד. אני אתקשר לאירלנד."

אנחנו מסיימות את השיחה ואני מתקשרת לאירלנד. "ראית את הפרומו?" שואלת אותי אירלנד בהתרגשות.

אני כל כך מרוכזת ברצון לשמח את מייפל ששכחתי לגמרי מהכתבה של אירלנד.

"את לא מבינה כמה אנשים פנו לאתר. אני לא מאמינה איזו דרישה יש לשיעורים שלי. אני לא יודעת איך להודות לך," אני עונה לה בהתרגשות.

אני משתפת אותה בתוכניות שלנו.

"איביזה," היא אומרת מייד, "נשכיר וילה עם חוף פרטי. עשיתי פעם כתבה על האיים בים התיכון וממש בא לי לנפוש שם."

"אם כך איביזה," אני קובעת.

"בואי נשמור על כך בסוד," אומרת אירלנד, "לא רק ממייפל, אלא מכולם."

"אני איתך," אני אומרת וחושבת מה לאמר לסקוט.

ברור לי שכל אחת מאתנו זקוקה לחופש הזה, להתרחק מכולם.

אמנם מייפל לא משתפת אותנו במה שעבר עלה, אבל ברור לי שעובר עליה משהו. העיניים שלה לא מחייכות כמו תמיד.

לו רק הייתה מרשה לי הייתי אומרת לירוי מה דעתי עליו, אבל בעיניה הוא לא שווה התייחסות. האם היא לא לוקחת את ההצקות שלו ללב? אני בספק. ועדיין.

אני מרגישה שיש מתח בינה לבין דן, משהו שלא מובן לי, כי אין לי ספק שיש לו רגשות עזים כלפיה.

*

כשרק היכרנו, בשנתנו הראשונה באוניברסיטה, היינו ארבע חברות שרק עזבו את הבית ויצאו לעצמאות.

העובדה שבאנו כולנו מבתים מסודרים כלכלית, לא הפכה אותנו לבזבזניות, בעיקר כשהגענו להחלטה משותפת לחיות חיים עם תקציב מחושב.

אחד הכללים שקבענו לנו היה שבימי הולדת לא קונים מתנות יקרות. היינו אופות עוגות אחת לשניה, מארגנות ערב שירי קריוקי, משקיעות בברכה מרגשת. מסיבות הפתעה אף פעם לא היו כוס התה שלנו.

אחרי שנודע לנו שמתוכננות כמה כאלה לרגל מה שמייפל קראה 'רבע מאה להולדתה,' החלטנו לשתף פעולה ולא לגלות לאיש על התוכניות שלנו.

בתאורייה זה קל, אבל לא כשלכל אחת מאתנו יש קריירה תובענית, ולכן התכנון מסובך הרבה יותר.

*

טסה, אירלנד ואני קובעות להיפגש. זה מוזר בעיניי לא להזמין גם את מייפל. אני מבררת מתי מייפל עסוקה וקובעת אז את הפגישה בינינו.

"מייפל כל כך טובה בדברים האלה," נאנחת טסה, "היא תמיד חושבת על הכל."

אנחנו יושבות ומחלקות בינינו את המשימות.

אירלנד מתנדבת למצוא לנו וילת נופש קסומה, ולהזמין את כרטיסי הטיסה.

בגלל שאני גרה עם מייפל ומודעת לסדר היום שלה, אני לוקחת על עצמי להודיע למי שצריך שמייפל תעדר. הבעיה היא מה אני אומרת להם.

אני כבר מבינה שזאת משימה בלתי אפשרית ואזדקק לעזרה של… מייפל.

אני מנצלת את העובדה שאנחנו נפגשות בערב בסטודיו ומזמינה אותה לשתות איתי קפה בבית הקפה הסמוך.

"תבטיחי לי שאת לא שואלת שאלות," אני אומרת לה.

"ממתי אני מחטטת בחייך?" היא שואלת מופתעת.

"תבטיחי!" אני חוזרת על דבריי.

"ברור שאני מבטיחה," היא עונה בחיוך. היא מחייכת כי בין ארבעתנו היא שומרת הסוד הטובה ביותר.

"ביקשת לא להיות בעיר ביום הולדתך," אני בוררת מילים.

"ואת הבטחת לי שכך יהיה," היא עונה מייד, המבט על פניה רציני.

"וכך יהיה, אבל את לא שואלת שאלות," אני אומרת לה.

"כבר הבטחתי לך. אני סומכת עלייך," היא עונה.

"העניין הוא שיש משהו שרק את יכולה לעשות," אני ממשיכה.

