חולמת צלילים (מרץ 2022) משחקי הבקבוק

חולמת צלילים 39 – מועקה

on
דצמבר 22, 2022
סקוט וינסטון
סקוט וינסטון

סקוט

"אני שמח להכירך," אומר לי אביה של יסמין, "הבת שלי נראית מאושרת לצידך."

המילים שלו מחממות לי את הלב. אני שמח שהוא מדבר איתי בגלוי ולא משחק משחקים.

"אני מניח שאתה יודע שעברנו תקופה לא פשוטה. הנוכחות של מייפל לצידה שמרה על שפיותה. החברות ביניהן הוא דבר מופלא, אבל את זה אתה וודאי יודע.

ראיתי שאתה בוחן את הדו שיח ללא מילים ביני לבין מייפל. היא הפכה להיות כמו בת שנייה עבורי, לא יותר מזה למקרה שתהית."

"אני כזה שקוף?" אני שואל נבוך.

"אני מודה שזה די נדיר שתהיה כזאת ידידות בין גבר ואישה שלא יהיה בה שום מתח…מיני, אם אפשר להגדיר זאת כך. זה דבר שלא עמד בינינו מעולם."

יסמין חוזרת ומביטה בנו בחשש.

"הכל בסדר עם מייפל?" אני שואל אותה.

"מייפל אלופה בלהסתיר את הרגשות שלה, ולרגע חששתי, אבל היא הבטיחה לי שהכל בסדר. היא שמחה לראות אותנו יחד," עונה לי יסמין.

קלייטון נפרד מאיתנו ואנחנו יוצאים ללוות אותו לרכב.

"הכל נראה לי סוריאליסטי. העובדה שאבא קנה לי פסנתר, זה משהו שלא יכולתי לחלום עליו לפני חודש. אני מפחדת להתעורר ולראות שהכל חלום, כולל אתה," היא אומרת ומתרפקת עליי.

"אני פה לנצח," אני מבטיח לה, "גם אני עברתי דרך. הייתי צריך ללמוד לתת בך אמון ורק אז לשאול שאלות. לא להניח דברים בעצמי."

"כמו למשל איך שהסתכלת על מייפל ואבא שלי. אני יודעת במאה אחוז שמעולם לא היה ביניהם כלום. לפעמים אבי שפך את ליבו בפניה כדי לא להעיק עליי.

מייפל טובה בלהקשיב, פחות בלשתף ולפתוח את הלב שלה. כך זה היה מיום שהיכרתי אותה. אבל אין בכך לפגוע בחברות בינינו.

כואב לי שהיא עוברת כל כך הרבה ומתמודדת עם זה לבד. לא היה לנו מושג איזה נישואים אומללים היו לה.

אני כל כך רוצה שתמצא כבר גבר שידע להעריך אותה ולתת לה מה שהיא צריכה," היא משתפת אותי ואני חושב על דן וכמה הוא מתנהג אחרת כשהוא בסביבתה.

גם דן לא מדבר. 'מצא מין את מינו,' אני חושב לעצמי.

"אתה חושב מה שאני חושבת?" היא שואלת אותי.

"מה את חושבת?" אני לא רוצה להיות זה שאומר את הדברים בקול רם.

"שיש מישהו שמעוניין בה, רק שהוא לא עושה דבר בנדון," היא עונה לי.

"העניין שהוא כמוה. ובעצם איננו יודעים מה קורה ביניהם רחוק מעינינו," אני עונה לה.

"ראית במשחק. שפת הגוף שלו משתנה מייד בכל מה שקשור אליה. הוא לא מרוצה כשגבר אחר פונה אליה ועדיין… אני לא יודעת. זה לא באמת ענייני, אני רק מקווה לראות אותה מאושרת."

"אני שמח שלפחות בינינו אין את המתח הזה. אמנם אנחנו לא מצהירים בגלוי על הקשר בינינו, אבל את בהחלט לא נותנת לי להרגיש מאויים," אני אומר לה.