"אין בעיה. אני אעזור לך להפתיע אותי," היא אומרת ברצינות.

"שלא תחשבי לרגע שאני עומדת לספר לך מה עומד לקרות," אני מתפתלת.

"אני מקשיבה," היא אומרת ברצינות. בכל מקרה אחר היא כבר הייתה אומרת לי שאגש לעניין. אני מעריכה את העובדה שהיא לא מאיצה בי.

"אני צריכה להודיע בעבודה שלך שאת יוצאת לחופש," אני אומרת.

"ובגלל זה את בוררת מילים?" היא שואלת מופתעת.

"אנחנו עומדים לפני תקופת החגים בה העסקים לא פועלים. כמה ימים לפני או אחרי זה לא סיפור גדול. אני אודיע לאיילין שאעדר ואכתוב את זה בלוח הזמנים שלי. אין צורך לערב בכך את דן סקיי," אומרת מייפל.

צורם לי שהיא קוראת לו בשמו המלא.

"ומה לגביי סקיי? גם לה את צריכה להודיע," אני מגששת.

"גם הגלריה תהיה סגורה בתקופת החגים.  בכל מקרה הפתיחה הרשמית שלה תהיה רק בשנה הבאה," היא עונה לי.

אני חשה הקלה אם כי אני מאוכזבת. הייתי שמחה לגלות סוף סוף משהו על האישה המסתורית, הכל כך מוכשרת, שנקראת סקיי.

אנחנו נפרדות ואני מתקשרת לנטלי לספר לה על החופשה.  השאלה היא איך אני מספרת לה בלי לספר לה מה עומד לקרות.

"הרבה אנשים יוצאים לחופשה בחגים. אני חושבת שנוכל לנצל את הזמן להתכונן לקראת השנה הבאה.

אנחנו חייבות לבנות את הסטודיו כך שיתאפשר לנו גם לקחת פסקי זמן. זאת עבודה קשה ותובענית, כפי שאת כבר יודעת, ולכן חשבתי שאולי עדיף שנפתח אותו באופן רשמי באמצע החודש הבא. מה דעתך?"

"אני בהחלט חושב שזה יוריד מאתנו לחץ. את רואה שיש הענות גדולה מאד מאז שהתחילו לשדר את הפרומו בMNYC .

אין לך מושג כמה אנשים פונים אליי. האם את מתכוננת לצרף עוד מורות?" שואלת נטלי.

"אני רוצה להתחיל עם קבוצות קטנות. אני חושבת שעדיף שקודם נתרכז בהן. אני לא בעד גדילה מהירה. זה לעיתים הדרך לכשלון.

בכל מקרה אני מבטיחה לך שאנחנו בזה ביחד, ולא אעשה שום צעד בלי להתייעץ איתך," אני עונה לה.

נטלי משתדלת לשמור על איפוק. ברור לי שהמילים שלי מהלכות עליה קסם. זאת בהחלט הבעת אמון בה.

"אני מודה לך יסמין על הכל. אין לך מושג כמה אני מרחפת מאושר מרגע שהחלטתי להצטרף למסע שלך."

אנחנו מסיימות את השיחה ואני יכולה לסמן 'וי' על עוד משימה שהושלמה.

השעה כבר שעת ערב וסקוט מתקשר. "איפה בא לך לאכול?" הוא שואל.

"בא לי ערב שקט בבית," אני עונה לו.

"אם כך אזמין משהו. יש לך העדפות?" הוא שואל.

"תפתיע אותי," אני עונה והוא צוחק.

אני נוסעת לדירה של מייפל. היא לא נמצאת ולכן אני משאירה לה פתק על השולחן במבואה.

קוקי,

אני ישנה היום אצל סקוט.

נדבר מחר

אוהבת, ג'סי.

אני אורזת בהסח הדעת בגדים, לא משקיעה בכך מחשבה רבה. 'לא לשכוח את תיק כלי הרחצה,' אני נותנת לעצמי הוראות בקול.

פתאום אני ניזכרת שלא אמרתי להוריי דבר על הנסיעה המתוכננת.

אני מתקשרת כהרגלי לאבא.

"היי דאדי," אני פותחת את השיחה ומגלגלת בראשי איך אומר להוריי שלא אהיה איתם בתקופת החגים.

"למייפל יש יום הולדת וחשבנו לקחת אותה קצת מכאן," אני מתחילה לדבר.

"זה אומר שלא תהיי כאן בתקופת החגים?" הוא שואל מייד.

"אתה כועס עליי דאדי?" אני שואלת.

"מה פתאום. אני שמח בשבילכן. זאת תהייה הזדמנות בשביל אימא ובשבילי לצאת לחופש. אני לא זוכר מתי עשינו זאת פעם אחרונה," הוא עונה לי. אני נושמת לרווחה.

"ספרי לי להיכן אתן נוסעות?" הוא מתעניין.

"את זה אני לא יכולה לספר לך. גם כי זה סוד, וגם כי עדיין אינני יודעת. השארנו בידי אירלנד לבחור את המקום," אני עונה.

אני בודקת שיש לי הכל ויוצאת למגדל הבלו ספייר.

כאשר נפתחת המעלית לתוך דירתו הוא ממהר אליי. "סוף סוף הגעת," הוא אומר ומחבק אותי חזק.

"אני מצטערת שלקח לי זמן," אני מתנצלת מייד.

"על מה את מדברת?" הוא שואל בפליאה, "הפתעת אותי שהגעת כל כך מהר. פשוט התגעגעתי אלייך כל כך וכל רגע נראה לי נצח.

בא לי פיצה היום. ראיתי פרסומת בטלוויזיה לפיצה חדשה שממש עוררה בי תאבון, אבל התפשרתי על לזניה."

"בפעם הבאה תזמין פיצה. אני לא מהנשים האלה שחייבות אוכל בריאות כל הזמן," אני אומרת.

"אני עדיין לומד אותך," הוא אומר לי.

"אישה ששותה קפה רגיל עם חלב וסוכר, ולא קפה בטעם אגוז לוז עם חלב סויה וממתיק טבעי, היא אישה שאוכלת הכל. זאת כל התורה על רגל אחת," אני אומרת לו.

"זה בהחלט היה שיעור זריז," הוא אומר, "ועדיין אני אמשיך לשאול אותך.

"היה לך יום ארוך. את נהנית מהעבודה החדשה?" הוא מתעניין.

"יש משהו שאני רוצה לספר לך," אני אומרת. שוב אני מרגישה שאני מחפשת מילים.

הוא מסתכל עליי בריכוז ופניו מרצינות.

"לפני הכל אני חושבת שלא אמרתי לך מספיק שאני אוהבת אותך," אני אומרת ומתקרבת לנשק אותו.

"רצית לספר לי משהו," הוא אומר אחרי ששפתינו נפרדות, ושוב פניו רציניות.

"תבטיח שלא תגלה," אני אומרת ומביטה בו בצפיה.

"זה תלוי מה תספרי לי," הוא עונה ברצינות.

"סקוט!" אני גוערת בו.

"מבטיח," הוא עונה מייד.

"אני יודעת שבקרוב יתחילו החגים, אבל השנה …השנה אני לא אהיה בניו יורק," אני אומרת.

"מרשעת קטנה. את לא יודעת מה עבר לי בראש," הפעם תורו לגעור בי, "לאמר לך שאני שמח שלא תבלי איתי את חופשת החגים, לא יהיה נכון."

"אבל זה רק השנה. אני מבטיחה," אני אומרת ומביטה לראות את תגובתו.

"עשיתי את הצעד לקראתך לפני זמן לא רב. אני מבין שיש לך כבר תוכניות," הוא עונה בהבנה.

אני מרגישה שעליי להניח לנושא. זה בסדר לא לספר לו כעת מה אני מתכוונת לעשות.

לשמחתי השליח מגיע עם הלזניה ובזאת תמה השיחה בנושא.

אנחנו יושבים לאכול.

"כייף לי איתך," אומר לי סקוט, "מרגיש לי כל כך נכון."

הוא מספר לי על הזוגיות הקודמת שלו שלא הייתה נכונה עבורו והיה לו ברור שהיא לא מובילה לשום מקום.

"אני גבר של אישה אחת, לא מאלה שמחפשים הרפתקאות. ראיתי זוגיות מאד יציבה בבית הוריי וזה מה שאני רוצה שיהיה בינינו," הוא משתתק לרגע. אני מניחה שהוא חושב על הנישואים של הוריי.

משום מה נדמה לי שהשיחה הזאת כבר התנהלה בינינו, אבל אני שמחה לשמוע שוב את המילים שלו.

"הורי מאד אוהבים אחד את השנייה. אבא שלי בנה את חייו באקדמיה, התפתח והתקדם עד שהפך להיות הדיקן.

אימי הרגישה שהיא השקיעה שנים בלימודים שלא התאימו לה. אם אתה שואל אותי, אני לא מסכימה איתה. היא מטיבה להבין את נפש האדם כשמדובר במישהו זר.