יסמין דהרמה (חולמת צלילים)

יסמין

"הרעיון שמייפל העלתה בקשר למכירת בגדי גוף ונעלי בלט ממש קוסם לי. אני אלך לדבר איתה. יש לי עוד הרבה מה לעשות.

ניפגש הלילה במשחק? אני חושבת שעדיף שנגיע בנפרד," אני אומרת לסקוט.

"וכשהמשחק יסתיים? " הוא שואל.

"נראה מה יהיה הלילה. אם אוכל נפגש, ואם לא אז נקבע מחר," אני עונה לו.

"את מבטיחה?" הוא שואל.

"סקוט, אני לא מתחמקת. אתה יודע שאני מגיעה עם החברות ותלויה בהן. אני עדיין לא רוצה לשתף אותן במה שקורה בינינו למרות שאני בטוחה מה אני רוצה. מייפל כבר מבינה, אבל לטסה אין מושג. בכל מקרה אני מבטיחה שנדבר הלילה אחרי המשחק גם אם לא אבוא לישון איתך."

"בסדר מתוקה. כל עוד יש לי בטחון שמה שקורה בינינו הוא אמיתי, אהיה סבלני," הוא אומר לי.

אני מנצלת את הרגע שאין כאן איש מלבדנו ומנשקת אותו. הוא נענה לי בשמחה והנשיקה בינינו הופכת סוערת.

"הייתי זקוק לזה," הוא אומר לי רגע לפני שהוא עוזב, "נתראה במשחק."

אני עוקבת במבטי אחריו. אני מרגישה הקלה עצומה. כל מה שעמד בינינו נעלם. הוא יודע שאני אוהבת אותו, והוא בהחלט מראה כמה הוא אוהב אותי.

ברור לי שברגע שיוודע שאנחנו זוג לא נוכל להשתתף עוד במשחק, ואני רוצה לתת למייפל את ההזדמנות להשתתף הלילה. אולי יקרה משהו בינה לבין דן.

אני שולחת הודעה פרטית לאנדרה.

יסמין דהרמה:

מה קורה אם נוצר זוג בין משתתפי המשחק. האם עליהם לפרוש?

תשובתו לא מאחרת לבוא.

אנדרה קלארק:

חשבתי כבר על הנושא הזה.

הקבוצה שלכם מיוחדת במינה. הקשרים שנוצרו בה אינם דומים לאף קבוצה.  כיוון שכולכם משתתפים פעילים ותורמים לקבוצה, החלטתי לחרוג מכללי המשחק ולאפשר לזוגות להמשיך להשתתף במשחק.

אני עומד לערוך סקר האם אתם רוצים להוסיף משתתפים נוספים. יש לי פניות רבות להצטרף לקבוצה שלכם. מה דעתך?

יסמין דהרמה:

אני שמחה שאתה רואה שיש פוטנציאל לזוגות בקבוצה שלנו.

אני חושבת שיהיה נחמד לצרף עוד אנשים בתנאי שהקבוצה לא תגדל יותר מידי.

אנדרה קלארק:

אם כך אערוך משאל אחרי המשחק היום. חשבתי לצרף עד ארבעה משתתפים מכל מין.

יסמין דהרמה:

נראה לי מספר סביר. אני כבר עונה לך שאני בעד.

אני שולחת לסקוט הודעה על השיחה שלי עם אנדרה. "כמובן שלא ציינתי שמדובר בנו. אני מניחה שהוא הבין, או אולי חשב על…"

סקוט וינסטון:

יהיה מרגש לצאת לאור לעיניי כולם.

כבר מתגעגע, סקוט  

*

אני חוזרת לסטודיו של מייפל ומחפשת אותה.

"מייפל הלכה," אומר לי רוי שעסוק בצביעת הקירות, "היא דיברה עם המשרד ונראתה מוטרדת. את מכירה אותה, היא שומרת את הדברים לעצמה."

אני מרגישה חסרת מנוחה, ומתקשרת לסקוט.

"מה אתה עושה?" אני שואלת.

"הכל בסדר מתוקה?" הוא שואל בדאגה.

"אני סיימתי פה היום. מייפל הלכה ואני מרגישה שאין לי עוד מה לעשות פה היום," אני אומרת לו.

"אני אבוא לאסוף אותך," הוא אומר לי מייד.

כאשר הוא מגיע אני רואה שהמבט על פניו קפוא.

"אני מצטערת אם הפרעתי לך," אני אומרת מייד.

"לא מתוקה. את אף פעם לא מפריעה לי. זה אבא שלי שלא יורד ממני. הוא חושב שאם ידרוש ממני כסף אשבר ואחזור לעבוד עבורו.

הוא התקשר ואני צריך לחזור אליו. את מבינה שאין לי חשק גדול לדבר איתו."

"תתקשר. אני פה איתך," אני אומרת ומלטפת את עורפו.

"זה מאד מסוכן מה שאת עושה כעת," הוא אומר לי ונושך את שפתיו, "זה גורם לי לעצום עיניים מרוב עונג."

"אם כך אחכה שתגיע ליעד. לאן אנחנו נוסעים?" אני שואלת.

"הביתה. זה לא ברור?" הוא מרים מולי גבה.

אני מתרגשת. כל הזמן שאנחנו מדברים לא חשבתי על הרגע הזה שהוא ייקח אותי לדירתו.

כשאנחנו מתקרבים למתחם אני מביטה נפעמת על שלישיית המגדלים ומתרגשת מהמחשבה שידו של סקוט הייתה מעורבת בבנייתם.

"ברוך בואך לבלו ספייר," הוא אומר, "תתחילי להתרגל."

אני בהחלט מבינה מדוע המגדל נקרא בשם הזה. יש משהו בצבע כחול עמוק שמקיף אותו.

"את יודעת שאת הדירות עיצב דן, נכון?" הוא שואל, "כך היכרתי, ומאז אני חברים לנצח."

"אני יודעת שיש ביניכם קשר אבל אני מודה שעד לרגע זה לא קלטתי מה המשמעות האמיתית של המתחם שהקמתם. זה פשוט אחד המקומות הכי יפים שראיתי אי פעם."

"תחשבי על זה שאם מייפל ודן יהיו יחד נהיה שכנים. דן גר בדירה מתחתיי," הוא אומר.

"דירת הגג שייכת לי. היא חולשת על פני כל הקומה. הדירה של דן היא מאד יחודית, וגם היא יחידה בקומה. שתי הקומות שלנו הן פרטיות, כאשר המעלית נפתחת לתוך הדירה. צריך מפתח מיוחד כדי להשתמש בה.

האמת שנינו בחרנו בדירות האלה יותר בגלל הנוף מאשר גודלה של הדירה. העובדה שאנחנו מבודדים משאר הבניין קסמה לשנינו."

אנחנו עולים לדירתו של סקוט המהירות בה עולה המעלית מסחררת אותי מעט.

"צריך להתרגל לזה," אומר סקוט כשהוא מבחין בכך שאני נאחזת בחוזקה במעקה.

כאשר דלת המעלית נפתחת נעתקת נשמתי. בדיוק כפי שתאר זאת סקוט, לא גודלה של הדירה ויופה הוא שגרם לכך, אלא הנוף שנשקף מבעד לחלונות הגדולים.

אני ממהרת להוריד את נעליי ומושכת אותו בידו לכיוון החלונות המובילים למרפסת.

"בחיים שלי לא ראיתי את העיר מגובה כזה. זה ממש מדהים," אני קוראת בהתפעלות.

"אני זוכר כשהבניין היה בבנייה הייתי חומק לקומה הזאת. עדיין לא היו בה מעקות בטחון ובכל זאת לא פחדתי. כמובן ששמרתי מרחק מהקצה, אבל עמדתי בידיים פרושות לצדדים ושאפתי את האוויר לתוכי.

יש לי הרגשה שאבי רוצה לדחוף אותי לכך שאמכור את הדירה ואעזוב. הוא כמעט הצליח.

אבל עכשיו כשאת כאן אני יודע שלא אוותר."

"מה יש לשתות?" אני שואלת. אני מרגישה שהגרון שלי ייבש.

"ויסקי? בירה?" הוא שואל.

"נו באמת. קפה? תה?" אני עונה לו.

"כיאה לדירת גג של המהנדס של השלישיה, יש לנו מכונת קפה מפנקת. את צריכה רק לבחור איזה טעם את רוצה. אני אשמח אם תכיני גם לי," הוא אומר ובזה אומר לי שארגיש בבית.

אני מחייכת למראה המטבח המאובזר. אני בהחלט יכולה לדמיין אותי מכינה כאן ארוחות.

"נראה לי שאת די מרוצה ממה שאת רואה," הוא אומר לי, "אם כי לא עשית עדיין סיור בדירה."

"הגיע הזמן שתכיר אותי. אתה מה שמעניין אותי. היכן שאתה זה המקום שלי, לא הקירות שהיום הם שלך ומחר אולי תבחר במקום אחר.

אני גאה בהישגים שלך. מרגש אותי לחשוב שאתה קשור לבניית המגדלים האלה, מבחינת היצירה ולא משום בחינה אחרת.

יש בך כל כך הרבה לתת חוץ מחשבון הבנק שלך. אתה מדהים בעיניי. אל תשכח שהתאהבתי בך בלי לדעת מי אתה באמת."

"אני לא שם. כבר מזמן איני חושש שאת רוצה את כספי," אומר סקוט, "ולכן אין לי בעיה לחלוק איתך כל מה ששלי."

"תלמד אותי איזה מסוגי הקפה אתה אוהב," אני שואלת אותו.

"ואת?" הוא מחזיר לי.

"אני אוהבת את הטעם האגוזי, אבל אני הכי מעדיפה קפה רגיל, עם חלב ושניים סוכר," אני עונה לו.

"אני חושב שאת הראשונה שפגשתי שאין לה רשימה של דרישות בכל מה שנוגע לקפה."

אני תוהה כמה נשים כבר התארחו פה.

"היי מתוקה, תמחקי מייד את העצב מעל פנייך," הוא מפתיע אותי. הוא ניגש אליי ואוסף אותי לחיבוק. "אני לגמרי גבר של אישה אחת. לא היו פה נשים אחרות פרט לפיית' שהייתה פה פעם אחת.

היא לא אהבה את הבחירה שלי בריהוט, לכן רציתי לראות מה את חושבת. בכל זאת אני רואה את העולם מנקודת מבט של גבר."

"אני בטוחה שאוהב אותה, אבל בוא נערוך סיור כדי שתהיה רגוע," אני אומרת לו.

אנחנו לוקחים את ספלי הקפה ביד והוא מוביל אותי בין חדרי הדירה.

"תראה סקוט, אני אהיה כנה איתך. זה בהחלט לא מקום למגוריי אישה. אני לא חושבת שאוכל לגור פה איתך," אני אומרת לו בפנים חתומות.

אני רואה אותו נושם עמוק. "תגידי לי מה את רוצה לשנות," הוא אומר בקול מאופק.

"סקוט, הדירה שלך יפיפיה. לא חושבת שיש משהו לא יפה בה," אני אומרת לו.

"את תשלמי על זה ביוקר," הוא מסנן לעברי, "לא נשמתי בגללך."

"יש לי רעיון איך לפצות אותך," אני אומרת, "עכשיו כשאני כבר מכירה את החדרים בדירה."

"ועוד איך תשלמי על כך. כל העיר תשמע מה אני עושה לך," הוא אומר לי ומוביל אותי לכיוון חדר השינה.

ואז הנייד שלו מצלצל.

הפנים שלו שוב קופאות. "אני אוהבת אותך," אני אומר לו והוא מהנהן בראשו.

"כן אדוני," הוא עונה לטלפון.

"אני דורש לדעת מה קורה," בוקע קולו של אביו של סקוט מבעד לטלפון.

"אם לא תעביר לי מייד את התשלום עבור הבניין של מינהלת הבית אני אדאג להוריד אותו מהשטח."

"אתה מוזמן להוריד אותו מהשטח עוד היום," עונה לו סקוט, "ולקחת איתך את חברת הניהול.

אני רק מזכיר לך שעדיין לא קיבלתי את התמורה הכספית עבור המניות שלי, שעבורן שילמתי כל חודש מהמשכורת שלי," עונה לו סקוט.

"משכורת שאני שילמתי," עונה האב.

"תמורת שעות העבודה הרבות שהשקעתי בפרוייקט הזה," עונה לו סקוט, "לא קיבלתי אותן בגלל שאני הבן שלך. לכל מהנדס אחר היית משלם עבור עבודתו."

"לא הייתי משלם סכומים כאלה," הוא עונה לסקוט.

"אתה לא רוצה שנכנס לשיחה הזאת באמת אבא. אתה רוצה לקחת את המבנה של המינהלה, אנחנו נסתדר בלעדיו. תמיד חשבתי שהוא מיותר ומוסיף סתם להוצאות. אתה יודע שבכל בניין יש בקומת הכניסה משרדים לחברת הניהול," אומר לו סקוט.

"אתה עקשן," אומר לו האב לא מרוצה.

"אתה רק דוחף אותי רחוק יותר ויותר ממך. אם פעם חשבתי שזה רק פסק זמן אחרי תקופה שעבדתי בה כל כך קשה, אתה רק מראה לי שבעצם אתה לא רוצה אותי יותר בסביבתך.

זה בסדר. אני לומד להסתדר לבד. אני מבטיח לך שאין לי כוונה להשתמש באף אחד מהקשרים הרבים שקשרתי בזמן שעבדתי איתך. אני בונה את עצמי לאט.

אני יודע שבסוף אגיע לאן שאני חולם להגיע.

אני בזוגיות חדשה. יש לי אישה מדהימה שרואה אותי כפי שאני עם כל החולשות שלי. היא לא חוששת מהצעדים שאני עושה לקראת עצמאות חדשה.

שוב אני אומר לך, עורך הדין כריס ברוקלין הוא המייצג שלי. תשלח לו את כל הדרישות שלך ממני ואני אדאג למלא אחריהן.

אם תרצה נשאר בקשר. הכל תלוי בך," הוא אומר לו ומסיים את השיחה.

"אבא שלי יודע שאת הפרוייקט הזה הוא קיבל בזכותי ולכן קשה לו לקבל את העובדה שפרשתי, הוא מכיר ביכולות שלי.

לא רציתי לספר לו שהגשנו הצעה ללטינה. זה פרויקט  קטן, רק ארבע קומות, ועדיין אני חושב שזה יעשה טוב לדן ולי ששמנו ייקשר לפרויקט כזה."

"אני שמחה שהחליטו לבנות שוב את הלטינה.  אני בטוחה שזה יעשה טוב למייפל. לא שזה ימחוק את הירי, אבל יהיה בזה מין נצחון גם עבורה," אני אומרת ואני רואה שסקוט מקמט את מצחו בניסיון להבין.

"לא הייתי צריכה לאמר זאת," אני אומרת מייד, "אני מניחה שהבנת שמייפל הייתה בין אלה שנפצעו מהירי."

"לא ידעתי," הוא אומר לי המום.

"היא החלימה, וגם הנפש שלה בסדר," אני ממהרת לאמר לו.

"אני מצטערת על מה שעובר עליך עם אביך," אני משנה את הנושא בחדות.

"בהתחלה חשבתי לבוא אלייך רק כשהכל יסתיים. אני שמח שאת פה. את מחזקת אותי. אני יודע שיהיה לי קל להתגבר על הכל יחד איתך. את מדהימה ואני אוהב אותך כל כך."

TAGS
RELATED POSTS
בר אבידן
Toronto, Ontario

תמונת פניי לא מופיעה כאן. פרט לשמי, זו אני על כל סערות הרגש שבי. אני מחליפה את התמונה מידי פעם. זה כמו להחליף בגד, או צבע של לק, ובעיקר צבע של הנפש. זה מעין מסע שלי אל עצמי, כל פעם אני משלימה פיסת פאזל אחרת ומתייצבת איתה. אז חזרתי שוב להיות זו שכותבת, כי זאת מי שאני באמת.בר

הרשמו לקבלת הסיפורים למיייל שלכם