חוסר הביטחון שלה בעצמה הוביל אותה למקומות לא טובים.

אני שמחה שהיא עשתה את הצעד הזה והראתה לאבי מה היא מרגישה. זה כל מה שהוא היה צריך לשמוע כדי להבעיר שוב את האש שמסתבר שלא הפסיקה לבעור בו.

אני מעולם לא הפסקתי להאמין באהבה ובזוגיות, למרות שהקשרים שהיו לי לא היו כאלה.

אני כמוך, אישה של גבר אחד, ואני מאושרת שפגשתי אותך."

"הזוגיות שלי איתך מרגיעה אותי. הייתה לנו היום פגישת עבודה והרגשתי שאני חושב בבהירות ומתפקד במלוא הקיטור. אני לא זוכר שהרגשתי כך הרבה זמן. בעיקר לא בתקופה האחרונה של בניית המגדלים.

המחשבה בסוף היום שאת תהיי איתי, שאת הלילה הזה כבר לא אעביר לבד, נתנה לי המון כח."

"אני יודעת שאתה מה שחיפשתי. אף פעם לא הסכמתי לישון בבית של החבר שלי. הרגיש לי שאני פולשת לאזור שלא שלי.

איתך זה מרגיש לי הכי נכון וטבעי בעולם. בעיקר אחרי שהבנת שאני לא איתך בגלל הכסף שלך, אלא בגלל מי שאתה, ואיך שאתה גורם לי להרגיש.

אתה ראית את הדירה שהייתה שלי. מכרתי אותה בלי להניד עפעף. אני לא נקשרת לקירות או רהיטים, רק לבני אדם."

"העובדה שידעת מי אני ולא ניסית לחזור אליי בגלל זה הראתה לי את כל מה שהייתי צריך. כל הספקות בנושא הזה, כבר אמרתי לך, הוסרו מזמן."

אנחנו מסיימים לאכול ואני ניגשת לנקות את הכלים. אני פותחת את המקרר לראות אם צריך לקנות משהו. אני מחייכת למראה המקרר המלא. הוא בהחלט חשב על כל פרט. הוא באמת רואה אותי גרה איתו פה.

"חסר לך משהו?" הוא זורק לעברי באוויר.

"נראה לי שחשבת על הכל," אני עונה לו וממהרת להאסף לחיבוק שלו.

"מה בא לך לעשות?" הוא שואל.

"אני רוצה להתקלח ולהיכנס למיטה…איתך," אני אומרת ומחניקה חיוך.

הוא מפתיע אותי, מניף אותי בזרועותיו ונושא אותי לקומה העליונה.

"התיק שלי," אני אומרת.

"תכנסי להתקלח, אני אביא אותו," הוא אומר לי.

אני מרגישה חמימות עוטפת את גופי. כל כך נעים לי שמישהו מטפל בי ודואג לי.

אני נכנסת לחדר האמבטיה.

מגבת ורודה מחכה לי ליד הכיור ולצידה הסבון האהוב עליי. אני מסתכלת עליו מופתעת.

"הפעם האחת שהייתי בדירה שלך לימדה אותי מה את אוהבת," הוא אומר לי משועשע כשהוא רואה את המבט על פניי.

"אחכה לך במיטה, אני רוצה לראות את כותרות החדשות," הוא אומר, "יש ידיעה שהתפרסה היום שמעניינת אותי."

אני מתקלחת, נהנית מחמימות המים וממהרת לצאת. כיוון שלא הבאתי איתי בגדים אני יוצאת עטופה במגבת הוורודה וניגשת להוציא בגדים מהתיק שהבאתי.

המבט בעיניו גורם לי לעזוב את אחיזתי במגבת, לתת לה לגלוש על הריצפה ולהיכנס מתחת לשמיכה ללא בגדים.

"את יודעת כמה אני מתגעגע אלייך?" הוא שואל והטון בקולו כבר מספר לי כמה הוא חיכה לרגע הזה.

הוא לא ממהר. אני עוצמת עיניים ומרגישה את מגע שפתיו מרפרף על עורי. אני בהחלט יכולה להתמכר לנשיקות הקטנות האלה שמרפרפות על צווארי, רגע לפני ששפתיו ננעלות על שלי. בניגוד למה שהרגשתי עד עכשיו, הנשיקה הזאת היא מלאת תשוקה, עוצמתית באופן כזה שאני לא נושמת. הוא מסיים אותה בנשיכה קלה.

"קשה לי להתאפק," הוא אומר, "את יודעת כמה אני מחכה לרגע הזה?"

"אני יודעת," אני לוחשת לו, "גם אני."

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם